הכנס השנתי של המועצה הישראלית-אמריקאית (IAC) שהתקיים בשבוע שעבר במיאמי-ביץ' היה אירוע מוצלח. היקף המשתתפים מכל חלקי ארצות הברית היה מרשים, כאשר לפי דיווח המארגנים, לקחו בו חלק למעלה מ- 2000 בני אדם.
בין הנואמים, היו שר הביטחון בני גנץ, שר התפוצות נחמן שי ושרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה. כמו כן, התקיימו פנלים בהשתתפות בכירים כמו שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן ועורך 'ישראל היום' בועז ביסמוט. אם להתחשב בבהלה של התפשטות זן האומיקרון בארה''ב, האירוע השנתי של המועצה הישראלית-אמריקאית היה הישג.
איך אומרים? דא עקא. דווקא בגלל הצלחתו, האירוע מיאמי-ביץ' חשף באופן בולט ומתריס צד בלתי מחמיא, חסרון ופגם בפעילותו של הארגון. תכנית הכנס השנתי, שנראה כי הושקעה בה מחשבה ותכנון, התעלמה לגמרי מהקהילה היהודית בארה"ב. במלים אחרות, ראשי המועצה הישראלית-אמריקאית שארגנו את הכנס השתדלו להפגין באופן מוקפד ומוצהר שאין להם ולארגון כל קשר וזיקה עם הציבור היהודי הגדול בארה"ב.
מדובר בישראלים שחיים בתוך עמם, בקרב מיליוני יהודים, מתגוררים באותן שכונות, צועדים באותם רחובות. אבל באירוע שנתי מרכזי, שמטרתו העיקרית להוכיח קיומו, פעילותו וחיוניותו בארה"ב של מגזר גדול של ישראלים לשעבר - הקהילה היהודית המקומית הישנה יוק. לא קיימת.
נכון שאין היום בקהילה מנהיג יהודי, משכמו ומעלה, מקרין השראה, משפיע ומוביל. אבל יש דמויות של יהודים, הנחשבים בכירים - ותיקים, פעילים המייצגים קהלים ומגזרים גדולים. ויש כמובן הרבנים, ראשי ומנהיגי הזרמים הדתיים ששומרים ומטפחים קשרים ישירים הדוקים עם קהילותיהם.
לא עלה על דעתם של מארגני הכנס השנתי להזמין את נשיא התנועה הרפורמית לנאום? הם לא חשבו בכלל שראוי לתת בבמה שלהם מקום וזמן לנציגי הזרמים הדתיים ביהדות ארה"ב, רב קונסרבטיבי או אורתודוקסי, להשמיע דרשה.
בועז ביסמוט וגלעד ארדן דיברו והתפלספו. אבל להזמין לדבר בכיר יהודי כמו אברהם (אייב) פוקסמן, מנהיג ותיק ומוערך, זה היה יותר מדי למארגני הכנס.
מה פתאום? מה כבר יכול יהודי כמו פוקסמן שיובל שנים עמד בראש הליגה נגד השמצה ונחשב בעל סמכא עם מוניטין עולמיים בתחום המאבק נגד אנטישמיות, ללמד ולהשכיל את הישראלים לשעבר כצד להתמודד ולהתעמת עם התפרצות של גילויי אנטישמיות בארצות הברית?
יש כאן לא רק נתק בין ציבור גדול של ישראליים לשעבר שלפי אומדן רווח מונים בין 400 ל-600 אלף נפשות לבין מיליוני יהודים. יש גם ניגוד, סתירה אידיאולוגיים. המועצה הישראלית- אמריקאית מיום הקמתה הייתה ארגון טיפוחיו של שלדון אדלסון המנוח. יציר ממונו. בחייו היה אדלסון בכיר יהודי מנודה ובחזקת מוקצה בעיני הרוב הגדול והמכריע של יהודי הקהילה. קרבתו לדונלד טראמפ והמיליונים שהזרים למערכת הבחירות של טראמפ המאיסו את אדלסון בקרב רובה של הקהילה, שהוא ליברלי ודמוקרטי. כל זה לא אומר, שגם כיום ראשי המועצה הישראלית- אמריקאית חייבים לשמור על מורשתו של שלדון אדלסון המנוח.
באחרונה ניכרת ומורגשת תזוזה פעילה במאמץ לשיקום היחסים בין ישראל לקהילה בארה"ב. שר התפוצות נחמן שי, בביקור ממושך שקיים לא מכבר בניו יורק ובוושינגטון, ניהל שיחות ומפגשים עם בכירים יהודים מכל החוגים והמחנות, כולל ראשי הזרמים הדתיים. בשיחות האלה סוכם והוחלט על יוזמות וצעדים משותפים בין הקהילה לישראל.
זהו עיתוי מצוין, שעת כושר מבטיחה לראשי המגזר הגדול והמאורגן של ישראליים לשעבר להשתלב במאמץ לשיקום היחסים ואפילו לתפוס מקום כאחד הגורמים המובילים במאמץ.