1.יוסי כהן והמעידות

אי אפשר לא לחבב את יוסי כהן. אי אפשר לא להעריך את יוסי כהן. הדברים אינם נכתבים בציניות. מדובר באדם עם איכויות נדירות. לא מסתובבים בינינו יותר מדי אנשים מהליגה הזו. אלה שכן שייכים אליה, נמלטים מהפוליטיקה ומהזירה הציבורית. די בצדק. כהן נראה כמי שלא חושש (ואולי זו הבעיה שלו). הוא שופע כריזמה וקסם אישי מהסוג של קלינטון, אובמה ונתניהו (שלושת האורטורים הגדולים של דורנו). הוא חד מאין כמוהו, מתוחכם עד כאב, נחוש וחותר למגע ומצויד גם בארגז כלים קטלני הכרחי למי שרוצה להיות פוליטיקאי בישראל. מהבחינה הזו, הוא היחיד שמסוגל למלא, די בקלות, את הנעליים של בנימין נתניהו. יש לו אפילו אנגלית נוצצת (אם כי אין לו המבטא המושלם של ביבי). ויש לו יתרון בולט על פניו של רה"מ לשעבר: על צווארו לא תלויים רעיה ובן המנהלים אותו. מצד שני, אולי במקרה של כהן הוא דווקא צריך ניהול מהסוג הזה.

הגענו לחלק החיובי פחות: הולך ומתברר שבתחום הנהנתנות, הקושי להבדיל בין טוב לרע, אי־זיהוי הקווים האדומים, כהן עוד יעלה על רבו. תחקיר "המקור" ששודר עליו השבוע לא היה התקלה הראשונה שלו. הוא כבר מעד. רק חלק מהמעידות שלו פורסם. הוא קיבל טובות הנאה מג'יימס פאקר, מיליארדר שהובא לכאן כדי לסייע למיליארדר אחר, ארנון מילצ'ן, לעמוד בנטל הכבד של מימונה של משפחת נתניהו. הוא קיבל מפאקר כרטיסי וי־איי־פי להופעות, 20 אלף דולר במזומן, מתנת חתונה כשחיתן את בתו, ועוד כמה דברים. הוא לא העלה על דעתו את האפשרות להחזיר את הכסף הלא ראוי הזה (בראיון ל"עובדה" הוא אמר, בפעם הראשונה, שהסכום "יוחזר"). הוא הרבה להתרברב ולפטפט את עצמו לדעת, גם כראש מוסד מכהן, והגיע לשיא באותו ראיון רהב ל"עובדה", שעל פי לא מעט גורמים הבקיאים בתחום גרם לא מעט נזק מבצעי למוסד.

שידור התחקיר השבוע בערוץ 13 גרר, כצפוי, ויכוח לוהט, שהפך, כצפוי, לוויכוח בין הביביסטים לאנטי־ביביסטים. צר לי, אבל אפשר לחזל"ש ולפזר את ההפגנה. תשמרו את תיאוריות הקונספירציה לקורונה. לא, זה לא ביבי שמנסה "להוריד" את כהן לפני שיסכן אותו בליכוד, זה אפילו לא ניר ברקת שמנסה לסלק מתחרה רציני, זה בטח לא אף אחד מהצד השני, כי אלה לא באמת יודעים לעבוד בתחום האפור. כהן עוד לא הכריז שילך לפוליטיקה. להפך. בשיחות סגורות הוא טוען שלא ילך. אולי כדי להוריד את העיתונאים מעל צווארו.

הסיפור של "המקור" השבוע הוא סיפור פשוט ששכב על המדרכה, יחד עם אותו בעל נבגד, ודרוקר היה הכי חד ומהיר כדי לאסוף אותו. טוב שכך.
התקשורת הישראלית, בניגוד לרבות מאחיותיה מעבר לים, לא נכנסת ביוזמתה לחדרי מיטות של פוליטיקאים. מה ש"מכשיר" בעינינו כניסה למתחם האישי הזה הוא האפשרות שנעברה עבירה (אונס, הטרדה מינית, יחסי כפיפות וכו') או עניין ציבורי חריג. במקרה של כהן, זה לא רק עניין ציבורי, זה גם עניין ביטחוני חריג. שוחחתי השבוע עם מספר לא קטן של אנשים שזו התמחותם: ביטחון שדה, ביטחון מידע, ביטחון מבצעי, ברמות הכי גבוהות. לא מצאתי אחד שלא הסגיר את הזעזוע שלו לנוכח הסיפור הזה. לכאורה.

אני מתעלם מתרבות הוויסקי והסיגרים שפשתה בשנים האחרונות בצמרת המדינית, ולמרבה הצער גם הביטחונית שלנו. אני מתעלם מהדוגמה האישית בניהול רומן חובק עולם עם אשת איש. אלה שאלות מוסריות. נשאיר אותן לדיון מוסרי. אם שמו של כהן יוצב מתישהו לבחירת הציבור, שהציבור יעשה את הבחירה. אני מתייחס רק להיבט הביטחוני.

הנה סיכום מנהלים קצר של מה שאומרים אנשי המקצוע המנוסים ביותר. אף אחד מהם לא מוטה פוליטית: "כהן נהג בניגוד מוחלט לכל הנחיות הביטחון. אם הוא היה עכשיו ראש המוסד והיו מביאים לו את התחקיר הזה על סגנו, הוא היה מעיף את הסגן מהמוסד תוך 48 שעות. הוא נסע ברחבי העולם עם הטלפונים האישיים שלו. הוא ערבב מבצעים וחיים אישיים. הוא שיתף אנשים לא רלוונטיים במתרחש בתוך המוסד. הוא הסגיר, כנראה ולכאורה, שיטות עבודה של המוסד. אתר של סוכנות נסיעות בערבית שלכאורה שימש כיסוי של המוסד. הוא סיפר איפה גויס, איפה היה. הוא גרם לכך שגורם לא רלוונטי (הבעל הנבגד) ידע איפה הוא, ידע מי מאבטחיו, ידע באילו מלונות הוא מתאכסן. מדובר בעבירות ביטחוניות מסמרות שיער, כשמדובר באישיות בסדר גודל של ראש המוסד. לא פחות".

זאת ועוד: "הוא השאיר חתימה דיגיטלית במסעותיו השונים. כשהוא עוזב את ראש הממשלה בצ'אד וטס בבהילות לניו יורק, כדי לפגוש את הדיילת, מאבטחיו נוסעים איתו. מי משלם על כל הנסיעות האלה? מה המאבטחים יודעים? מה הוא מספר להם? בגלל התנהגותו 'נפרם' מערך האבטחה שסביבו. העובדה שבעל נבגד הגיע באמצע הלילה לביתו של ראש המוסד והצליח להיכנס היא בלתי נתפסת. העובדה שהוא עשה את זה כמה שעות אחרי אשתו, כנ"ל".

2. אירוע של פעם בדור

תמלילי השיחות בין כהן לבעל הנבגד, כפי שפורסמו השבוע, מוכיחים שוב שיש לנו עסק עם בעל מקצוע נדיר. "בשיחות עם הבעל", אמר לי אחד המקורות, "כהן פשוט עשה לו 'שיחת הפעלה' בשקל. הרי כהן היה אחד מגדולי מגייסי ומפעילי הסוכנים באגף צומת במוסד. אז הוא תרגל את זה על הבעל. יצר איתו מערכת יחסים עמוסת סופרלטיבים, מחמאות, הצהרות אהבה והבטחות לעתיד. פשוט 'גייס' אותו. הבעיה היא שבד בבד הוא הסגיר לא מעט פרטים מבצעיים, סיפורי כיסוי, כולל פרקים מעלילותיו שלו. והכי חמור", מדגישים כל בני שיחי השבוע, "אין ספק שבמהלך אותה תקופה ראש המוסד היה סחיט. העובדה שהוא מנהל רומן מחוץ לנישואים עם אשת איש בישראל ומבלה את לילותיו בביתה (עם בעלה) או בביתו (בלעדיו) היא מנוף סחיטה קלאסי. ארגוני ביון זרים קופצים על הזדמנויות כאלה כמוצאי שלל רב. יש להם את כל מספרי הטלפון האישיים של המנהיגים וראשי זרועות הביטחון. אם הם עולים על הרומן הזה בזמן אמת, זה אירוע של פעם בדור".

נשאלת השאלה, עוד לפני דרוקר, איפה הייתה המערכת? איפה הקבט"ר (הקב"ט הראשי) של המוסד? איפה סגניו של כהן במוסד? הרי השערורייה, על פי השידור, הייתה ידועה לרבים. מהמאבטחים הנדהמים ועד הצמרת. סיפורים מהסוג הזה "טסים" בתוך ארגון כמו המוסד.

כשהוא טס בעקבות המאהבת שלו ברחבי העולם, טסים איתו מאבטחים. מישהו אמור לדעת על זה. מישהו אמור לשלם את זה. מישהו אמור לעשות בדק בית במערכת האבטחה של ראש המוסד, אם בחורצ'יק שחשד באשתו הצליח להיכנס אליו הביתה.

אני לא יודע לאן הפרשה הזו תוביל. לפני חודשים ארוכים פרסמתי בטורים האלה פרשה הנוגעת ליוסי כהן שהיא חמורה אף יותר, לפחות לדעתי. נכון, די "קברתי" אותה, בלי כותרות והבלטות, אבל היא התחלקה לו על הכנף והתפוגגה. יכול להיות שכהן ישרוד גם את הסיפור הזה. אפילו סביר להניח. אישית, אני לא בטוח שאני לא רוצה שזה יקרה. עדיין, סגולותיו ויתרונותיו של האיש המוכשר הזה, שהוביל את המוסד לאחת התקופות היפות בתולדותיו, מייצרים תקווה שהוא יידע לבלום בזמן, להפיק לקחים, לאמץ לעצמו מערכת איזונים ובלמים שתאפשר לו לצאת לחיים חדשים באזרחות. אין לי מושג אם זה יקרה.

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"