קבלת הפנים הנעימה שקידמה את פניו של אריק אדמס שנכנס בסוף השבוע לתפקידו כראש עיריית ניו יורק, נבעה מהאמונה הרווחת בקרב תושבי העיר שעידן חדש ומבטיח ממתין להם, אך בעודו עושה את צעדיו הראשונים בלשכתו, אדמס כבר מתמודד עם איום ראשון: הציפיות ממנו.
רשימת התקוות והציפיות שתושבי ניו יורק תולים בראש העירייה החדש כל כך ארוכה ומאתגרת, שספק גדול אם יש מישהו שהיה מצליח למלא אותה בארבע שנות הכהונה הראשונות. “דרכו של אדמס לראשות העירייה הייתה ברורה. התשובה לשאלה כיצד ימלא את התפקיד, היא ניחוש של כולם”, נכתב ב"ניו יורק טיימס".
אדמס (61) מתחיל את כהונתו כשהתפוח הגדול מתאושש ממגיפת הקורונה. ניו יורק הייתה הנפגעת הגדולה מהתפרצות המגיפה, ובחודשים הראשונים להתפשטותה מספר המתים במטרופולין הגיע ל־25 אלף בני אדם.
מושל מדינת ניו יורק לשעבר, אנדרו קאומו, הצליח לגייס ולנווט את מערכת הבריאות של המדינה להתמודדות עם הקורונה, וניו יורק הפכה לדוגמה למאבק מוצלח בנגיף ולמודל חיקוי לבלימתו. אלא שכעת, בכל הנוגע למאבק נגד התפשטות זן אומיקרון, ראש העירייה החדש לא יכול לעשות הרבה, ובתחום הזה גם לא מצפים ממנו למעשה משמעותי.
אותה תחושה בקרב התושבים של “עידן חדש” לניו יורק מבטאת בעיקר הקלה מסוף כהונתו של ראש העירייה הקודם, ביל דה בלאזיו. בשמונה שנותיו בתפקיד צבר דה בלאזיו מוניטין מפוקפקים ונחשב לכושל ביותר מבין ראשי עיריית ניו יורק זה שנים רבות. כתבים ופרשנים בעיתונות הניו־יורקית מנסים לסכם את תקופת כהונתו של דה בלאזיו בנימה חיובית, אך ללא הצלחה. בניגוד להבטחות, מבקרים העיתונאים, גדל בתקופת כהונתו היקף העוני בניו יורק בשיעור משמעותי. למעשה, ההישג היחידי שנרשם על שמו הוא הצלחתו להנהיג חינוך חינם לפעוטות.
דה בלאזיו עצמו הפגין זלזול בתפקידו. הוא נהג להיעדר מלשכתו ימים שלמים, וכמעט כל הבכירים שעבדו במחיצתו פרשו מתפקידם. לאחר שהכריז על כוונתו להתמודד על משרת מושל מדינת ניו יורק, הוא לא זכה אפילו לאחוז אחד של תמיכה בסקרים.
לא לגמרי אלמוני
אדמס, הדמוקרט, הוא האדם השחור השני שנבחר לראשות עיריית ניו יורק. דיוויד דינקינס, השחור הראשון בתפקיד (הלך לעולמו לפני שנה בגיל 93), זכור כאיש נעים הליכות וראש עירייה אהוד, אבל סיים תקופת כהונה אחת בלי הישג משמעותי. רודי ג’וליאני, רפובליקני, התמודד נגד דינקינס והביס אותו בנקל.
אדמס הוא לא לגמרי אלמוני, אבל ניצחונו בבחירות לראשות העירייה לוותה בכותרת הראשית הבאה ב"ניו יורק טיימס": “אף אחד לא באמת יודע מיהו אריק אדמס”.
מאז, הקפיד אדמס להיחשף לעיני הציבור. הוא יליד שכונת בראונסוויל, אזור בברוקלין הידוע כמרכז של אוכלוסייה ענייה. הוא אוהב לספר כיצד התלבט בזמן לימודיו בתיכון בנוגע לעתידו, ושמע לעצת כומר המשפחה, שהמליץ לו להתגייס למשטרה. אדמס שירת במשטרת ניו יורק במשך 22 שנה והגיע לדרגת קפטן.
לאחר שפרש מהמשטרה החליט להיכנס לפוליטיקה והצטרף למפלגה הדמוקרטית. במשך תקופה קצרה כיהן כסנאטור בסנאט מדינת ניו יורק, ונבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית כנשיא רובע ברוקלין. מקורביו ומכריו מגדירים אותו כאיש אהוב ונוח, מפויס ונוטה לשיתוף פעולה עם סביבתו.
בכתבת דיוקן שפורסמה על אודותיו ב"ניו יורק טיימס", מגדיר אדמס את עצמו “מתון פרגמטי ופרוגרסיבי”. בנאום שנשא עם היוודע תוצאות הבחירות הצהיר אדמס: “הניצחון שלי הוא הניצחון של מעמד הפועלים העני בניו יורק. אני הוא אתם. אחרי שנים של תקוות, תפילות ומאבקים, אנחנו בדרכנו ללשכת ראש העירייה. זאת הוכחה שתושבי העיר יאהבו אתכם, אם תאהבו אותם”.
המבחן המרכזי והמאתגר ביותר הממתין לטיפולו המיידי של אדמס, בוודאי בהתחשב בעברו כאיש חוק, הוא המאבק נגד הגידול המתמשך בפשע האלים. ב־2021 נרשמה עלייה של 68% במספר תקריות הירי בהשוואה לשנה הקודמת. על פי הנתונים, נרשמה גם עלייה מתמשכת בפשעי שוד, שזינקו לאחרונה ב־166% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מנתוני המשטרה עולה גם זינוק של לא פחות מ־400% במספר התקריות וגילויי איבה אלימים נגד אסייתים במטרופולין. זאת, במקביל לעלייה מתמשכת במספר גילויי האנטישמיות, בהם תקיפות אלימות של יהודים בעלי חזות חסידית.
אתגר נוסף שעומד בפני ראש העירייה החדש הוא הגידול המתמשך באוכלוסייה הענייה והנזקקת בניו יורק, ירושה שהוא בוודאי לא שמח לקבל מקודמו בתפקיד. כמו כן, המצוקה הקשה בתחום הדיור מקבלת ממדים מטרידים, בין השאר בעקבות משבר הקורונה. מספר חסרי הבית בשלוש השנים האחרונות גדל בניו יורק פי שלושה, ואדמס, שאוהב להדגיש בכל הופעה בציבור את דאגתו לעניים, יצטרך להוכיח כיצד יממש אותה בשטח.
רוצים שינוי
דווקא אדמס עצמו לא נראה מוטרד מהקשיים המצפים לו בתפקיד. עוד לפני שנכנס למשרדו, הוא כבר הספיק לנקוט מספר צעדים והודיע על מינויים מפתיעים לצוות הבכירים שעמם יעבוד. מדובר במינויים שמוכיחים שאדמס באמת נערך לעידן חדש בעיר. נראה גם כי הוא מודע לציפיות הגבוהות ממנו, והוכחה לכך סיפק במינוי שהוגדר מהפכני, כשבחר לראשונה בתולדות העיר באישה שתפקד על המשטרה.
במסיבת עיתונאים הודיע אדמס כי מינה את קישנט סוול למפקדת הראשית של משטרת ניו יורק והגדיר את סוול (49), המכהנת בשנים האחרונות כמפקדת אגף הבולשת של תחנת המשטרה בנפת נאסאו, בתור “האישה הנכונה לג’וב הזה”. לאחר מכן הוסיף כי “היא שברה, ניפצה והרסה כל תקרת זכוכית שנקרתה בדרכה”.
המינוי עורר תשומת לב והניב גל של תגובות. "הניו יורק טיימס", שדיווח באופן חיובי על מינוי סוול, חשף כי בכוונתו של אדמס להודיע על שורה של מינויים לתפקידים בכירים, שלדעת העיתון “ישנו באופן מהפכני והיסטורי” את המערכת המוניציפלית של העיר: “חלק גדול מנציגי ונציגות מועצת העירייה עומדים לפרוש לגמלאות. אדמס מתכנן לנצל זאת ולבחור למועצה חברים וחברות שיהפכו את המועצה לגוף הפרוגרסיבי ביותר בתולדות העיר. מועצת העיר החדשה תשקף את הגיוון והשונות של אוכלוסיית ניו יורק, כולל כמה דמויות מהקהילה הלהט”בית”.
כשהתחיל לפני כשנה את המרוץ לראשות העירייה, נחשף פרט ביוגרפי מביך, לפיו לאדמס היה קשר ידידותי הדוק עם לואיס פרחאן, הידוע באמירותיו האנטישמיות. במהלך מערכת הבחירות, עלה בידי אדמס לטשטש ולהעלים את הכתם הזה. כמועמד לראשות העירייה, אדמס השקיע הרבה מזמנו בהופעות בציבור החרדי והחסידי בברוקלין, נפגש עם אדמו”רים ורבנים והופיע באסיפות בחירות כשלצדו עסקנים קהילתיים חרדים. המאמץ שהשקיע במגזר הזה נשא פרי, ואדמס זכה ברוב הקולות של החרדים והחסידים בברוקלין.
למגזר ציפיות רבות מאדמס, והוא תולה בו תקוות במיוחד כמי שילחם נגד גילויי האנטישמיות האלימים שכוונו לאחרונה נגד חרדים וחסידים.
“אדמס קיבל תמיכה משמעותית בהצבעה בקרב האורתודוקסים”, אמר ל”מעריב” אריק יופה, מנהיג בכיר בתנועה הרפורמית המגלה מעורבות פעילה בחיי הקהילה. “אך הוא איננו הבחירה של הממסד היהודי הליברלי. בשלב זה יש לממסד הזה דעה פתוחה עליו”.
כמו הפרשנים הספקנים, גם יופה מסויג מעט בנוגע ליכולתו של אדמס לבלום את הפשיעה: “קשה לי להאמין שהוא יוכל להגשים את כל מה שמצפים ממנו. הוא מפגין תקיפות וקשיחות בתחום הזה, אבל גם מציג את עצמו כדמוקרטי ליברלי. יהודים מכל החוגים והמחנות בעיר מקווים שיצליח. ראשי הערים בפילדלפיה ושיקגו ניסו והשתדלו בתחום הזה, ולא כל כך הצליחו”.
בכירים בקהילה היהודית בניו יורק, הידועים ומוכרים כנציגי הרוב הליברלי, מציינים שאדמס מייצג את מרכז המפלגה הדמוקרטית ועשה את הקריירה הציבורית שלו כנציג הזרם המרכזי של המפלגה. בניו יורק, הנחשבת כמעוז דמוקרטי, יש לזהותו האידיאולוגית כאיש מרכז משמעות בלתי מבוטלת.
“הניצחון שלו בבחירות המוקדמות של המפלגה הדמוקרטית כאשר גבר על מועמדות מתחרות שידועות כקיצוניות, יחד עם ההישג שלו בבחירות, מוכיחים שהפלג הפרוגרסיבי במפלגה חלש ונוכחותו כגורם משפיע במפלגה היא שולית ביותר”, אמר ל”מעריב” בכיר בקהילה היהודית.
בפוליטיקה האמריקאית, ראשות עיריית ניו יורק מוגדרת ככהונה השנייה בחשיבותה אחרי נשיאות ארצות הברית. הבעיות, המצוקות והחוליים שאדמס יתמודד איתם אינם יחודיים רק לניו יורק. הגידול בפשע, התגברות גורמים גזעניים קיצוניים, שיעורי העלייה בהיקפי אוכלוסיות העוני, מצוקות הדיור וכמובן משבר הקורונה – עם כל אלה מתמודדות ערים רבות בארצות הברית ובעולם המערבי, ולא תמיד בהצלחה. תושבי ניו יורק מרגישים שמגיע להם שינוי.
מרתק יהיה לעקוב אחרי ראש העירייה החדש, שמתחיל את כהונתו בראשית שנה חדשה, ולהיווכח כיצד הוא מתעמת, מתמודד ונאבק עם הבעיות והמצוקות.
