בזאר פרסי. אין ביטוי הולם יותר לתאר את התרגיל שעשתה איחוד האמירויות לאמריקאים בימים האחרונים. שני הצדדים עדיין מתדיינים על עסקת הענק שליוותה את הסכמי אברהם, שבה ניאות הבית הלבן למכור למוחמד בן זאיד שתי טייסות מטוסי קרב F35 מן המתקדמים בעולם. העסקה טרם נחתמה, ולא רק זאת – אלא שהיא נתקלה בקשיים.
ה"וול סטריט ז'ורנל" חשף השבוע את הדרמה מאחורי הקלעים, וגם מה שמסתתר בין שורותיה. מתברר כי האמריקאים דורשים מידידיהם באבו דאבי ערבויות לכך שהטכנולוגיה המתקדמת של המטוס לא תהיה חשופה, או תזלוג, לידי הסינים. האמירותים כבר הסכימו לא למכור את המטוס, או כל ידע הכרוך בו, לידי מדינה שלישית. אבל האמריקאים אינם רגועים. הם מביעים חשש מפני ריגול סיני בטייסת. אולי זהו חשש אמיתי, אולי מילת קוד שמבטאת חוסר אמון מצדם בהתחייבות האמירותית לא לחשוף את המטוס לאחרים. כך או אחרת, וושינגטון איננה רגועה.
מדובר בעסקת חבילה משולשת. האמריקאים ימכרו לאמירותים 50 מטוסי קרב מהטובים בעולם תמורת 10 מיליארד דולר. עליהם יוסיפו 13 מטוסי תקיפה בלתי מאוישים בסכום של 3 מיליארד דולר, ועוד מערכות ואמצעי לחימה שונים ב־10 מיליארדים נוספים. בסך הכל 23 מיליארד דולר. אין לדאוג לתעשיית הנשק האמריקאית, לא לחברת לוקהיד מרטין המייצרת את המטוס, ולא לחברות האחרות שתרמו את המערכות השונות. כמקובל בצד הזה של כדור הארץ, כאשר משהו אינו מוצא חן בעיני מישהו, הוא משתולל בזעם ולבסוף מקבל את מבוקשו. כך גם הפעם: אבו דאבי דפקה על השולחן ואבו דאבי תקבל.
שלשום, מיד לאחר ההדלפה, הגיעה משלחת ביטחונית בכירה מאבו דאבי לוושינגטון כדי לדון בפרטי העסקה. מי שלא רוצה לקנות מטוס, לא שולח את נציגיו לקנותו. הוא נשאר בבית. ההדלפה פורסמה במכוון ערב נחיתתם שם, כדי לאלץ את האמריקאים לחשב מסלול מחדש. גמיש יותר.
נדיר שפיצוץ כזה מתרחש, ונדיר עוד יותר שאחד הצדדים, או שניהם, רצים לספר לחבר'ה. מעניין במיוחד לקרוא את דבריו של פקיד אמירותי בכיר המצוטט בעיתון מסביר מה הניע את שולחיו להכריז על פרישה. "דרישות טכניות, הגבלות מבצעיות ריבוניות והערכה מחדש של עלות מול תועלת", כך הוא נימק את הודעתם לבטל את העסקה. עלות מול תועלת? מה קרה? פתע החבילה הזו, שהייתה משאת נפשם, שאותה הם ביקשו שנים ולא קיבלו, הפכה להיות בלתי משתלמת? המשפט הזה נועד לשגר רמז דקיק, כי בימים שבהם היחסים של אבו דאבי עם איראן מתחממים, ייתכן כי מטוס הקרב הטוב בעולם הוא רכישה מיותרת.
העוקצנות הזו נועדה להלחיץ את האמריקאים, אבל ספק אם יש בה מידה של כנות. מוחמד בן זאיד לא יוותר על צעצוע כה נחשק כמו F35, המעניק לו כרטיס כניסה למועדון יוקרתי, רגע לפני שהוא נופל לידיו. בינתיים, הוא משתמש באיראנים כקלף להלחיץ את האמריקאים, ואולי לא רק אותם.
ישראל אינה בת מועדפת
אבל הסיפור איננו איראן. הוא ודאי לא ישראל, שהסכם השלום איתה הניע את הנשיא טראמפ להסכים למכור את המטוס המתקדם לאמירויות. מה שמטריד את האמריקאים הוא החדירה הסינית לכל מקום. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שברק אובמה סירב למכור את המטוס היוקרתי לבן זאיד, אף שזה הפציר בו ארוכות.
זמן קצר אחרי כניסתו של ביידן לבית הלבן גילו לו אנשי המודיעין שלו כי הסינים מקימים מתקן צבאי ליד אבו דאבי. הפרויקט הזה נשמר בסוד, ומרגע שהתגלה הפצירו האמריקאים בידידיהם להפסיק את ההקמה. וושינגטון רואה באיחוד האמירויות ידידה וגם שותפה אסטרטגית חשובה במזרח התיכון, אבל נראה כי שם, בעומק המדבר, רואים זאת קצת אחרת. עבורם, האמריקאים הם אכן ידידים – אבל לא היחידים. בוושינגטון חוששים, ובצדק, שאם הסינים ישחקו במגרש האמירותי, הם יצליחו לשים את ידיהם, ברשות או בעורמה, על מידע רגיש וטכנולוגיות מתקדמות שמקורן בארצות הברית.
הדאגה האמריקאית איננה נטולת בסיס. איחוד האמירויות אכן מפלרטטת עם ממשלת סין. בשנים האחרונות, בסדרה של מגעים שהלכו והבשילו, העניקו האמירותים לענק התקשורת הסיני HUAWEI זיכיונות להתקנת רשת הסלולר של הדור החמישי בנסיכות. שליטה בתשתיות הטלפון של מדינת יעד היא חלומו הרטוב של כל ארגון מודיעין. היא מאפשרת לבעליה לא רק להאזין לשיחות, אלא גם לחדור לשרתים, ליירט תכנים מכל סוג שהוא, לשתול מידע, וכשצריך גם לזרוע שיבושים.
מכירת ה־F35, אף שהיא עסקת ענק, היא עוד אחת מזירות המאבק בין סין לארה"ב. נהוג לומר על איחוד האמירויות כי היא מצויה תחת איום, ולכן היא מתחמשת במיטב אמצעי הלחימה. בפועל, בן זאיד מערבב את כולם יחד. את האיראנים, שאיתם פתח בדיאלוג ישיר בחודשים האחרונים. את האמריקאים, הנחשבים למעצמה הקרובה אליו מכולן. את הסינים, שמתברר כי הפכו זה מכבר להיות אורחי כבוד בממלכתו. את הישראלים, שעמם יש לו יחסי שלום קרובים, ובאחרונה גם הטורקים, שעם מנהיגם, ארדואן, שבר את הקרח אחרי שנים של עוינות.
אין להתפלא עליו ועל האופן שבו הוא מערבב את קלפיו. יש להתפלא על מי שמתפלא. ככה משפצים את הבית ומחזקים את היסודות. אם יעניק יתרון למעצמה אחת, יעורר עליו את תאבונה או טינתה של אחרת. כאשר יקרב אליו את כולן, ישלוט בחום היחסים, ביכולתו ליהנות מכל העולמות. יסחור עם שכניו האיראנים, ירכוש נשק מן האמריקאים, יחייך כלפי הישראלים ויתקרב לטורקים. בדרך הזו הוא מפחית את הסיכוי שאחד מהם ירצה ברעתו. ישראל לעולם לא תזכה שם לעדיפות על פני אחרים, כמו שאף מעצמה אחרת לא תזכה ליתרון משמעותי על פני רעותה. אנו נהיה, לכל היותר, ידידה שווה בין שווים.
בתפיסתן של ממשלות המפרץ, אנחנו, הישראלים, כמו האמריקאים, כמו הסינים, אינם חברי הנפש שלהם. הם יחייכו אלינו בנימוס וכבוד, יקבלו אותנו במאור פנים ואף יתגאו ביחסים איתנו, אבל תמיד נהיה עבורם חומר בנייה לחיזוק עמודי הבית.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל