הממשלה משגרת מסרים על כך שהיא מוטרדת מיוקר המחיה, אבל מעשיה הפוכים לחלוטין

1. מחיר האחריות

שר האוצר אביגדור ליברמן טען בשבוע שעבר שיש תחומים שבהם הממשלה אינה יכולה להשפיע על המחירים, וכדוגמה ציין את תעריפי החשמל הנקבעים על ידי רשות החשמל.

דבריו נכונים חלקית: רשות החשמל אכן עצמאית בקביעת התעריפים, וההחלטה להעלות את התעריפים ב־4.9% מ־1 בפברואר נמצאת בתחום אחריותה. ועדיין, שרת האנרגיה קארין אלהרר העידה שבזכות התערבותה נמנע זינוק דו־ספרתי. אז איך קרה הפלא? בזכות התעלמות מרכיבים שאמורים היו להעלות את מחיר החשמל והכרה בהכנסות חד־פעמיות. מתברר שכאשר שרת האנרגיה רוצה, התעריף משתנה ועוד איך, אף שרשות החשמל עצמאית לכאורה בהחלטותיה.

לשרים יש מספר מנופי לחץ אפקטיביים להתערבות ולמניעת העלאת מחירים. השאלה היא אם הם רוצים להשתמש בהם. לפני כשלוש שנים תעריפי החשמל אמורים היו לזנק ב־8% בעקבות התייקרות העלויות. לחץ מאסיבי של שר האוצר דאז משה כחלון, שלווה בתרגילים פיננסיים יצירתיים, הביא לדחיית ההחלטה. אז נכון שמי שספגה את עיקר המכה הפיננסית הייתה חברת החשמל (התעריפים נועדו במקור לפצות אותה על ההתייקרויות), אבל זאת הייתה מכה זמנית.

הממשלה משפיעה כמובן גם על מחירי הבנזין, והמיסוי הגבוה הפך את ישראל לאחת המדינות היקרות בעולם במחירי הדלק. אבל גם כאן, כשרוצים אפשר לבלום את משאבת התדלוק. לפני כעשור התרחש מהלך חסר תקדים כשנתניהו התעלם משר האוצר יובל שטייניץ, והורה חד־צדדית להפחית את המס על הבנזין ב־10 אג' לליטר. מחירי הבנזין, שאמורים היו לעלות ב־5.1%, עלו ב־3.8% בלבד. תגובתו של בנימין נתניהו למהלך ראויה לציטוט: "המדינה אינה שולטת על מחיר הנפט בעולם, אבל אנחנו לא חייבים לגבות תוספת מס על כל העלאת מחיר".
מילים כדורבנות. שתי הדוגמאות מוכיחות שהשפעת הממשלה על התעריפים כמעט בלתי מוגבלת. יותר מזה: כשיצרנים פרטיים רואים שהממשלה נחרצת במלחמתה ביוקר המחיה, הם לא יעזו ליזום מהלך עצמאי לייקור מוצרים.

השבוע ניסתה הממשלה להוכיח שהיא ממשיכה להילחם ביוקר המחיה, ומשרד הכלכלה פרסם רשימת מאות מוצרים שניתן לייבא בתקינה מקילה משמעותית. זה לא מספיק, כי השאלה היא אם המשרד יעמוד בלחצים האדירים של היבואנים שירצו להגמיש את התקנים. נתוני כלכלני איגוד לשכות המסחר שהוכנו לבקשתי, מוכיחים שלא רק שהממשלה אינה נלחמת במחירים - אלא שהיא אחראית במידה לא מבוטלת להעלאתם.

מתברר שמלבד תעריפי החשמל, גם מחיר המים יעלה מיולי 2022 ועד 2028 ב־13 אג' לקו"ב בכל שנה. תעריפי הארנונה יתייקרו ב־1.92%, כי הארנונה מתעדכנת לפי נוסחה מיושנת מחוק ההסדרים מלפני 25 שנה. הארנונה צמודה בחציה לשכר במגזר הציבורי וחציה למדד. העיוות הגדול בחישוב טמון בכך שכאשר מתבצעות חריגות שכר במגזר הציבורי (וכאלה לא חסרות), הצרכנים משלמים ארנונה גבוהה יותר.
לפי חישוב כלכלני האיגוד, המס על משקאות ממותקים יגדיל את ההוצאה הצרכנית ב־380 מיליון שקל לשנה, והמס על שמני סיכה כרוך בהוצאה נוספת של 510 מיליון שקל. לאלה יש להוסיף את תופעת הפקקים בנמלים, הגורמת להפסד 16 מיליון שקל ליום ותקפיץ את מדד המחירים ב־1%.

נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין מפנה ללא חשש את האצבע המאשימה לממשלה. לדבריו "רמת התפקוד של הנמלים ירודה. קיימים חמישה רציפים דוממים בנמלי חיפה ובנמל אשדוד שלא נעשה בהם שימוש, מה שמגדיל את העומס. המזון המיובא צריך לעבור בקרה בתחנות ההסגר בנמלים. מי שאחראי על הבדיקות הוא שירות המזון, שאינו מצליח לאייש את תחנות ההסגר כדי שהאישורים הנחוצים יינתנו בזמן. העיכובים בשחרור מוצרי מזון מייקר את המחירים". לין מזכיר גם את עלויות אישורי הכשרות הנמצאים בשליטת הרבנות הראשית, תוך יצירת מונופול המחמיר את בעיית יוקר המחיה.

ליברמן אינו אדיש לטיעונים האלה, ומבין שמדובר בפצצת זמן. הממשלה אכן משדרת את המסרים הנכונים בדבר יוקר המחיה, אבל המעשים בשטח מצביעים אחרת. לקראת הכנת תקציב המדינה לשנים 2023־2024 שיגר ליברמן לפקידי אגף התקציבים מסר חד־משמעי: התקציב הקרוב לא יכלול מסים, לא מסים ישירים ולא מסים עקיפים.