אבי תוכנית הגרעין: נתניהו הפקיר את הביטחון הלאומי ושעבד את מעייניו למטרה אחת בלבד

התוכנית הישראלית

אם אכן ארה"ב וישראל דנות בתמרון צבאי משותף שידמה תקיפה באיראן, כפי שפורסם מפי בכיר אמריקאי אתמול, זו סיבה למסיבה. האם הנאיביות הלא תיאמן שמפגינים האמריקאים במגעיהם עם איראן מתפוגגת? נדע בהמשך.

השחצנות האיראנית, שהפגינה בסבב הדיונים האחרון מזג של מעצמת־על, מסייעת לנו לעזור לאמריקאים להפנים את העובדה שעם עקרב אי אפשר לנהל מו"מ. הרגש היחיד שיכול להזיז את איראן לכיוון הסכם חדש, טוב מקודמו, הוא פחד. עד עכשיו, הרגש היחיד שחשו האיראנים מול המעצמות בכלל והאמריקאים בפרט, הוא לעג. נקווה שזה עומד להשתנות.

יש משהו שעוד לא נאמר באשר למיקומה הנוכחי של איראן מול קו המטרה שלה, שהוא השגת יכולת גרעינית צבאית: בכל הקשור להעשרת אורניום וצבירת מספיק חומר מועשר לפצצת גרעין (בעגה המקצועית קוראים לזה 1SQ, כלומר חומר המספיק לפצצה אחת), האיראנים כבר השיגו את מטרתם. הם שם. זה נגמר.

גם בישראל השלימו עם העובדה הזו, מראש הממשלה דרך ראש אמ"ן, ראש המוסד, הרמטכ"ל וכל השאר. המאבק הזה אבוד. אנחנו עוד נאבקים אותו כלפי חוץ, אבל מבינים את המצב מצוין בפנים. ברגע שהאיראנים הגיעו לרמת העשרה של 60% ויש להם צנטריפוגות דור מתקדם, מהירות בהרבה מהקודמות, הדבר היחיד שמפריד בינם לבין 1SQ הוא קבלת החלטה.

"מרגע שיקבלו את ההחלטה ייקח להם בסביבות ארבעה שבועות להגיע למספיק חומר מועשר לפצצה אחת", אמר לי אחד מבעלי התפקידים הללו לאחרונה. בשורה התחתונה: מבחינת העשרת אורניום, איראן היא כבר "מדינת סף".

יש גם חדשות טובות: כדי להשיג גרעין צבאי צריך להשלים עוד שתי משימות: לדעת לבנות פצצה מהאורניום המועשר, כלומר לבנות מנגנון פיצוץ גרעיני, שזה עניין די מסובך, ולדעת לקחת את כל זה, להקטין לגודל של כדורסל ולהלביש על ראש קרבי של טיל. גם זה לא פשוט. בגדול, מדובר ב־weaponizing, "הנשקה", לקחת אורניום מועשר ולהפוך אותו לכלי נשק. בתחום הזה, האיראנים תקועים. הם זקוקים לעוד שנה וחצי עד שנתיים כדי להשלים אותו.

הם איבדו לאחרונה את מוחסן פח'ריזאדה, מי שאמור היה לפצח את שני המסלולים האלה. כרגע, אין להם פח'ריזאדה חדש. כשראש המוסד לשעבר יוסי כהן אומר שאיראן לא קרובה היום לגרעין יותר מאשר הייתה בזמן חתימת הסכם הגרעין (2015) אף שכבר הגיעה ל־1SQ, הוא מתכוון בדיוק לזה: כן, הם כבר הגיעו למטרת האורניום אבל לא, הם לא מתקרבים ל"הנשקה". האמירה הזו בעייתית, כי היא מתעלמת מהעובדה שבתחום האורניום איראן הגיעה למטרתה, אבל יש מאחוריה היגיון מסדר כלשהו.

מה שמקווים בישראל שיקרה, זה דבר פשוט: שלא יושג הסכם ושהסנקציות על איראן לא יוסרו, אלא יוחמרו. את כל השאר, אומרים בישראל, תשאירו לנו. אנחנו בונים אופציה צבאית ממשית ואנחנו נדע לסכל התקדמות כלשהי של האיראנים בשני מסלולי ה"הנשקה". כשראש המוסד דדי ברנע התחייב, בשבוע שעבר, בשמו ובשם המוסד, שאיראן לא תגיע לגרעין, לזה הוא התכוון.

במילים אחרות, מטרת־העל הישראלית בשלב הזה היא למנוע, בכל מחיר, את הסרת הסנקציות האמריקאיות מעל איראן ולנסות להחזיר לפחות חלק מהסנקציות של שאר המעצמות. האם היא תושג? אין לדעת.

מנדלבליט במקום חמנאי

על היציאה של ארה"ב מהסכם הגרעין אפשר להתווכח, אבל נגזרת ממנה עובדה שעליה יש קונצנזוס: ישראל לא נקטה את הצעדים הנדרשים מהיציאה האמריקאית. לא תקצבה הכנות צבאיות, הצטיידות, עדכון האופציה הצבאית ובניית תוכנית מפורטת שתיתן מענה למקרה שנגיע בדיוק למקום שהגענו אליו עכשיו.

טראמפ איננו, ביידן ישנו, המשטר האיראני לא נפל, הכלכלה האיראנית לא התמוטטה, לא נחתם הסכם טוב יותר ולא הייתה התקפה צבאית של טראמפ על תשתית הגרעין. אפילו האלוף יעקב עמידרור, ממקורבי נתניהו ולשעבר היועץ לביטחון לאומי שלו, אמר השבוע (לניר דבורי בערוץ 12), בשפתו האלגנטית ש"היציאה מהסכם הגרעין לא לוותה בפעולה מספיק נמרצת כדי שברגע שיסתבר שהאיראנים שוברים את הכלים, ישראל תוכל להגיב באופן מיידי".

אין הוכחה ניצחת יותר לכך שבנימין נתניהו כבר מזמן לא כשיר לתפקיד ראש ממשלה. ההפקרות הזו בנושא האיראני צמודה מבחינה כרונולוגית לתלאותיו של נתניהו בתחום הפלילי.  מי שהגדיר זאת טוב מכולם היה, כרגיל, אותו נתניהו: "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לעסוק בהחלטות כל כך גורליות למדינת ישראל", הוא אמר, בתקופת אולמרט.

בתקופתו, הוא פשוט השאיר את מדינת ישראל בלי תקציב ואת צה"ל בלי תוכנית רב־שנתית, רק כדי שיוכל לעקוץ את בני גנץ, רק כדי שיוכל להמשיך לאחוז בקרנות המזבח בבלפור. הוא לא טרח לעשות מה שכל מנהיג אחראי היה עושה כשאיראן מתחילה להפר את הסכם הגרעין והמצב הולך ומחריף. הוא לא נקף אצבע. מחליפיו ניצבים עכשיו מול השוקת השבורה הזו, אובדי עצות.

במרץ השנה, עם פיזורה של הכנסת הקודמת, סיים ח"כ צבי האוזר את תפקידו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון. בנאום הסיכום שלו הוא פיזר לא מעט רמזים על המחדל שעוצמתו נחשפת לנגד עינינו היום. הנה כמה ציטוטים ממה שאמר אז: הוא דיבר על "העננה הרובצת על כל התחום הביטחוני. אין במדינת ישראל תקציב ביטחון מעודכן מ־2018".

"אני רוצה להגיד דבר קשה, אני רוצה להזהיר מפני ההשלכות של המשך המצב שבו לא קיים תקציב ביטחון מעודכן. אני שוב אומר זאת בחשש כבד, אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו בשנה הזאת ובימים האלה, שאין תקציב ביטחון, לא כותבים את פרקי המבוא של ועדת החקירה של המלחמה הבאה. כשיבואו וישאלו, פשר תוצאותיה, ילכו לאחור, לאותה תקופה שבה לא היה תקציב ביטחון מעודכן. אני חוזר וקורא לדרג הפוליטי להתעשת, כי כאן באמת מדובר בחיים ומוות. כאן מדובר במחדל ובעצימת עיניים לרווחה בנושא שהוא בדמנו".

כן, האוזר התכוון בעיקר לחוסר המעש בתחום ההכנות לנושא הגרעין האיראני. הנה עוד כמה רמזים: "אני חושב שלישראל אין אסטרטגיה לאומית בנושאים המדיניים והביטחוניים, אסטרטגיה מעודכנת למול השינויים שמתבצעים במרחב, למול שינויים טכנולוגיים, למול שינויים בסיסיים אחרים... הנושאים שהוועדה עסקה בהם, אי אפשר לפרט... עיקר העבודה נעשתה בוועדות המשנה שהדיונים בהן חסויים. דנו באתגרי בניין הכוח, בעמידה בתוכנית חומש, בפרט אל מול מה שאמרתי, מדינה שאין לה תקציב ביטחון מעודכן. בחנו שאלות אסטרטגיות ואת הנגזרות התקציביות שלהן, יכולת ואפשרות התקפית אל מול יכולת הגנתית".

במקום לתכנן איך הוא בונה אופציה צבאית לריסוק תשתית הגרעין האיראנית, עסק נתניהו בערעור הלגיטימציה של המשטרה, הפרקליטות ומערכת בתי המשפט. במקום להציב על הכוונת את האייתוללה חמנאי, הוא סימן את אביחי מנדלבליט.

"ביבי יעבוד מהבית"

ניר חפץ לא הגיע למסקנה ש"נתניהו לא כשיר לקבל החלטות ביטחוניות" סתם ככה. חפץ, לשעבר מעריץ גדול של נתניהו, הצטרף לרשימה של עשרות, אם לא מאות, בכירים ביטחוניים, מדיניים ופוליטיים שעבדו במחיצת נתניהו והגיעו לאותה מסקנה ממש.

רמטכ"לים, שרי ביטחון, ראשי שב"כ, אמ"ן ומוסד, לצד שרים בכירים, יועצים מקורבים, ראשי סגל ומנכ"לים. אם נקבץ את כל בעלי התפקידים הללו שעבדו ליד נתניהו ב־15 שנותיו כראש ממשלה, נגיע לכמה מאות. כמעט כולם הגיעו לאותה מסקנה.

דוגמאות לא חסרות: המפורסמת ביותר היא פרשת אלאור אזריה, שאותה החל נתניהו בדמותו המקורית ופרסם הודעת גיבוי לצה"ל ביום האירוע. למחרת, עבר השרביט ליורש העצר, יאיר נתניהו. הוא זיהה ברשתות החברתיות של הימין תסיסה ו"הפך" את אבא שלו תוך חצי דקה. נתניהו השליך את הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד, מפקד האוגדה, מפקד החטיבה, המג"ד והמ"פ לפח האשפה של ההיסטוריה והתייצב לצד משפחת אזריה.

נתניהו, שצבר במהלך השנים לא מעט נקודות על התנהלותו האחראית בכל הקשור לנושאי ביטחון, הורה לצה"ל לצאת למלחמה בעזה (לחסל את בהא אבו אל־עטא) רק כי הג'יהאד שיגר רקטה לעבר אשקלון בשעה שהוא קיים שם עצרת בחירות (ב־2019). התמונות שבהן המאבטחים מפנים אותו בבהלה מהאולם גרמו לו נזק תדמיתי, אז הוא החליט להגיב במלחמה. עוד באותו הלילה. בלי לקיים על כך דיון, בלי לכנס את הקבינט.

את אל־עטא, שכונה בצה"ל "הבבון", היה צריך לחסל (בסופו של דבר הוא אכן חוסל), אבל לא בתגובה לעלבון של נתניהו. האירוע נמנע ברגע האחרון כשהפצ"ר והיועמ"ש הבהירו לראש הממשלה שאי אפשר לצאת למלחמה בלי דיון מסודר והחלטה בקבינט. וישנו הסיפור שסופר כאן לפני שבועיים (ומופיע בספרי), על ההתהפכות של נתניהו בן רגע, מיד לאחר שסיים מסיבת עיתונאים דרמטית שבה חשף את המתווה שאליו הגיע לפינוי של מחצית ממסתנני העבודה בתל אביב. בעודו עושה דרכו ללשכתו, נכנס טלפון מהבן, בבלפור. תוך חצי דקה הכל בוטל. יאיר ראה שהרשת גועשת והנחה את אביו לעשות את המעשה הנכון.

האירוע שאליו התכוון חפץ היה סיפור המגנומטרים על הר הבית. כשגורמי הביטחון המליצו להסיר אותם בטרם תפרוץ במזרח התיכון מלחמת דת, נתניהו הבין והסכים.

אלא שאז הגיע הבן, והביא איתו את הרעיה. כפי שפרסמתי בטור באמצע השבוע, במהלך הדיון הביטחוני המכריע יצא נתניהו כמה פעמים לטלפון, שם חטף "שטיפה" מבנו. הגברת עצמה הגיעה למשרד ראש הממשלה, שם הטיפה לעבר כמה ממקורביו של נתניהו ש"אם אתם תמשיכו להיכנע לקרן החדשה, ביבי יעבוד מהבית!".

"ביבי יעבוד מהבית". כלומר, לא ניתן להשפעתם הפסולה של כל גורמי הביטחון במדינת ישראל להשפיע על המנהיג הנערץ. הוא יעשה רק מה שאנחנו, כלומר הרעיה והבן, נגיד לו לעשות, על פי מה שיקרה בפייסבוק. האמת היא שזה רעיון לא רע. מערכת הביטחון עולה לנו משהו כמו 100 מיליארד שקל בשנה. השב"כ, המוסד, אמ"ן, מלמ"ב, משרד הביטחון, דימונה, חיל האוויר וכו'. מי צריך את כל זה, כשיאיר יכול בתוך דקה לעבור על הפיד של "הצל", איציק וחני זרקא, רמי בן־יהודה ואורלי לב, לנטר את הסנטימנט ולהפיק ממנו הוראת ביצוע, שאותה ימלא בדייקנות אבא שלו?

ומה הכי מדהים? כשדיברתי על זה השבוע ברדיו 103 עם ינון מגל, הוא אפילו לא טרח להכחיש. כן, אמר מגל בקול גדול, יאיר מייצג את הימין, אבא שלו צריך לעשות מה שהבייס הימני רוצה. כלומר, זה כבר רשמי. אפשר לפזר את מערכת הביטחון, לפטר את דדי ברנע, רונן בר, אביב כוכבי וכל שאר הבטלנים האלה. הרי דוד ביטן כבר העלה את התהייה מה נותנים להם שם לאכול, שכולם הופכים לשמאלנים, לא? אז שילכו הביתה.

במדינה מתוקנת היה צריך להוציא צו הרחקה: או שנתניהו יורחק מ"הבית", או שיורחק מסמכויותיו. במדינה מתוקנת היה צריך היועץ המשפטי להכריז על נבצרות נתניהו. מזמן. הוא ידע, היועץ, איך הדברים מתנהלים שם בבית. עדכנו אותו. בסודי סודות, בלחשים וחששות, הוא קיבל את המידע שצריך היה לקבל מבעלי תפקידים.

הוא ידע שכשהשב"כ גילה שאב הבית במעון ראש הממשלה, אפי אזולאי, מעורב בפלילים תוך ניצול סמכויותיו במעון הממלכתי, יצאה הוראה להשאירו בתפקידו. זה נשמע לא ייאמן, אבל זה ייאמן לגמרי. אזולאי הודה במעשים שיוחסו לו, אבל זה לא שכנע את יושבי "הבית". אגב, גם היום הוא מועסק ומקבל שכר מהקופה הציבורית, דרך מפלגת הליכוד, שנחטפה אף היא, בידי אותו "בית".

הפתטיות של רמון 

היועמ"ש מנדלבליט אוכל עכשיו את הדייסה שבישל. הוא הפגין חולשה, נרפות, סנגוריאליות מופלגת, אורך רוח ואי־חתירה למגע לאורך תקופה ארוכה. הוא סגר תיקים יותר מאשר פתח, גרר רגליים וקיווה שכל זה יעזור לו ביום פקודה. קרה דבר הפוך.

הוא לא למד את הלקח של קודמו, יהודה וינשטיין, שהגן בגופו על בני הזוג כל שנות כהונתו, ונשבר רק דקה לפני הסוף כשנאלץ להורות על חקירה בפרשת המעונות. באותו רגע הפך, בבת אחת, לאויב העם, הציבור, הציונות והאנושות. איש עוד לא חזר בחיים ממשימת ריצוי "הבית".

הדברים שאמר מנדלבליט בשיחה ה"סגורה" שניהל במערכת "הארץ", ומצאו דרכם לגיא פלג, לא מחדשים דבר. היועץ הבין שראש ממשלת ישראל מנסה להתנקש בדמוקרטיה שעליה הוא מופקד לאחר שהגיש את כתב האישום. עד אז, עוד נהג נתן אשל להסתובב ולהסביר ש"אביחי לא יעשה לנו את זה".

ברגע שעשה, הוכרזה המלחמה: על המשטרה, על הפרקליטות, על היועץ, על בתי המשפט, על שרידיה של התקשורת החופשית. מלחמת חורמה שבה כל האמצעים כשרים. מנדלבליט לא האמין שזה קורה, אבל זה קרה. הוא מזועזע עד עמקי נשמתו. הזמן שחולף לא תורם לשלוות נפשו. הוא יודע שהדמוקרטיה הישראלית ניצלה "על הקשקש". הוא מייחס את זה ל"חסדי שמיים". הוא טועה. לא השמיים נחלצו להציל אותנו, אלא הציבור שסירב, פעם אחר פעם, להעניק לראש הממשלה את המנדט לפרק את המדינה.

את שיאי הפתטיות השבוע שבר שר המשפטים לשעבר חיים רמון. האיש מכתת רגליו ממיקרופון למיקרופון כדי להסביר שבגלל הדברים שפורסמו, מנדלבליט חייב להשעות את עצמו מטיפול בענייני נתניהו. באותו היגיון, היה אמור רמון עצמו להשעות את עצמו מזמן מדיבור כלשהו על מערכת שלטון החוק או הפרקליטות.

האיש חי בתחושה שהמערכת תפרה לו תיק (חיים, לא מנדלבליט תחב את לשונו לתוך פיה של קצינה הצעירה ממך בעשרות שנים) ומאז הוא מנהל את אחד ממסעות הצלב ההזויים שנראו כאן, במאמץ נואש לקושש לגיטימיות כלשהי בבייס כלשהו.

באותו היגיון, מנדלבליט צריך להשעות את עצמו מטיפול בענייני נתניהו רק כי הגיש נגדו כתב אישום. הרי כתב האישום הוגש כי מנדלבליט השתכנע שנתניהו עבריין, לא? אז מאותו רגע, הוא פסול, לא? בקיצור, רמון מקשקש. עמדתי לצדו כשנשפט בעניין הנשיקה ההיא.

לא חשבתי שהאירוע צריך להגיע לדין הפלילי. האמנתי אז, כפי שאני מאמין היום, שמערכת המשפט ושלטון החוק זקוקה לניעור רציני, בדק בית ורפורמות נרחבות. מה שאנחנו רואים מהביביזם זה לא רפורמות. זה ג'יהאד אלים, יצרי וחסר מעצורים שמטרתו היא לא לנקות את האורוות, אלא לשרוף אותן על הסוסים.

צינור השקר

השבוע יצא נתניהו מגדרו כשעלה להצבעה בקריאה טרומית ל"חוק הפייסבוק" בגרסתו החדשה. הוא עלה לדוכן הנואמים, הלם באגרופו וכמעט התפוצץ. מה הופך את החוק הזה לנפיץ כל כך בעיניו של האיש? מדוע הביביזם כולו, כולל נגררותיו הכהניסטיות והחרד"ליות (סמוטריץ' את בן גביר ושות') רואים בחוק הצנוע הזה סוג של הכרזת מלחמה?

לא, בניגוד למה שאתם שומעים מהסמוטריצ'ים, החוק הזה לא מאפשר "לשמאל" לסתום את פיות הימין. החוק הזה מאפשר לשופט, לאחר דיון, להורות לרשת חברתית להסיר תוכן פוגעני, אם הוכח שיש בפרסומו עבירה על החוק או פגיעה ממשית באדם כלשהו. זה הכל. הכי הגיוני, הכי נכון, הכי מינימליסטי.

אגב, זו אינה הפעם הראשונה שהצעת חוק כזו עולה בכנסת. בפעם הקודמת, ב־2016, היא עלתה מטעם הממשלה. ממשלת נתניהו, אגב. השרים גלעד ארדן ואיילת שקד הכינו אותה. ברגע האחרון, לפני ההצבעה, הגיע נתניהו מ"הבית" בסערה, ועצר את ההצעה. מאז ועד היום היא מצהיבה במגירות.

רק לימין בישראל יש ערוצי תקשורת המונים זמינים ובלעדיים לשימושו. תיקון, לא לימין, לביביזם. ערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו, עיתונים, אתרים, גודש עצום של מדיה המוקדשת למטרה אחת בלבד: להמשיך להאדיר את שמו של המנהיג הגולה.

בנוסף לכך, סיפר ניר חפץ מעל הדוכן השבוע איך נתניהו בכבודו ובעצמו הוא זה ש"שתל" עסקן מפוקפק ובחשן פוליטי בשם יעקב ברדוגו כאישיות הפרשנית החשובה ביותר בגלי צה"ל, ועוד כמה מנאמניו במשלטים תקשורתיים נוספים. העיקר שהם מקוננים שאין להם איך להתבטא וסותמים להם את הפה בפייסבוק.

האמת פשוטה: נתניהו זקוק לפלטפורמות שבהן יוכל להפיץ את השקר. הוא לא מסתפק בכלי התקשורת שעומדים לרשותו. הוא יודע שהרשת החברתית היא כלי רב־עוצמה, נטול רגולציה, איש הישר בעיניו ישקר בה. לכן הוא מנסה לטרפד את המהלכים הללו. אם החוק הזה יעבור, צינור הדלק המניע את תעשיית הפייק של נתניהו ושופרותיו עלול להיסתם. זוהי סכנה ברורה ומיידית ליכולת של הביביזם להמשיך ליצור מציאות בדיונית ולסובב בכחש את הציבור חסר ההגנה. לכן הם נלחמים.

לא רק הביביזם משתמש ברשתות החברתיות לרעה. לפני כמה שבועות פורסם תחקיר (באתר "מעריב" וברשת האמריקאית NBC) על רשתות של פרופילים מזויפים בפייסבוק שמקדמות עסקים, פוליטיקאים ואינטרסים שונים ברשת. בין השמות שהוזכרו שם היו הסופר החרדי החשוד במעשים מגונים חיים ולדר, ח"כ אורלי לוי־אבקסיס ובכיר הליכוד ניר ברקת (שהכחיש).

הטכניקה פשוטה: "קונים" כמה מאות או אלפי פרופילים בפייסבוק שמקורם בכלל בנפאל, מלבישים עליהם שמות ישראליים ותמונות מזויפות, ומתחילים לייצר להם פעילות ברשת שמוכיחה שהם אנשים אמיתיים. הם נכנסים לקבוצות פייסבוק ומתחילים לפרסם בקשות, שאלות ודעות, רק כדי שביום פקודה הציבור לא יבין שמדובר בפייק. מהו יום פקודה? כשעסק מסוים או פוליטיקאי מסוים רוכשים את אותה רשת על מנת להדהד את מסריהם ותהילתם.

היום אני מפרסם פרק נוסף בעלילה הזו, גם הפעם התחקיר מבוסס על ממצאי "פייק רפורטר", מיזם מחקר אזרחי המפעיל אתר דיווח על תכנים חשודים ברשת, מנטר ועוקב אחר תופעות כאלו.

כזכור, על פי התחקיר הופעלה הרשת המזויפת בידי דף פייסבוק או עסק שקרא לעצמו BoostMe ("קדם אותי"). כל הפניות למפעילי העמוד הזה לא נענו. למחרת פרסום התחקיר הועברה רשימת 320 פרופילים מזויפים לפייסבוק, שכרגיל, גררה רגליים והסירה אותם לאט מאוד. נכון להיום, 12% מהם עדיין פעילים.

פופולריות יש מאין

עכשיו מתברר שיש מאות פרופילים מזויפים נוספים, שלא דווחו לפייסבוק בתחקיר הראשון. הם המשיכו לפעול למענו של ניר ברקת, בכל הכוח. אגב, מכיוון שמדובר בהפעלה על בסיס אלגוריתם, מדי פעם חלו טעויות מבדחות כשמפעיל הרשת זיהה מטרה שגויה ושיגר את פרופיליו להסתער עליה בטעות.

כך מצאה עצמה בחורה תמימה שפרסמה באחת הקבוצות "שרשרת ענברים המסייעת לתינוקות להתגבר על כאבי יציאת השיניים" את עצמה בלב הסערה כשעשרות פרופילים הגיבו על הפרסום הזה בפרסום תהילתו ויתרונותיו של ניר ברקת. בשלב מסוים, מפעילי הקבוצות או מפרסמי הפוסטים, שמוצאים עצמם "מופצצים" באין ספור שירי הלל ושבח לניר ברקת, נאלצים לחסום את הקבוצה או את הפוסט או להגביל את היכולת להגיב עליהם, כי אין להם ברירה אחרת.

אבל הפסטיבל נמשך. כאן אנחנו מגיעים לממשק מעניין: ב־11 בנובמבר מתפרסם פוסט של פרופיל בשם "שקד עזרן" נגד ישראל כ"ץ. תמונה של פקק תנועה אינסופי שאליה מוצמדת תמונה לא מחמיאה של כ"ץ, תחת הכותרת "שר הפקקים" וטקסט תואם. האם "שקד עזרן" קיים? רוב הסיכויים שלא. תמונת הרקע נלקחה מהרשת, ורוב הסימנים מראים שגם הוא פרופיל מזויף. הוא גם מקיים אינטראקציה עם פרופילים מזויפים רבים מהרשת שעליה דיווחנו, המקדמת את ניר ברקת.

הפוסט המקורי נגד ישראל כ"ץ לא זוכה לאף תגובה, לייק או שיתוף. אלא שאז הוא מועלה בעמוד הפייסבוק הפופולרי "סטטוסים מצייצים". בום. תוך זמן קצר הוא הופך לוויראלי, עם 2,300 שיתופים (!!!). המספר הזה חריג אפילו ב"סטטוסים מצייצים". בחודשיים האחרונים זכו רק שני פוסטים לכמות כזו של שיתופים: הפוסט המדובר נגד כ"ץ, ופוסט המקדם את ברקת. כלומר, יש לנו כאן אירוע.

איך זה קורה? פשוט: ל"סטטוסים מצייצים" נגישות נרחבת, עוקבים רבים מאוד ויכולת להגיע לקהל עצום. כשמעלים שם פוסט ואז משגרים את מאות הפרופילים המזויפים של הרשת להפיץ אותו בקבוצות שאליהן הם השתחלו, התוצאה נראית ויראלית. זה גאוני, זה אמיתי וזה כמעט בלתי ניתן לזיהוי בעין בלתי מזוינת.

כך מייצרים תהודה ברשת, כך בוראים פופולריות יש מאין, כך מארגנים לאדם מסוים "קהל" תומכים נלהב שבמציאות כלל לא קיים. לא, ברקת לא המציא את זה. כשנתניהו מקבל במהלך הלילה שני מיליון לייקים מפרופילים במזרח הרחוק על כל פוסט שהוא מעלה, זה אירוע דומה, אם כי חמור פחות: במקרה של נתניהו ניתן לזהות בנקל שלא מדובר באזרחים ישראלים. במקרה של הרשת הזו, הפרופילים הפעילים הם, לכאורה, אזרחים ישראלים חיים, קיימים ומגיבים.

הפוסט הנוסף שזכה ל־2,300 שיתופים ב"סטטוסים מצייצים" היה סרטון שעלה במקור בעמוד הפייסבוק של ברקת עצמו, שבו הוא עונה לחברי הרשימה המשותפת על הטענה שיש כיבוש וירושלים לא שייכת ליהודים. כן, ברקת עושה שם עבודה טובה. למה שלא יפיץ אותה? פעם נהגו הפוליטיקאים לשגר את הסרטון האמור דרך הוואטסאפ או המסרון למאות אלפי נמענים. זה פאסה. זה מסומן. כשישראלים פשוטים, כמוכם וכמוני, משתפים את זה ומהדהדים את זה, זה משכנע שבעתיים.

רגעים קומיים

סיימנו עם ישראל כ"ץ, אבל עוד לא סיימנו. כי אותה רשת ממש מפיצה גם חומרים נגד נתניהו. למשל, הקטע ההוא מהראיון עם ח"כ ישראל אייכלר, שבו הוא טוען שאפשר היה להקים ממשלת ימין על מלא אם נתניהו היה זז ומפנה את מקומו, וכי החסם היחיד שלא מאפשר הקמת ממשלה כזו הוא נתניהו.

ובכן, תעמידו פני מופתעים, הרשת המזויפת דוחפת את הסרטון הזה בכל כוחה. ולא רק אותו, גם את הקטע הנלעג שבו נתפס נתניהו בשקר כשסיפר שיצא מהמספרה שלו ו"חצי שכונה" חיכתה לו בחוץ. במציאות המתינו לו שם שלושה אנשים. גם כאן, הפעילות המתוכנתת והפיקטיבית של רשת הפרופילים המזויפים מהדהדת את הפוסטים הללו בכל הכוח ובהצלחה לא מבוטלת.

הפעילות הזו מייצרת גם לא מעט רגעים קומיים. קבוצת הפייסבוק "ממים פוליטיים", למשל, מצאה את עצמה על הכוונת של הרשת המזויפת שלנו. הפרופילים המזויפים החלו להעלות אליה פוסטים מטעמם בקצב הולך וגובר.

הדברים הגיעו לידי כך שמנהל הקבוצה שיגר לניר ברקת הודעה דחופה, לדף הפייסבוק שלו, ובה תחנונים: "בשבועיים האחרונים הרבה חשבונות מזויפים משתפים לתוך הקבוצה פוסטים של העמוד שלכם, בניגוד לכללי הקבוצה. כל מקרה כזה אני מוחק וחוסם, אבל הזרם לא מפסיק. אתם חוטאים למטרה שלכם. זה רק יוצר אנטגוניזם. אבקש מכם להפסיק".

הוא לא קיבל תשובה עד רגע זה. אבי לן, מפעיל העמוד "סטטוסים מצייצים", אמר לי אתמול בתגובה שאין לו שום שיתוף פעולה רשמי עם רשת פרופילים כלשהי או עם ניר ברקת. "אני, או העורכים המתנדבים בעמוד שלי, מעלים לעמוד מה שנראה לנו מעניין או ויראלי", אמר.

מעניין שדווקא אותם פוסטים של ברקת נראו להם מעניינים או ויראליים. ברקת, כפי שהגיב בפרק הקודם, טוען שאין לו או לאף אחד שקשור אליו שום קשר לרשת פרופילים מזויפים כלשהי.

למה אני מלאה אתכם בסיפורים האלה? כי בעידן המודרני אין לנו כלים לברור את המוץ מהפייק. אנחנו מופצצים באינפורמציה שקרית, בדיות דמיוניות, הדהודים, שיתופים, פוסטים וציוצים שכל קשר בינם לבין המציאות אפילו לא מקרי. החוק שעלה לקריאה טרומית השבוע הוא טיפה בים.

נדרשים רגולציה משמעותית יותר, תקנות מחמירות יותר ופיקוח הדוק יותר על האינפורמציה המונגשת לנו באמצעים כאלה או אחרים. תחושת החופש המוחלטת שהקנתה לנו הרשת החברתית הפכה כבר מזמן להפקרות מושחתת הבוראת מציאות מסולפת. הגיע הזמן שנבין את זה.