צוללים עוד
הוחלט על הקמת ועדת חקירה לפרשת הצוללות. מחנה "חרם־על־ביבי! חרם־על־ביבי!" מודאג מהתמוטטות משפט נתניהו, ולכן התחמושת הבאה הועלתה ממרתפי העינויים. מטה תחזוק השנאה וההסתה התכנס בפול גז אכזריותו והחליט: חגיגות חקירת רכש הצוללות יפרצו בכל עוז ברחבי הארץ, לא כולל יישובים מסוימים שבהם שוכנים בוחרים מסוימים. הוקמה ועדת האשמה לצוללות.

מי שיציע ועדות חקירה לחקר האמת בפרשת המימד החמישי, אלימות המשטרה, תפירות הפרקליטות, מחיר כפול לצוללות או כל פרשה אחרת שעלולה לשחק לידיים של נתניהו, יוגדר כמחרחר כאוס וכישראל השנייה.

ניקיון טוטאלי
“שלום, אנחנו כאן במחלקת ההתקשרויות בעירייה שמחים שבאת לדבר איתנו על המכרז לניקיון בעיר. עד היום ביצעת טוב את עבודת ניקיון הרחובות ברובע צפון־מזרח המערבי. המחיר שלך בסדר, אבל היינו רוצים לדבר איתך על כמה דברים. אתה רוצה להמשיך לקבל את העבודה, נכון?".

“בטח. באתי. רוצה לקבל את העבודה כמו בשנה שעברה, יש בעיות? היו תלונות?".
“לא, דווקא לא היו תלונות. זאת הבעיה".
“למה בעיה?".

“תראה, אנחנו מודדים את ההצלחה של הניקיון בעיר לפי כמות התלונות על הרעש שאנחנו מקבלים, ואתה עובד, איך לומר את זה, קצת שקט מדי. בוא נבדוק את תנאי המכרז: התחייבת לנקות פעם בשבוע את הכביש עם רכב טיאוט קרצפני המתקדם בקצב של שלושה קמ"ש, ופעם בשבוע לשטוף בעזרת זרנוק מים רב־עוצמה את המדרכות".

“ככה עשיתי".
“עשית, אבל לא שומעים. המכונות שלך שקטות".
“תודה, קניתי מכונות חדשות מאוד, חלק מהן חשמליות ביותר".
“אתה כנראה לא מבין. אם מנקים את הרחובות בשקט, האזרחים לא שמים לב שמנקים להם את הרחובות. אם הם לא שומעים רעש מחריש אוזניים פעמיים בשבוע לפחות, וכאשר הם מנסים להרדים את התינוק, איך אתה רוצה שהם יידעו שאנחנו עושים נפלאות למען האזרח, וכי איננו חוסכים כל מאמץ כדי לנקות את הרחובות?".
“אז אני לא מקבל את המכרז?".
“תקנה מכונות דיזל ישנות שעושות רעש ואז תחזור אלינו".

“אבל כבר קניתי מכונות חדישות ושקטות. היי, יש לי רעיון: מה תגידו אם אתקין רמקולים על המכונות כדי שישמיעו טרטור אימים של מנועים רועמים, רעש מעצבן של מברשות המקרצפות את הכביש וקול זרמי מים אדירים הפורצים מארבעה כיוונים? זה יהיה יותר טוב?".
“בטח, בטח, קיבלת, וחסר לך אם עוד פעם אחת העירייה לא תשמע תלונות על רעש בלתי נסבל ברחוב כשמנקים אותו".

ניגון עתיק
דיווח מהקמפוסים: באחת האוניברסיטאות בארצנו, באחת המחלקות למדעי הרוח, בדיון על מוזיקה מודרנית, הגיעו ללימוד השלבים הפוסט־מודרניים והרב-תרבותיים בעידן תרבות הזהויות. המרצה סיפר לפי תומו דבר כזה: פעם, בבחינות לקבלת מוזיקאים לתזמורות פילהרמוניות מובחרות, היו בוחנים את הנגנים מאחורי וילון, כדי שהבחינה תהיה נטו רק על איכות הנגינה, ללא הסחות דעת כגון איך נראה המוזיקאי. היום הפסיקו עם זה. היום חשוב שיהיו בתזמורת בני צבע עור מגוון, בני מין שונה וחברים במגדרים מגוונים. הדברים האלה צריכים להכריע, איכות הנגינה כבר פחות.

הוראות השכיבה הביטחונית
בסופה של מערכה משפטית שבה נתבע צעיר יהודי שנדקר על ידי פלסטיני, נפסק שעליו לשלם למשפחת הפלסטיני 20 מיליון שקלים פיצויים, כי כתוצאה מהדקירה נהרג הפלסטיני. זה קרה אחרי שארגוני זכויות אדם למען אלימות פלסטינית נגד בני אדם תבעו בחור יהודי צעיר שהלך בירושלים. הצעיר הזה הלך, ואז פלסטיני התנפל עליו ודקר אותו, מה שגרם לכך ששוטרי מג"ב ירו בפלסטיני, וכשהוא נפל על הארץ ירו בו עוד עד למותו.

כל זה נגרם לפלסטיני משום שהיהודי נדקר. לכן היהודי שנדקר נתבע לשלם פיצויים למשפחת הפלסטיני ההרוג. בית המשפט דן עתה בערעור. עורכי הדין של היהודי הנדקר אופטימיים בינתיים, כי נראה שהשופטים קשובים לטענות שהיהודי שנדקר לא התכוון מראש להידקר. עם זאת, כידוע בבית המשפט לעולם אי אפשר לדעת איך ייראה פסק הדין הסופי.

מומחים למשפט מעריכים שמוקדם להניח שהשופטים יפסקו לטובת הפלסטיני הדוקר, וכי צפוי שהשופטים ידרשו מהצדדים להגיע לפשרה כספית ולעסקת טיעון כלשהי ביניהם, וכי היהודי הנדקר לא יצטרך לשלם ממש את מלוא סכום הפיצויים, שהוא רק דרישה ראשונית של עורכי הדין של הפלסטיני הדוקר. ליהודי הנדקר, שהחלים בינתיים, פרט למספר ניתוחים קלים שעליו עוד לעבור, אסור בינתיים לעזוב את הארץ.

צה"ל נערך לגל הפיגועים החדש, ובמטכ"ל דנים בתוכנית פעולה חדשה: בכל מקרה שמחבל פלסטיני דוקר יהודי או דורס אותו, על היהודי לשכב מיד על הקרקע. כידוע לכל, אסור להרוג אדם ששוכב על הקרקע חסר ישע, ולכן במצב כזה המחבל יעצור ולא יהרוג את היהודי.

במציאות, השוטר והשוטרת, גיבורי משמר הגבול, נלקחו לחקירה באזהרה מיד לאחר מעשה ההצלה שלהם, כאן אני לא ממציא סיפור אבסורדי ממוחי הפרוע. אחר כך פרצה שמחה גדולה בארץ. נעשה נס בעצם ימי החנוכה. הקלה גדולה: הם שוחררו. נשקם הוחזר. ייתכן וייקבע יום חג לדורות על הנסים ועל הנפלאות האלו.

קורס ערבית
עוד דיווח מהקמפוסים: אספר על קורס רציני, בן כמה חודשים, ובו משתתפים ישראלים שרוצים ללמוד ערבית. יום אחד המורה, מוסלמית מאחד מהכפרים באזור אום אל־פחם, סיפרה לכיתה בשמחה שהבן שלה עומד להתגייס. חצי מהיהודים שלומדים בקורס אמרו: "למה?", "הצבא לא טוב", "אל תיתני לו", ודברים דומים. תגידו, עד כמה הארץ הזאת יכולה להיות מופרעת?

פינת השלולית
נאנח צפרדע ואמר: "מאז החלה הנסיכה שלי ללמוד משפטים היא דוחפת לכל משפט את המושג ‘תום לב'. כשהיא שוכחת לקנות את קפסולות הקפה האהובות עליי, כשהיא הורגת את העציצים, או כשהיא משאירה את השערות שלה במקלחת. זורקת, 'תום לב', וזהו". צפרדע יקר, התרשמתי מאוד מהווידוי הזה שלך. בכל זאת, אם השתכנעת שהנשיקות שלה יהפכו אותה באמת לנסיך, כרע ברך ובקש ממנה ייפוי כוח בלתי חוזר. 