מרוב שהתרגלנו לכך שאיראן הפכה להיות אויב מר, מסוכן מאין כמוהו לישראל, כמעט איננו נותנים את הדעת לשאלה המתמצה במילה אחת: למה? ישאל כל בר דעת את עצמו על מה ולמה איראן כה עוינת את ישראל, עד כדי כך שהיא מאיימת בהשמדתה? מה פשר האיומים וההיערכות שלה להכות בנו? והרי עד 1969 ישראל אפילו נחשבה בעלת ברית של איראן המלוכנית. המשותף לשתיהן הוא שאינן מדינות ערביות. ישראל מדינה יהודית, איראן מדינה מוסלמית שיעית, אך לא ערבית. אין להן גבול משותף, והגם שקיים בה זה למעלה מיובל שנים משטר קלריקלי קיצוני, לא הייתה צריכה להיות לכאורה עילה לסכסוך שמחריף והולך, כנראה לקראת מלחמת טילים שיעופו מעל שמי ירדן וסעודיה.
מבחינה רציונלית קשה להבין את פשר השנאה היוקדת הזאת. אולם כשזוכרים את שנאת גרמניה הנאצית לעם היהודי ואת התאווה להשמדתו – דומה שאין מקום להסברים מיותרים. כמו הגרמנים, גם העם האיראני - שכידוע איננו הומוגני, מורכב מכמה עמים, השוכנים באזורים שונים של המדינה הענקית הזאת - נחשב לעם משכיל, אפילו נאור. למרות שהדת נותנת את הטון בחיים היומיומיים באיראן, בוודאי מאז ימי חומייני, עדיין נחשבת איראן למדינה מתקדמת יחסית בתמונת העולם האסלאמי. אלא שהאיראנים נתונים לשלטון דורסני שיעי של האייתוללות, שבולם כל קדמה ונטייה להתמערבות.
זהו שלטון ששם לו ליעד לפתח נשק גרעיני, ובכך להעצים את מעמדה של איראן באזור ובעולם כולו. זהו שלטון, שכמו הגרמנים הנאצים בזמנם, שם לו למטרה בלתי נסתרת את השמדת מדינת היהודים. חיפשתם היגיון, רציונליזם, באנטישמיות בטהרן? היום כבר הכל מבינים שאיראן פועלת לא משיקולים רציונליים. מה שמניע אותה הוא הלהט השיעי המשיחי הקמאי, שאליו מתועלים כל משאביה ושיקוליה.
רוב האיראנים חיים בדיכוי ובעוני. למרות המשטר ההדוק, למרות היד החזקה שהוא מפעיל כלפי נתיניו, דולפים למערב מפעם לפעם קטעי וידיאו של הפגנות, של ניסיונות למרי, ושל ירי ללא רחמים במפגינים המיואשים. אש הזעם והייאוש אינה מיתרגמת להפיכה של ממש. מיליוני האיראנים יודעים מדוע הם סובלים מעוני וממחסור, שאולי אינם מורגשים בעיר הבירה. סיבת הדבר – הפניית רוב המשאבים לפיתוח הנשק הגרעיני, טילים ארוכי טווח ואפילו לוויינים המשוגרים לחלל, בינתיים ללא הצלחה. הצבא בשירות המהפכה בולע את רוב המשאבים.
בימים אלה משחקת איראן בשני מגרשים בעת ובעונה אחת. האחד – במאמצים הדיפלומטיים המגוחכים המתנהלים בווינה בתקווה לרסן אותה, להגביל את פיתוח הגרעין, שאין מסוכן ממנו כשהוא נתון בידיים חסרות מעצור של השליטים בטהרן. המגרש השני – הוא תצוגות הנשק הראוותניות ומצעדי הצבא בחוצות טהרן, והניסויים המתקדמים הנעשים הן בספינות המלחמה באוקיינוס הסובב אותה והן במדבריות שלה. מראות טילים המשוגרים לחלל או לטווחים של אלפי קילומטרים - נועדו לאותת למערב ה”כופר” ולישראל השנואה: “ראו הוזהרתם”.
זה כבר שנים רבות שהנושא האיראני הפך להיות כמעט מרכזי במעגל האיומים על ישראל. צה”ל כמובן אינו שוקט על שמריו ונערך ליום שבו לא יהיה מנוס מלהוציא אל הפועל מכת מנע עוצמתית. זו ככל הנראה לא תמנע מטילים גרעיניים איראניים ליפול על העורף הישראלי ולגרום להרוגים ולהרס רב, אך תשים קץ לאיום הקיומי. בינתיים את מרב תשומת הלב בחדשות תופס האומיקרון. הווירוס המשתולל, שאינו יודע גבולות, מסיח במידה רבה את דעתנו מהאיום ה”לא אקטואלי”, כביכול, של נשק גרעיני בידי הגנרלים האיראנים רבי השחץ. אזרחי ישראל החיים תחת איום של ממש שלווים בינתיים, אך לא לאורך זמן. עם האויב חסר המעצורים הזה, ששנאתו האנטישמית מעבירה אותו על דעתו, כל תרחיש אפשרי.
לצד התרגילים המתעתעים שעושה איראן לבני שיחה בווינה, ובמיוחד ארצות הברית הביידנית, ולצד משחקי המלחמה שאסור לזלזל בהם, היא מפיצה את תעמולתה הגבלסית הארסית. כך למשל דובר הצבא הכריז באחרונה: “השמדת ישראל, המשטר הכובש את ירושלים, היא האידיאל הגדול ביותר העומד לנגד עינינו... אם אנו אומרים שהמשטר הציוני המזויף חייב להיעלם, והוא ייעלם אינשאללה, עולם האסלאם יחגוג באותו יום”. ישראל, לדבריו, מהווה כלי של “הציונות הבינלאומית” השואפת לשעבד את “נתיני האל”, קרי המוסלמים. אמריקה היא “השטן הגדול” בעוד מדינות מערביות כגון צרפת ובריטניה הן “שטנים קטנים יותר”. זה הסגנון, זה הטון בטהרן. היטלר חי וקיים, והפעם מכיוון מזרח. אומרים שכלב נובח אינו נושך. זה לא המקרה עם איראן השיעית. אסור להיות אדישים מול האיום הקיומי שהיא מציבה לנו, די לאשליות התמימות שמופרחות בשיחות חסרות התוחלת בווינה.