אם נלך על פי כללי הז'אנר וכמיטב המסורת, הטור הפוליטי האחרון שמתפרסם ביומה האחרון של השנה האזרחית, חייב להתמקד בעבר. לסכם את ההתרחשויות במבט רטרוספקטיבי ולהגיע למסקנות לגבי ההמשך.
אך מה לעשות שהמציאות בפועל מכתיבה דווקא תסריט הפוך. המציאות מתעקשת להביט קדימה, בניסיון לצפות את פני העתיד, הקרוב יותר או פחות. בשבוע החולף, שהוא כאמור האחרון של חודש דצמבר ושל כל שנת 2021, במערכת הפוליטית, בקואליציה ובאופוזיציה גם יחד, עסקו בבניית העתיד, בהשקעה במערכת הבחירות הבאה – תבוא כאשר תבוא – ובניסיון לחזות את אותו עתיד ולתרום להנדסתו בגרסתו המיטבית עבורם.
מהלכים רבים נגזרו השבוע מגישה זו. החל מהכרזתו (יש האומרים, הלא ממש מפתיעה) של ותיק הפוליטיקאים החרדים, ח"כ יעקב ליצמן, על כך שאינו מתכוון להתמודד לכנסת בבחירות הבאות, דרך המפגש המדיני/ביטחוני/פוליטי (תלוי את מי שואלים) שהתרחש השבוע בשעות ערב בביתו של שר הביטחון בני גנץ עם מחמוד עבאס – ועד אירועי "חוק ברקת".
בנוגע לליצמן "נחלקו הפוסקים". בעוד יפי הנפש שבין אנשי הזירה הפוליטית (יש לציין כי מדובר ביחידי סגולה השייכים לזן הנדיר על גבול הכחדה) מיהרו לדקלם תובנות חצי פילוסופיות על חילופי דורות ועל כך שהפוליטיקה החרדית עומדת בפני עידן חדש ומרתק אחרי שאריה דרעי וליצמן יניחו את המושכות. או אז החבר'ה הצעירים והמבטיחים ימלאו את המשבצות המתפנות.
המציאות, כהרגלה, מסתמנת כנוצצת הרבה פחות. בעוד דרעי, כמו אותו ג'נטלמן בריטי מהבדיחות הקלאסיות, עוזב בלי להיפרד לשלום, ליצמן מרבה בדברי פרידה מבלי שהוא מתכוון לעזוב באמת. על פי גורם ותיק ביהדות התורה שאיתו שוחחתי השבוע בעקבות אותו ראיון רועש של ליצמן בערוץ הכנסת, "יענקל (ליצמן – א"ב) לעולם לא ילך הביתה מרצונו החופשי, הוא חי את הפוליטיקה ואת הכנסת. ככל הנראה, הצהרתו היא עמדת פתיחה למו"מ על האפשרות להסדר עם הפרקליטות".
גורמים ביהדות התורה מעריכים כי כעת, בסיום כהונתו של אביחי מנדלבליט כיועמ"ש, קיים סיכוי בלתי מבוטל להגיע לעסקה: פרישה מהחיים הציבוריים תמורת סגירת התיקים. אומנם האפשרות הזאת נשמעת סבירה והגיונית, ומנדלבליט אכן מנקה את שולחנו לקראת הפרידה הקרבה, אך טרם התקבלו הוכחות באשר לרצונו של היועמ"ש לקדם עסקה שכזו.
ליצמן עצמו מכחיש כל הקשר וטוען כי "שום תיק לא קשור לרצון של בן אדם שהוא כמעט בן 74 לפרוש ולפנות דרך לצעירים". על אף ההכחשות, הדעה הרווחת בקרב גורמים פוליטיים מהמגזר החרדי היא כי הצהרתו של ליצמן נובעת בעיקר מרצונו לצאת מהצרות המשפטיות בנזק מינימלי ופחות מדאגתו לחילופי הדורות בפוליטיקה המגזרית.
הראשון שלא קנה את גרסת ליצמן על אפס קשר בין ההכרזה לבין אפשרות עסקה הוא בנימין נתניהו. זמן קצר אחרי שיצא מהאולפן של ערוץ הכנסת, קיבל ליצמן שיחה מיו"ר הליכוד. השאלה הראשונה של נתניהו הייתה "אם סגר איתם עסקה". ליצמן הכחיש בתוקף, נתניהו הפציר בו לשקול שוב את כוונותיו: "צריכים אותך איתנו", אמר.
ובכן, בנימין נתניהו זקוק להם, לפרטנרים החרדים שלו לגוש שאותו יצרו וטיפחו יחדיו. על אף ייחודיותה של הפוליטיקה החרדית, שבה לכאורה הנציגים בשטח משנים פחות כי יש מעליהם הנהגה רוחנית – רבנים שקובעים ומקבלים החלטות – בפועל ידוע לכל כי התשובות המתקבלות בבתי הרבנים מאוד תלויות בזהותו של מי שניסח את השאלות ובטיב הניסוח.
כפי שאמר איש ליכוד ותיק ומעודכן לאור הפרישה הקרובה של דרעי וגם הפרישה האפשרית של ליצמן: "משאת חייו של דרעי היא להעיף את ליברמן, הכוונות של ליצמן די זהות, ואצלו גם לפיד על הכוונת. פרט למטרות הפוליטיות היבשות, זה מאוד אישי אצל שניהם – וזה טוב מאוד לנתניהו. קשה לו למצוא פרטנרים מושלמים יותר ברמה האישית מליצמן ומדרעי".
צבע הכסף
הדאגה של נתניהו לשמירה על המצב הקיים בתוך הגוש נובעת מכמה סיבות, והבולטת בהן היא התרופפות אחיזתו בסיעת הליכוד. אומנם כרגע אלה שינויים קוסמטיים, בקושי נראים לעין, ובכל זאת, הם קיימים וניכרים. "חוק ברקת", שגרם השבוע להרבה רעש בשני צדי המתרס, ובין היתר לביטול ישיבת סיעת הליכוד השבועית, שיקף כמה מהלכים שמתרחשים במערכת הפוליטית.
ראשית, ההתרחשויות סביב החוק בתוך סיעת הליכוד הצביעו על התזוזות הטקטוניות שקורות שם, לרוב מתחת לפני השטח, אך מורגשות היטב על ידי חברי הסיעה. עד לא מזמן המילה "מחנות" בליכוד הייתה שייכת ללקסיקון האסור. מה זאת אומרת, אתה לא תומך בנתניהו? אילו מחנות? המחנות שייכים להיסטוריה, לשנות ה־80 וה־90. היום או שאתה מאחורי ביבי – או שאתה בחוץ. לך, תעשה גוגל, תקרא ערך "גדעון סער".
חצי שנה אחרי המעבר לספסלי האופוזיציה, את השינוי הזה כבר אי אפשר להסתיר: המחנות חוזרים, הם לאט־לאט נבנים ומתכנסים. לא בקצב שאותו ניבאו לליכוד אנשי גוש השינוי ("חכו־חכו כמה חודשים ובליכוד יחל בלגן גדול"), ובכל זאת, התהליך החל. "חוק ברקת" של דודי אמסלם, המבקש להגביל את סכומי הכסף שמוציאים מועמדים בבחירות מקדימות בתוך המפלגות, שיקף היטב את חלוקת הכוחות בתוך הליכוד. אך לא רק שם.
ביום שני התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה, והתברר כי בין אלה שמבקשים להגביל את כוחו של ניר ברקת, רבים שייכים דווקא למחנה הנגדי, לקואליציה. התמיכה בחוק חצתה מחנות ולא החלה והסתיימה בתוך הליכוד עצמה. עוד מעט נגיע לתומכי החוק בקרב בכירי הממשלה, אבל קודם נראה את התמונה בתוך מפלגתו של ברקת.
על פי דירוג "פורבס", ברקת הוא הפוליטיקאי העשיר בישראל, והונו מוערך ביותר מ־1.3 מיליארד שקל. ברקת, כידוע, משקיע סכומי עתק חסרי תקדים בקידום עצמי בתוך הליכוד, מה שמרתיע שם רבים, החוששים מכך שהוא מנסה לקנות את ראשות המפלגה בכסף. מי שתמך בחוק והשקיע בקידומו הוא לא רק אמסלם עצמו אלא גם מרכז האופוזיציה, האיש הכי מקורב לנתניהו, יריב לוין. לדברי הגורמים ששוחחו עם לוין בנושא החוק, עמדתו נובעת לא מקנאה או משנאה אישית כלפי ברקת, אלא מעמדתו העקרונית שלפיה "המנהיגות צריכה לצמוח מתוך הליכוד, בדרך ישרה ומקובלת, לאט־לאט אבל בטוח. אין לקצר דרך ולנסות לקנות שלטון בכסף".
סיעת הליכוד התכנסה לקבוצות: אלה שתומכים בחוק, אלה שמתנגדים ואלה שמעדיפים להישאר עמומים ומעורפלים, לשבת על הגדר ולהשקיף מלמעלה על המתרחש. בין אלה שהתנגדו ל"חוק ברקת" (ובכך הביעו תמיכה בברקת עצמו) – מיקי זוהר וקטי שטרית. עוד שלושה – צחי הנגבי, אבי דיכטר וחיים כץ – לא תמכו בחוק, אך דאגו להבהיר לחבריהם כי הם "אינם מחויבים לברקת, והתנגדותם לחוק לא נובעת מתמיכתם בניר".
13 חברי סיעת הליכוד הצביעו בעד החוק ובכך הצהירו כי בקרב המנהיגות הבא יעדיפו להצטרף למחנה של מועמד אחר שאינו ברקת.
נתניהו, שזיהה את הפוטנציאל לעימות, העדיף להימנע מצעקות ומוויכוחים וביטל את ישיבת הסיעה. לחברי הכנסת ניתן חופש הצבעה ושכל אחת ואחד יביעו את עמדתם באופן עצמאי.
ההתעקשות של לפיד
בינתיים, בקרב שרי הממשלה התנהל שיח ער לא פחות בנוגע ל"חוק הגבלת המימון הכספי", כאשר התברר שעבור כמה מבכירי הקואליציה החוק כלל לא מפריע בתור "חוק ברקת", אך מפריע מאוד בתור "חוקו של אמסלם".
שר המשפטים סער תמך בעצם החוק תמיכה מלאה. כזכור, סער עצמו הריץ חוק זהה עוד בכנסת הקודמת, דרך שרן השכל, אך לא הספיק להשלים את המלאכה. בין סער לברקת משקעים כבדים והרבה דם רע עוד מתקופת הפריימריז לראשות הליכוד, כאשר ברקת תמך בנתניהו ולא חסך במילים קשות במתקפותיו נגד סער.
פרט למשקעי העבר, תמיכת סער בחוק שמבקש לעצור את ברקת נובעת מהיגיון פוליטי עכשווי. מבין כל המועמדים הפוטנציאליים לראשות הליכוד, ברקת הוא זה שיושב על המשבצת של "ימני־ממלכתי מתון". לפי הערכות מוקדמות, אם בסופו של דבר ברקת יעמוד בראש הליכוד, הוא יהיה מסוגל להחזיר למפלגתו את הציבור הימני־ממלכתי, לפחות חלקית. אלה אותם המצביעים שרבים מהם עברו בבחירות האחרונות מהליכוד לתקווה חדשה.
תמיכתו של יאיר לפיד בחוק הגבלת המימון נובעת במידה רבה מאותו ההיגיון. גם לפיד מעדיף לראות בראש הליכוד מישהו שאינו ניר ברקת. האיש שהכי קרוב לחלק מהקהל של יש עתיד (אנשי מעמד הביניים המזוהים עם מרכז־ימין פוליטי).
אם הכל ילך כמתוכנן, ללא אירועים חריגים, לפיד יגיע לבחירות הבאות לכנסת בתור ראש ממשלת ישראל וכמועמד לראשות הממשלה מטעם מחנה המרכז־שמאל. מי שיעמוד מולו בהתמודדות על ראשות הממשלה יהיה מנהיג הליכוד שזה או נתניהו או מי שיגיע במקומו. זהותו של מנהיג הליכוד הבא לא לגמרי תלויה בקידום "חוק ברקת", כמובן, ויהיו מרכיבים רבים שישפיעו על התמונה הכוללת. עם זאת, בקואליציה מניחים בהיגיון כי אם יש דרך לתרום לבניית אותו פאזל דרך קידום החוק שיגביל את יתרונו הכלכלי של ברקת, יהיה זה נכון למצותה.
רק שבסוף מה שעבר בכנסת בקריאה טרומית, ברוב קולות של אנשי הקואליציה וחלק מאנשי האופוזיציה, היה חוק הגבלת המימון שאינו החוק של אמסלם, ועל כך התעקש לפיד מתחילת המהלך ועד סופו. לפיד שיקף לא רק את רצונו האישי אלא גם את רצונם של רבים בקואליציה, והוא: לקדם את החוק שיגביל את היקפי ההשקעה הכספית בקמפיין פוליטי, בלי לתת קרדיט לאמסלם. לדעת לפיד ולדעתם של חברי קואליציה נוספים, אמסלם מתנהג בבריונות, ממרר את חיי יושב ראש הכנסת מיקי לוי, ואינו זכאי לקבל את תמיכתה של הקואליציה. על כן התבשל התרגיל שלפיו בשקט ובמקביל תקדם הקואליציה חוק זהה של שרן השכל.
בצהרי יום שלישי עשו חברי ועדת השרים לחקיקה משאל טלפוני ונתנו תמיכה ממשלתית לחוק של השכל. במקביל, לפיד הכין ערעור נגד אמסלם עצמו בשל "שיח אלים ופוגעני שאמסלם מוביל בכנסת". לפיד המתין לרגע האמת וירה בדיוק בזמן: בעוד דודי אמסלם הציג את "חוק ברקת" מעל דוכן הכנסת, שיגר שר החוץ את ערעורו לשר המשפטים. הערעור התקבל מיד, ובאותו הרגע עברה תמיכת הממשלה אוטומטית מחוקו של אמסלם לחוקה של השכל.
הכל קרה מהר, עד כדי כך שבאופוזיציה לא הספיקו לזהות את קיומו של התרגיל. כל מי שהתכוון לתמוך ב"חוק ברקת" של אמסלם, תמך על אוטומט בחוק של שרן השכל, פרט ליריב לוין ולמירי רגב המיומנים, שזיהו את המתרחש, שינו את אופן הצבעתם והתנגדו לחוק של הח"כית מתקווה חדשה.
בקואליציה מבהירים כי החוק של השכל, שצפוי לבלום את השתלטותו של ניר ברקת על הליכוד, יקודם בהקדם האפשרי. את העתיד הפוליטי, כאמור, רצוי לבנות מבעוד מועד.
תרגילים ומחנאות: בקואליציה ובאופוזיציה מנסים לעצב עתיד פוליטי חדש
במערכת הפוליטית משאירים את סיכומי השנה לפרשנים ומתמקדים בניסיונות לחזות את העתיד ולתרום להנדסתו, בהתאם לצורכיהם כמובן. בינתיים בליכוד המחנות חוזרים ובקואליציה עשו לאופוזיציה תרגיל מבריק
