מורשת דרעי

אריה דרעי רתח ממשפט שפורסם כאן בשבוע שעבר, שלפיו, על פי דעתו של הכותב, דמם של הרוגי מירון מרוח על ידיו. משפט שבא לשקף את דעתי הפרטית ולא עובדה כלשהי. משפט שהתגבש בראשי בעקבות מעקב אחר העדויות הנשמעות בפני ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון. ועדה שלא הייתה באה לעולם לו היה מדובר בדרעי וחבר מרעיו. או בנתניהו. טוב שבאה לעולם וטוב שקמה ממשלת השינוי שהביאה אותה לעולם.

בפני הוועדה הזו נשמעו, עד עכשיו, עדויות מפי היועצת המשפטית של משרד הדתות, הרל"שית של מפקד מחוז הצפון במשטרה ועדים נוספים, שמהן עולה בוודאות שהדחיפה לקיומה של הילולת מירון במתכונת הרגילה שלה, ללא הגבלות כלשהן, הגיעה מדרעי. היו עדים שטענו שמדובר גם בלחץ מאסיבי של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה. היו עדים שאמרו שמאחורי שני אלה היה לחץ כבד של נתניהו. המעורבות של דרעי לקיים את ההילולה בלי הגבלת כניסה עולה בעדויות הללו בבירור. על פי היועמ"שית של משרד הדתות, דרעי "ביטל" את השר המכהן במשרד, נכנס לנעליו וניהל את העסק.

נדמה לי שהמסקנה שאליה הגעתי לגיטימית וחוסה בגבולות חופש הביטוי והדעה. ייתכן שהשפה הייתה ציורית מדי. הדם מרוח וגו'. בתכל'ס, הכוונה ברורה: על פי העדויות עד כה, אריה דרעי, לעניות דעתי שאינה קובעת, הוא אחד האשמים באסון מירון. בדיעבד, הבנתי את הזעם הקדוש של דרעי, שיידה בי עורך דין שמתמחה באיומי תביעה ותביעות השתקה. הוא ידע בשבוע שעבר שהוא ברגעים הכי דרמטיים של מו"מ לעסקת טיעון באישומים החדשים שנחקרים נגדו. המשפט שכתבתי בא לו בטיימינג רע. פרקליטו התרעם גם על כי כיניתי את דרעי "עבריין מורשע". במקרה הזה, הוא צדק. הכינוי המדויק הזה הוא "עבריין סדרתי מורשע". אם אכן יחתום על עסקת הטיעון המדוברת, זו תהיה כבר הרשעתו השנייה.

בהמשך השבוע הגדיל אותו פרקליט לעשות כששיגר ליועמ"ש מכתב שבו דרש לפתוח נגדי בחקירה פלילית בגין "ניסיון להשפיע על ועדת חקירה". נדמה לי שכל מילה נוספת מיותרת. עיון בקורותיו של אותו עו"ד מעלה (על פי ויקיפדיה) שהוא גם יועץ משפטי של אגודת העיתונאים. זה יותר מצחיק אפילו ממינויה של שרה נתניהו למנכ"לית יד שרה.

בשבוע שעבר שיגר דרעי כמה מקורבים שניסו לשכנע אותי לכתוב עליו כמה מילים טובות. תזרוק איזה משפט, הפצירו בי, שנעשה לאריה עינוי דין. שהוא סבל מספיק. שההר הוליד עכבר. שאפילו היועץ אמר שמהתיק הגדול לא נשאר כמעט כלום. אמרתי להם שאשקול את זה. המקורבים האלה מכירים אותי ויודעים שברגעים כאלה אני נוטה להתייצב מול החלש. מול האדם שבמצוקה. מי זה שנעשה לו אי־צדק. הם סברו שדרעי הוא הקליינט הנכון. אני, לאחר שהפכתי שוב ושוב בנושא, חשבתי אחרת.

במשך שנים הגנתי עליו מול המבקרים הרבים. "בחזרה למקום הפשע", זעקו המבקרים, "איך יכול להיות שאדם שהורשע בשוחד בהיותו שר פנים, חוזר לתפקיד משרד הפנים. איפה הדוגמה האישית, איפה הפקת הלקחים, איפה הנראות הציבורית", הם שאלו. חלקתי עליהם. חשבתי שכל עוד החוק בישראל מאפשר את זה, כל עוד האיש שילם את חובו לחברה, מיצה את המאסר ואת הקלון, אין סיבה לא למחול לו ולהניח לו לפתוח דף חדש.

זאת ועוד: מעבודתי העיתונאית למדתי שנוכחותו של דרעי בקבינט זוכה לשבחים מקיר לקיר מפיהם של כל ראשי זרועות הביטחון לדורותיהם. בלי קשר לפוליטיקה. הוא מנוסה, הוא רגוע, הוא לא מתלהם, הוא לא רק אחראי, הוא המבוגר האחראי, אמרו לי האומרים. והיה מי שהזכיר שדרעי היה זה שסייע לראש הממשלה יצחק שמיר למנוע מהמתלהמים תקיפה בעיראק ב־1991, תקיפה שהייתה מביאה תועלת מועטה (אם בכלל) לישראל, ונזק כבד לקואליציה שהובילה ארה"ב מול סדאם חוסיין.

אני מכיר את דרעי עשרות שנים. בהתחלה, הוא היה "התקווה הגדולה" של כולנו. החרדי החדש. האיש שיהווה גשר אנושי בין החרדים לחילונים, האיש שיחלץ את החרדיות הישראלית החדשה מהגטו ויביא לנו יהדות מאירת פנים, סובלנית, אולי אפילו ציונית. אבל אבוי, הגשר הוביל למעשיהו. וישמן ישורון ויבעט. ר' אריה למד להכיר את החיים הטובים, את ניחוח הסיגר, את שיכרון הכוח. כשהורשע, הוא הטריל מדינה שלמה עם ישיבת "שאגת אריה" ומזמורי "הוא זכאי". בלי לדעת, קיבלנו פרומו לג'יהאד הברוטלי שמנהיג עכשיו האדמו"ר האמיתי של דרעי, בנימין נתניהו, על שלטון החוק.

חסידי דרעי טוענים עכשיו שנעשה לו עינוי דין נוראי ומההאשמות האיומות שבהן נפתח התיק הנוכחי, נותרו רק כמה עבירות מס. טכנית, הם צודקים. אבל אפשר לראות את זה גם מהזווית ההפוכה: האדם המריא לשמיים, הוביל מפלגה חשובה בישראל, היה המקורב לראשי הממשלה, שר פנים כוחני, אבל מעד, נחקר, נשפט, הורשע בשוחד והלך לבית הסוהר. מאיש כזה צריך לצפות שיפיק לקחים. מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננים. עכשיו, כשהוא חוזר למקום הפשע, הוא אמור להיות צדיק יותר מהאפיפיור. הוא לא אמור להתעסק בשום דבר שקשור בכסף. כשיש ספק, אין ספק. הוא צריך להיות נקי וזך כתינוק בן יומו. הוא קיבל הזדמנות שנייה. לא תהיה הזדמנות שלישית.

אז זהו, שדרעי מעד שוב. עבירות מס אינן עניין פעוט. המשטרה מנסה להדביר עכשיו את משפחות הפשע דרך עבירות מס. רבים וטובים הלכו לכלא על עבירות מס. מאל קאפון עד ציפי רפאלי (להבדיל, כמובן). העובדה שהיועמ"ש מנדלבליט סוגר עם דרעי עסקה שתאפשר לו, בקומבינה כזו או אחרת, לחזור להזדמנות שלישית, היא לא פחות משערורייה. דרעי ידע שהוא חוזר לפוליטיקה ותכנן את החזרה שלו לפוליטיקה גם כשהיה במעשיהו. ניתן לצפות מנבחר ציבור ברמה הזו להדיר את עצמו מעסקים, ממסים, מעסקאות, מקומבינות. ללמוד לקח. מה עוד צריך לקרות כדי שהוא ילמד לקח?

לדרעי היו חסידים חילונים: אמנון דנקנר וטומי לפיד ז"ל, אהוד אולמרט. הם הלכו שבי אחריו בימים העליזים ההם של "פופוליטיקה". הם נהגו לספר לי שהוא "משלנו". דעתו על נתניהו באותם ימים, ולא רק בהם, הייתה שלילית מדעתי. אם אני צריך לנחש, היא לא השתנתה. מה שהשתנה זה שהוא איבד את עמוד השדרה שלו והחליט לזרום עם הביביזם. הוא זיהה את הטרנד הפוליטי בין מצביעיו והפך את ש"ס לזנבו המרוט והמכשכש של בנימין נתניהו. בסוף, זו תהיה מורשתו. אחרי שמינה את עצמו ל"ערב" לכך שנתניהו ימלא את הסכם הרוטציה עם גנץ "בלי טריקים ובלי שטיקים", הוא אפילו לא העז להגיד בפומבי אחר כך שנתניהו רימה את שותפו. עד כדי כך ביטל את עצמו, את מפלגתו, את עקרונות המוסר ואת מצוות התורה וההלכה בפני הביביזם.

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"