בעוד שנה וקצת הוא יהיה בן 80. קשה להאמין שהבן של מנחם בגין מגיע בקרוב לגבורות. מי שהכיר את האב לא יכול להימנע מהשוואה לבן. הקול אותו קול. האצילות והג'נטלמניות מזכירות מאוד זו את זו. גם ההדר, ערכי בית"ר, הלאומיות הליברלית שמקדשת את ארץ ישראל אבל גם את זכויות המיעוטים, שדוגלת בקיר הברזל אבל גם בשלטון החוק והמשפט.
הוא הצליח פחות מאביו, אולי כי לא ידע לעשות פשרות כמותו. לדעתי, הבן לא היה מחזיר את סיני, כפי שעשה האב (אבל זו רק דעתי). בני בגין הוא איש ימין אידיאולוגי אמיתי. ללא פשרות. הרבה יותר מהמנהיג הנוכחי של הליכוד. הרבה־הרבה יותר מעדת חסידיו הקולניים, שנציגות מצומצמת ממנה ארבה אתמול לבגין ביציאה מישיבת סיעת "תקווה חדשה" שנערכה בבית שמש.
תזכורת: הוא היה שר בממשלת נתניהו הראשונה, שהוקמה ב־1996. שניהם, הוא ונתניהו, התנגדו להסכמי אוסלו לפני הבחירות. אחריהן, נתניהו נכנע, הכיר בהסכמים והחזיר את חברון. בגין, שהיה שר בממשלה, התפטר בעקבות החזרת חברון ופרש אחר כך מהליכוד בעקבות "התקפלות" נוספת של נתניהו בהסכם וואי. אין כאן טעם לסקור את דרכו הפוליטית של האיש למלוא אורכה. לא היו בה הישגים אלקטורליים או מדיניים־בטחוניים, אבל הייתה בה הרבה מאוד אידיאולוגיה אמיתית. בניגוד לנתניהו, הוא מעולם לא שינה את דעתו, לא התכופף, לא התקפל בפני לחץ בינלאומי. הוא נשאר הוא. הוא בחיים, אבל בחיים, לא היה מצביע בעד ההתנתקות. לא בארבע הצבעות, גם לא באחת.
בין לבין, הוא שכל את בנו יונתן, טייס קרב שנהרג בהתרסקות מטוסו, בא וחזר לחיים הפוליטיים, ומכהן היום כחבר כנסת בתקווה חדשה, מפלגה שמנסה לשחזר (כרגע לא בהצלחה גדולה מדי), את הליכוד ההוא, של פעם. הליכוד הממלכתי, המיושב, הדמוקרטי, שמכבד את שלטון החוק ואת מוסדות המדינה.
המפלגה קיימה אתמול ישיבת סיעה בעיריית בית שמש, לקראת אישורה בממשלה של תוכנית מיוחדת לסיוע לעיר. ביציאה ממנה המתינו לבגין שניים־שלושה מבכירי תעלת הביוב הביביסטית, עם מגפון. הנהיג אותם, כרגיל, רמי בן־יהודה, אדם שמרבית אוצר המילים שלו, לכאורה, מורכב מקללות. הם התנפלו על בגין בחימה שפוכה. הנה תקציר הגידופים: "בני בגין המזדקן, שבגד במורשת אביו! הלך חפוי ראש ובעזרת השם שיילך לעולמו חפוי ראש. לעולמו שיילך חפוי ראש! זקן מתועב שבגד במורשת אביו בשביל לקחת משכורת בכיסים לתכריכים! עבר את השמונים שנה! מלאך המוות מרחף מעל הבוגד העלוב הזה והוא יילך לגהינום!"
אחר־כך עברו לטפל בגדעון סער עצמו ("הנחש! הבוגד!"), והמשיכו הלאה לראשת העיר הנפלאה עליזה בלוך, לזאב אלקין, לכל מי שלא בא להם טוב בעיניים: "ראשת העירייה הבוגדת, זו שמלקקת למשת"פים של האחים המוסלמים!! מלקקת להם את הישבן!! האחים המוסלמים ותקווה שחורה גדעון סער ואלקין, זה שמשחק בדוקים של מריה הקדושה! עליזה בלוך, בית שמש נגד האחים המוסלמים, ואת מביאה בוגד עלוב, רמאי, שקרן ונוכל, ומלקקת לו את הישבן!!".
הם ליוו את בגין כל הדרך למכוניתו. טווח אפס, ווליום מקסימום. המגפון העצים את הזוועה, והצווחות נשמעו בכל מרכז העיר: "בני בגין אתה חלאת המין האנושי, בני בגין, אתה סמרטוט של מחבלים, זקן מתועב שבגד במפלגת האם של אביו, אביו המפואר מנחם בגין מתהפך בקברו ובז לילד שלו העלוב!".
עם זה אני דווקא מסכים. מנחם בגין עושה סלטות בקברו, ולא בגלל הילד שלו. הוא מתקשה להאמין שזה מה שנשאר מהליכוד. שהמוטציה הזו הייתה פעם מפלגת שלטון בישראל. מפלגה מפוארת שהצמיחה דורות של מנהיגים שהעזו להתמודד זה נגד זה גם על המנהיגות (אז זה עוד היה מקובל שם), שקיבלו על עצמם את חוקי המדינה, שהאמינו שהמדינה היהודית חשובה, גדולה ויקרה בהרבה מכל אחד מהם.
אותו מנחם בגין שטס כראש ממשלה לביקור בארה"ב, כשהתברר לרעייתו עליזה ששכחה להכניס למזוודה חולצות להחלפה. היא ביקשה ממישהו במשלחת טובה קטנה: לקפוץ למייסי'ז בוושינגטון ולקנות "שתי חולצות לבנות פשוטות למנחם". כך נעשה. היא שאלה כמה היא חייבת. ענו לה "זה בסדר, זה לביקור". "זה לא לביקור", היא ענתה, "זה למנחם", והתעקשה לשלם. כן, היה פעם מנהיג כזה בליכוד. כשהוא פרש, לא היתה לו אפילו דירה בדמי מפתח. הוא לא החזיק וילה בקיסריה, בית מידות בירושלים ודירת יוקרה נוספת בירושלים. הוא לא היה חולם לבקש מהמדינה שתמשיך להסיע את רעייתו ושני ילדיו על חשבונה גם אחרי שהוא בתפקיד.
אומרים שרמי בן־יהודה לא מייצג את הביביזם. טעות. הוא המייצג האותנטי ביותר של הביביזם. הוא מחובר לכל מנהיגי הביביזם בטבורו. מראש הפירמידה, דרומה. לא מזמן הוא הנחה "כנס" שבו נאם ח"כ דודי אמסלם. כן, הכנס ההוא שבו פיו של אמסלם הפיק את המרגליות שעשו כותרות. הוא המפגין המתמיד עם המגפון, שמציק למשפחת אלקין, אורב לגדעון סער, מטריל את בנט ואיילת ועושה את כל זה בשפת ביבים מצחינה שקשה מאוד להעלות על דפוס כלשהו.
אדרבא, אם הוא לא מייצג את הביביזם, ניתן לצפות שהמנהיג עצמו, הביבי, יגנה את הדברים. הוא שתק אתמול, כמו כל שאר בני ביתו. מעטים מבין הח"כים של הליכוד הואילו לגנות את החיזיון של אתמול בבית שמש. הסיפור הזה חוזר על עצמו בכל פעם שאנו נתקלים במישהו מהחבורה הזו, מאורלי לב (זו שהנהיגה את הפגנת הקללות מול בית המשפחה השכולה בקיסריה) דרך בני הזוג זרקא, בואכה רמי בן־יהודה. אין גינויים, אין הערות לסדר, להפך. מדי פעם אפשר למצוא לייקים שמסמן נתניהו ג'וניור למקבצים הללו.
מהו פשעו הגדול של בני בגין? האם הוא אכן מכר את המדינה ל"אחים המוסלמים"? האם ישראל מתכוונת לפנות שוב את חברון? האם בנט עומד לשאת מחדש את "נאום בר־אילן"? האם "תקווה חדשה" מתכוונת לתמוך בעיסקה שבה ישראל תשחרר מעל אלף מחבלים, ומתוכם 400 רוצחים (!!), תמורת חייל ישראלי חטוף אחד? לא ולא. כרגע, התגלמות הרס החזון הציוני, מכירת המדינה לאוייבים והמזימה להמיט עלינו שואה שנייה, מגולמת ב"חוק החשמל".
את "האחים המוסלמים", לידיעת הביביסטים, לא הכשיר בגין, גם לא סער, בנט או שקד. הכשיר אותם (וטוב שכך) אדם בשם בנימין נתניהו. בקולו, בדמותו, בשמו ("אבו יאיר"), בחיזוריו אחר מנסור עבאס, בהצעותיו המפליגות ("רק אני יכול לבטל את חוק קמיניץ"! "רק אני יכול לתת לכם הרבה מעל 20 מיליארד"!) וכו'. זו האמת כולה. צדק אתמול מיקי זוהר, אחד הבודדים שגינה את תוקפיו של בני בגין, באבחנה קטנה, צנועה ופשוטה: ככה לא נחזור לשלטון. "לא זו הדרך", צייץ זוהר.
