את הכביסה המלוכלכת, כידוע, עדיף לכבס בבית. או בתקשורת, שהיא הכובסת־מייבשת־סוחטת־ותולה הכי יעילה שיש. המחיר גבוה, אבל זה לא עולה כסף. רק תבואו ותספרו.
תספרו מה היה שם במערכת היחסים, הוא איים או גם תקף? יש סרטונים? היא מאיימת עליך? יש עוד סרטונים? הצילום טוב? מה רואים? מי הזמין משטרה, הוצא צו הרחקה? ובכלל, איך הכל התחיל? היא ניצלה אותו או שהוא רכב על הפרסום שלה? ויש ילדים בסיפור? נו, איך הקטן מגיב?
כמובן, המראיינים רגישים ועדינים. תמיד מוסיפים "עם כל הצער שבכך", "אני מאוד מבין ללבך", "את כל כך אמיצה שבאת ודיברת איתנו היום", ורק מקווים לראות את התוצאה ברייטינג של מחר. גיבורי הסיפור אינם יודעים שהם קורבנותיו.
בשנים האחרונות היו מספר גירושים ופרידות עם ילדים לעיני מצלמות. בן־אל תבורי ואורטל עמר, למשל. אחר כך הגיעה ג'קי אזולאי, שצילמה את פרידתה מבן זוגה, ישראל, שדווקא לאחרונה התגלה כאדם רגיש ומקסים, שמכיל ויודע לחבק גם מרחוק, כשהיא מממשת את עצמה בעוד תוכנית ריאליטי ("הישרדות").
אחרי הראיון של טהוניה רובל (חדשות השבת, ערוץ 12), שבו היא לא הזכירה את שמו של בן הזוג שאותו תיארה כמתעלל, הגרוש שלה, יניב בן משה, פרסם סרטון שבו מצולם ויכוח טעון ביניהם. בסרטון הוא נראה יושב עם רגל על השולחן, היא עומדת מעליו. הם נמצאים במרפסת שמש. בטח הרבה תקוות נתלו במרפסת הזאת, שתהיה מקום אידיאלי לישיבה נינוחה של הזוג לצלילי פעמון רוח בשעות אחר צהריים שקטות עם קפה. אך היא הפכה לזירת קרב.
בהתחלה רואים את טהוניה, רושפת, כועסת, ואז המצלמה עוברת לתקרה. בשאר הסרטון רואים מנורה לבנה, שעליה מין אהיל בד מתנדנד ברוח, כמו בסרט אימה. ברקע הכלבים לא מפסיקים לנבוח. השניים מתנגחים. "איימת עליי מול אמא שלי", היא נוזפת בו. "אני איימתי עלייך?", הוא מיתמם. "אתה איימת עליי!", היא חוזרת ואומרת. "לא איימתי עלייך".
"איימת עליי. אמרת שתשבור לי את העצמות". "את מחפשת משחקים", הוא מנסה להזיז את נושא הדיון. והיא משיבה: "אני עושה את זה בטוב. אני אומרת לך דבר כזה, או שאתה יוצא מהבית מרצונך או שאני הולכת למשטרה ותקבל צו הרחקה". עכשיו היא מאיימת עליו. "לי יש זכויות יותר ממך, אני אישה", היא עוברת לאסטרטגיה לא הוגנת. הוא מתגונן. "מילא הייתי מאיים עלייך... טהוניה נשמה, כל החיים שלי סבלתי מנשים כמוך". הוא נשמע למוד קרבות.
הוויכוח מתלהט. ברובו הוא מתנהל סביב השאלה אם יניב איים או לא. כצופים, התפרצנו שלא ברצוננו לסופו של ויכוח עמוק יותר. אנחנו יכולים רק לשער מה היה עד כה. אנחנו נדרשים להשלים פערים. כשטהוניה מדברת, היא טופחת עם יד אחת על השנייה. בעצבים. היא מוכיחה אותו, כמו מורה. יניב נשמע רגוע, אולי כי הוא יודע שהכל מוקלט ומצולם. הוא מנסה למשוך אותה בלשונה, אבל נמשך בלשונו בעצמו.
הוויכוח הזה צריך להילמד בבתי ספר לגישור במשפחה: מה לא לעשות בזמן מריבה עם בן הזוג. הצעקות זה על זה מלהיטות, מדרבנות לרדת נמוך, עם האשמות חריפות יותר. שניהם מתווכחים רעים, לא בוגרים. זו כרוניקה של גירושים ידועה מראש. טהוניה פגועה. יניב מבקש יותר ממה שהיא הייתה מוכנה לתת. הוא רוצה להרגיש גבר בבית, והיא משתלטת לו על האוויר. מקטינה אותו. הוא נהיה אגרסיבי. היא נהיית תוקפנית.
המריבה הזאת מתרחשת בהרבה בתים בישראל. גברים ונשים לא יודעים לדבר ביניהם, ודאי לא לריב. מאבדים שליטה בלהט ויכוח מיותר על "מי צודק". הם יושבים על נקודה ולא מרפים. רוב הזוגות רבים את אותו ריב כל חייהם, חלקם הגדול ייכנס לסלאלום שסופו פרידה. אם רק לרגע הוא יגלה אמפתיה כלפיה, יחשוב איך זה להיות טהוניה, מה היא מרגישה. אם רק לשנייה היא תפסיק לגעור בו, ותנסה להבין מה הוא רוצה, מה הצרכים שלו - אולי הם היו מוצאים דרך יציאה מהכביש החסום שאליו נכנסו. הם מתעקשים לא להקשיב. ברקע הילדים סובלים והכלבים נובחים. הפעם גם אנחנו צופים.
