כבר התרגלנו לזה שמסתובבים בינינו מיליונרים חדשים, שעשו את הונם במסחר במטבעות דיגיטליים שאת שמם לא הכרנו ומוצאם בארצות לא נודעות. הביטקוין הפך בשנים האחרונות משם זר ומוזר למונח שכל ילד וכל סבתא מגלגלים על הלשון בחופשיות. אבל מה עם אתריום, המטבע הנוסק העדכני?
יכול להיות שכבר שמעתם את השם הזה נלחש בקרב בני טיפש עשרה אמידים וספקולנטים של אינסטגרם וטיקטוק, כאילו מדובר בפיצוחים. אבל עם כל הכבוד לאתריום, שמתם לב למה שמתרחש בזירת הפלוקי? כן, יש דבר כזה. פלוקי. כרזות מפתות התלויות ברחבי הארץ מציגות תמונה של כלב מאויר עם קסדה של ויקינג על ראשו וגרזן בידו, כשמעליו אותיות בולטות שמזמינות את מי שהחמיץ את ההתעשרות מהביטקוין, לרכוש את האוצר החדש.
האם המטבעות הדיגיטליים האלו יהפכו אתכם למיליארדרים? אולי. לא יודע. היו שעשו מהם מיליונים רבים. מה שברור הוא שהכל בתחום הזה פרוע, הפכפך ועבור רבים מאיתנו לא תמיד שקוף.
דווקא השלבים המוקדמים בעולם הקריפטו היו ברורים ומבטיחים. הרעיון היה חלומי, אוטופי: הקץ לשליטת הבנקים המרכזיים והממשלות וסוף למונופול על הדפסת הכסף. בעולם החדש אלגוריתם קיברנטי מתקדם יאפשר כריית מטבעות שייסחרו בשוק החופשי והגלובלי וישחררו אותנו מכל עול. לא נחיה עוד תחת מגבלות שנוסחו בידי פוליטיקאים מושחתים. כמה אנרכיסטי ומופלא. במתחם הדיגיטלי הזה הכל אפשרי. בלי מס ורגולציה מוטה.
די מהר הותכו המטבעות, בצורה דיגיטלית כמובן, והגיעו לכדי סחר ספקולטיבי שמטרלל את המערכות הכלכליות, ולא לטובה. בנוסף, גורמים עברייניים מצאו זירה שבה אפשר לשלם ולקבל תשלום בלי שום חשש מכוחות אכיפה מקומיים ובינלאומיים. שנים של מלחמה בהלבנת הון ירדו לטמיון. פשוט אין דרך לעקוב אחרי הכסף.
בעקבות פריחת המערב הפרוע הזה, נוצרו טריליונרים יש מאין. אשפי מחשב וקומבינות שעושים הון תועפות מכלום. ממש כך. הררי ממון נכנסו לכיסיהם לעתים מגחמה אחת, הימור. עם הסכומים העצומים מגיעים גם הנוכלים שמצהירים שיהפכו את האזרח התמים, שמרגיש שהמסיבה דילגה מעליו, לעשיר ובקלות. בדרך, אותם עוקצים ממולחים מלהטטים בעשרות מונחים שאדם סביר יתקשה להבין אותם. פעמים רבות זה נגמר בטרגדיה - הלך הכסף והלכו החלומות.
ובינתיים, הטייקונים הטריים לא ממש יודעים איך לבזבז מסות של כסף שבא להם בקלות יחסית. מבחינתם יש עולם חדש של קניות. אחרי היאכטות, רכבי היוקרה ושעוני הזהב מגיע ה־NFT ("אסימון חסר תחליף").
אם לא די במטבעות שלא קיימים, עברנו כעת ליצירות אומנות שלא באמת קיימות. ה־NFT נועד לרכישת פריטים דיגיטליים בעלי חתימה ייחודית, שאי אפשר לשחזר או לזייף. במסגרת הזו אפשר לרכוש למשל משפט חשוב שצויץ בטוויטר. למשל, את הציוץ הראשון שנשלח אי־פעם לרשת. אל תקלו ראש בכך, זה עניין ששווה סכומי עתק. אפשרות אחרת היא לרכוש רגע מיוחד שתועד והותאם למכירה. למשל הרגע שבו מייקל ג'ורדן הטביע לראשונה לסל בליגה הטובה בעולם. הבעלים לא מחזיק בסל פיזית, לא בכדור או בנעליים, אלא בעניין הדיגיטלי. כך הבנתי, פחות או יותר.
העניין הולך והופך להיות מוזר עוד יותר עם רכישות של שעון גוצ'י שלא קיים, תיק יוקרתי של איב סן לורן שאי אפשר לגעת בו ושאר פריטי אופנה שמתממשים רק בעולם הווירטואלי. זה לא נגמר שם. יש רכבים, מטוסים ורכוש אינסופי שלא קיים. אי אפשר לגעת בו, למעשה אי אפשר לעשות בו שום דבר, ובכל זאת השווי שלו מרקיע שחקים. יום אחד הכל יהיה בר־מימוש בעולם המטא, הזירה העתידנית הווירטואלית שמארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, מכין לנו. איזו הנאה נפיק מהפריטים הללו ואיך בכלל נחיה שם? מפחיד אפילו לחשוב.
אם למדתי משהו בעיסוקי במהלך השנים, זה שכאשר רעיונות מורכבים מדי מכדי להסביר אותם בפשטות או להבין אותם מיד, כנראה שיש פה משהו עקום. אם זה העולם החדש, עודף הכסף והשעות מול המסכים שטמטמו דור שלם או סתם התנהלות פיננסית סופר־מתוחכמת שתקרוס יום אחד לתוך כלום, ימים יגידו. מה שכן, לנוכח כל המבנים הפיננסיים האלה נראה לי שמה שהיה בעבר מבחן בלתי אפשרי עבורנו, למשל חישובי הפנסיה והחזרי המשכנתאות שלנו, הוא קלי קלות ביחס למה שממתין לנו.