1. האינפלציה והריבית: הבשורה הרעה - האינפלציה מרימה ראש. הבשורה הטובה - בישראל המצב טוב יחסית, ובשלב זה לא צפויה עלייה בריבית. רמת האינפלציה בשנה האחרונה - 2.8% - מתקרבת לגבול העליון של היעד (3%), ולפי הערכות של בנק הפועלים, בחודשים הראשונים של שנת 2022 היא תחצה אותו. מה זה אומר לצרכנים? שיש זחילה של מחירים כלפי מעלה, תוצאה טבעית של מדיניות מוניטרית מרחיבה לאורך זמן. הצרכנים ימשיכו לחוות את זחילת המחירים מעלה בשל מיסוי המשקאות הממותקים (מזון), מחירי החשמל, שיעלו ב־4.9% בפברואר (אפקט עולמי של עליית מחירי הפחם), ומחירי הדלק, הצפויים לעלות ב־3%. מנגד יש צינון בפעילות הכלכלית בינואר כתוצאה מהגל החמישי, גורם שיכול למתן במעט את עליית המחירים בתחומים מסוימים, אם כי הציפיות הן שבתוך כחודש נחזור למסלול. אני חושב שהפקטור החשוב ביותר במיתון עליית המחירים הוא כלכלת האינטרנט והרכישות באמצעות הרשת, המאפשרים להוריד מחירים.
האם הריבית תעלה בעקבות עליית המחירים? לא כל כך מהר. לפי הערכת בנק הפועלים, הציפיות לאינפלציה עדיין מעוגנות ביעד, והדבר יאפשר לישראל להותיר את הריבית ללא שינוי במחצית הראשונה של השנה. הפד האמריקאי צפוי לסיים את רכישות האג"ח בחודש מרץ, ומיד לאחר מכן תעלה כנראה ריבית הפד. העלאות הריבית של הפד יאפשרו לבנק ישראל להתחיל לנרמל את הריבית בקצב אטי. המשמעות: הנרמול של הריבית יהיה תהליך ארוך מאוד, ואנחנו נמשיך להישאר ברמות ריבית נמוכות גם לאחר העלאות מינוריות צפויות במחצית השנייה של השנה. ללא ספק, זהו אחד העידנים הארוכים ביותר בהיסטוריה, אם לא הארוך בהם, שבו ריבית נשארת נמוכה לאורך זמן כה רב.
תזכורת למצבנו הנוח יחסית מבחינת אינפלציה: האינפלציה בארה"ב הסתכמה ב־7% והגיעה לשיא של 40 שנה. אינפלציית הליבה, שאינה כוללת מחירי אנרגיה ומזון, הגיעה לרמה שנתית של 5.5%. הסעיפים הבולטים בתרומתם לעלייה היו מחירי השכירות ומחיריהם של כלי הרכב המשומשים, והציפיות הן לכמה העלאות ריבית בשנתיים הקרובות.
2. הדיור והאינפלציה: מחירי הדירות, שאינם משתקללים במדד המחירים לצרכן, עלו בשנה החולפת ב־10.6%, שיעור חד לכל הדעות. ולפי ההערכות שניתנו פה, אין סימנים לרגיעה - נהפוך הוא. אבל יש נתון שכן משתקלל במדד והוא סעיף מחירי השכירות, שעלה בשנה החולפת ב־3.3% - וזו כבר בהחלט סיבה לדאגה.
בשוק הדיור עסקים "כרגיל", כלומר נמשכת הרתיחה: בעדכון נובמבר, טרם כניסתה לתוקף של העלאת מס הרכישה ב־28 באותו חודש, נרשם שיא היסטורי של עסקאות בשוק הנדל"ן. תל אביב מוסיפה להוביל את רכישות המשקיעים, ואחריה מדורגות ירושלים, חיפה, באר שבע ובת ים. דימונה בולטת בהצטרפות לרשימת 20 הערים המובילות ברכישות המשקיעים, עם שיעור הגידול הגבוה ביותר. הנתון שמשקף בצורה הטובה ביותר את הרתיחה בשוק הוא מכירות הקבלנים בנובמבר, שהגיעו לרמה החודשית הגבוהה ביותר ב־20 השנים האחרונות. כתוצאה מכך נרשמה גם רמת שיא בתזרים המזומנים הפוטנציאלי ממכירות אלו, שהסתכם בנובמבר ב־14.5 מיליארד שקל. אולי נראה בנתונים הבאים צינון מסוים לאורך העלאת מס הרכישה, אבל אני מסופק אם המגמה ארוכת הטווח תשתנה.
שורה תחתונה: תתכוננו לעוד שנה של עליות מחירים, גם אם מתונות יותר, והלוואי שאתבדה.
3. קראתי את הדוח של הממונה על השכר על מערכת הביטחון בשבוע שעבר, שהתמקד, בן היתר, בפנסיות הצבאיות. אין לי ספק שהעיתוי נבחר בקפידה - לקראת העברתה בכנסת של הלבנת הגדלות הרמטכ"ל לפנסיות. זהו דוח שנתי שמייצר את אותה תמונה שוב ושוב - אם כי כמובן המספרים מתעדכנים ומתנפחים - ואכן חשובה השקיפות וחשוב העדכון כדי ללמוד על ממדי התופעה. אני האחרון שיגן על הפנסיות במערכת הביטחון לאחר שכתבתי על הנושא שוב ושוב, ואין ספק שמערכות הביטחון הן מערכות גדולות ששווה להקדיש להן דוח נפרד.
ובכל זאת, הייתי רוצה דוח דומה על משרד מבקר המדינה, על עובדי הכנסת ועל עובדי הרשות השופטת. אומנם אלו גופים קטנים הרבה יותר, אבל גם שקופים הרבה פחות. למרבה הצער, לא נקבל דוח כזה כי הממונה על השכר לא ממונה עליהם ואינו מפקח עליהם. למה? זה החוק. כיצד קרה ששלושה גופים ציבוריים לא מפוקחים בידי הממונה על השכר? לא ברור, אבל זה החוק וצריך לכבד אותו - עד שמישהו יואיל בטובו לשנותו - וזו צריכה להיות בהחלט משימה של משרד האוצר.
בד בבד גם לא נקבל דוח שכר פרטני ונפרד על השכר והפנסיות באוניברסיטאות, למשל, בדיוק כמו דוח השכר במערכות הביטחון, אף ששם מדובר בתקציבים ציבוריים גבוהים ובפנסיות לא מבוטלות. בינתיים דווקא הייתה נסיגה בשקיפות בשנים האחרונות: הממונה על השכר הפסיק לפרסם את רשימת שיאני השכר במגזר הציבורי, לבד מפרסום השכר בחברות ממשלתיות שמתפרסם דרך דוח אחר, של רשות החברות הממשלתיות.
הסיבה לכך היא ה"שיימינג" שעושה הרשימה לבכירים במגזר הציבורי. סליחה? זה המחיר של להיות בכיר במגזר הציבורי - מחיר השקיפות. נראה לי שהממונה על השכר נכנע ללחץ של הפקידים במשרדי הממשלה וברשויות ציבוריות אחרות להפסיק את הרשימה, אבל זה לא מפריע לו לפרסם רשימה מפורטת מאוד (והכרחית מאוד, שלא יובן אחרת) של שכר הרמטכ"ל, המפכ"ל ובכירים נוספים בצבא, במשטרה ובשב"ס. אומנם בממוצע, אבל יחסית מפורט למדי.
ולדוח עצמו: שווי הפנסיה התקציבית לקצינים בצבא ממשיכה לעלות (ככה זה כשיש הצמדות אוטומטיות), והיא הגיעה בשנת 2020 ל־8.7 מיליון שקל. גיל הפרישה הממוצע עומד על כ־45 (גיל הפרישה הצעיר הוא פקטור בשווי הגבוה כי ככל שפורשים מוקדם יותר, השווי גבוה יותר). זאת, לעומת שווי של 7.3 מיליון שקל בגופים החשאיים (שב"כ, מוסד), אבל בהם גיל הפרישה הוא 55. שווי קצבת הפנסיה התקציבית לקצינים במשטרה עומד על כ־5.8 מיליון שקל וגיל הפרישה עומד על כ־57. שווי קצבת הפנסיה התקציבית לקצינים בשב"ס עומד על 5.7 מיליון שקל וגיל הפרישה עומד על 56. אחת הבעיות הגדולות בצבא, וזה לא סוד שמור, הוא גיל הפרישה המוקדם, שמאפשר לגברים לקבל קצבה חודשית ולהמשיך הלאה, 22 שנה לפני גיל הפרישה. חלק מהפורשים משתלבים חזרה במגזר הציבורי, בין אם בכנסת ובין אם במשרדי הממשלה, ומקבלים מהמדינה שני תלושים.
דבר חדש שהופיע בדוח: השוואה של השכר בצבא לצבאות אחרים במדינות מערביות עם מאפיינים דומים לאלו של ישראל. המדינות שנבחרו לצורך ההשוואה הן ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת, אוסטריה, שווייץ, איטליה, הולנד, טאיוואן וקוריאה הדרומית. המסקנות: בדרגות הנמוכות בתחילת הקריירה, השכר בצה"ל נמוך בהשוואה בינלאומית, אולם הוא עולה בצורה חדה יותר בצבאות זרים, וכך, לאחר חמש עד עשר שנים, השכר בצה"ל גבוה בהשוואה בינלאומית. מסקנה נוספת: אפשר גם לראות שבמקצוע עריכת דין (פרקליט צבאי) השכר בצה"ל הוא גבוה בהשוואה בינלאומית כמעט לכל אורך הקריירה, והוא גבוה בצורה חריגה מאמצע הקריירה הצבאית. ככלל, משפטנים זוכים לשכר גבוה יותר בממוצע גם בשאר משרדי הממשלה - עוד עניין היסטורי מעוות.
השורה התחתונה: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. חגיגת הפנסיה התקציבית לכל אורכו ורוחבו של המגזר הציבורי, ולא רק בצבא, תימשך. זה לא משנה את דעתי כהוא זה: לאוצר יש אובססיה לנתוני הצבא, ואכן יש לכך את כל הסיבות הנכונות. אבל הפנסיה התקציבית היא לא רק פטנט צבאי, אם כי הוא השם שהכי זועק לשמיים בגלל גיל הפרישה המוקדם. רק חבל שהאובססיה הזו לא מתפשטת גם לסקטורים אחרים עם מאפיינים זהים. למשל, פקידים בכירים בממשלה, בין היתר באוצר; בעלי שני תלושים מהמדינה; ופירוט מסודר (לא דרך מכרזי החשב הכללי) של אינפלציית היועצים, שחלקם הם עובדי המגזר הציבורי לשעבר שהפכו ליועצים עצמאים של משרדי הממשלה. שלוש, ארבע, לעבודה!
4. נער הייתי וגם זקנתי, ואני זוכר היטב את כל התדרוכים של משרד האוצר על ועדי עובדים כוחניים שסוחטים העלאות שכר על כל רפורמה שהם מבקשים להוציא לדרך. אכן מקומם שבכל פעם שצריך להוציא רפורמה כלשהי לדרך, או לערוך שינוי מבני כזה או אחר, העובדים דורשים להעלות את שכרם ולהגדיל את התקנים, ובדרך כלל השיטה הזאת עובדת. לכן, כשקראתי השבוע את ההודעה המשותפת לעיתונות של משרד האוצר, רשות המסים וההסתדרות, הרמתי גבה. על הפרק: השגת סיכומים בדרך להסכם קיבוצי לעובדי יחידת שע"מ (שירות עיבודים ממוכנים - יחידת המחשוב) ברשות המסים.
לפי ההבנות שהושגו, ייחתם הסכם שיהיה בתוקף למשך שש שנים, והוא יכלול שינוי מבנה ארגוני, קידום פרויקטים ותהליכים תומכי דיגיטציה, תוספות שכר, מענקים, תוכנית לעידוד מצוינות ותקציב רווחה. ועכשיו, למחיר תמורת ההסכמה לשינוי ארגוני: יינתנו תוספות שכר לפי השלמת פרויקטים וכן יוקם בשע"מ דירוג חדש שבמסגרתו יתאפשר להעסיק עובדים במקצועות טכנולוגיים. הצדדים, כך נכתב בהודעה החגיגית, "יפעלו לחתימה על הסכם קיבוצי דירוגי בעניין, והכל במטרה לשפר את השירות לאזרח, לאפשר יציבות ביחסי העבודה ולהאיץ תהליכי דיגיטציה בשע"מ".
ראינו שעובדי רשות המסים אפשרו שינוי ארגוני וקיבלו בתמורה העלאות שכר. עכשיו נותר לשאול: כמה עלה לנו התענוג של ההסכמות? ובכן, לפי ההסכם, עובדים שנקלטו בשע"מ עד סוף מרץ 2017 יקבלו במהלך תקופת ההסכם תוספת שכר כוללת של 15% בכמה פעימות, לפי אבני דרך הכוללות השלמת פרויקטים ושינוי מבנה ארגוני. כן יקבלו העובדים הללו שני מענקים חד־פעמיים. עובדים שנקלטו בשע"מ החל מאפריל 2017 יקבלו בתקופת ההסכם תוספת שכר כוללת של 9%, לפי אבני דרך הכוללות השלמת פרויקטים ושינוי מבנה ארגוני. כן יהיו עובדים אלו זכאים למענקי עידוד מצוינות על בסיס תפוקה והערכות עובדים לפי המועדים הקבועים בהסכם. המודל ייקבע בידי המדינה בתוך שנה מיום החתימה על ההסכם הקיבוצי.
המענקים יינתנו לעובדים שביום החתימה על ההסכם הקיבוצי השלימו לפחות 12 חודשי העסקה בדירוגים מסוימים: המענק הראשון יהיה בסך של 9,000 שקל, והמענק השני יעמוד על 2,000 שקל. כן סוכם כי רשות המסים תקצה בכל אחת משש השנים הקרובות 100 אלף שקל עבור רווחת עובדי שע"מ, וסוכם על שירותים חיוניים שיוחרגו משביתות. שיהיה לכולם לבריאות, בסך הכל עליות שכר מכובדות אם כי לא משהו שחריג מאוד במגזר הציבורי. מבחינה תקציבית מדובר בסכומים זניחים יחסית.
ההודעה לעיתונות כללה מחמאות הדדיות יוצאות דופן, שהתחרו זו בזו בהגזמות מביכות למדי - יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד אמר: "מדובר בהסכם מאוזן ופורץ דרך. כל הנוכחים פה קיבלו החלטות נכונות, אך לא פשוטות. ההסכם מעניק לעובדי שע"מ תוספות שכר, מענקים, תוכנית לעידוד מצוינות ועוד. עובדי שע"מ יכולים להיות גאים בוועד שלהם, שגילה אומץ בלתי רגיל והפגין מנהיגות ומקצועיות. אני מברך את כולם על ההסכם, שיעניק ליחידה חזון, אופק ותוחלת". הממונה על השכר באוצר קובי בר נתן אמר: "הסכם זה הוא אבן דרך חשובה בעשייה של האגף לטובת שיפור הפריון במשק. ההסכמות מאפשרות גמישות רבה יותר בהעסקת אנשי מחשוב, ומבטיחות קידום של תהליכי דיגיטציה ברשות המסים לטובת שיפור השירות לעצמאים ולשכירים במשק". ואילו מנהל רשות המסים ערן יעקב אמר: "זה הסכם שמצעיד את רשות המסים קדימה, משתלב בתוכנית האסטרטגית שלה ולוקח אותה למקומות חדשים, לתפיסת הפעלה המבוססת על שירות ואכיפה מתקדמים. מדובר בהסכם היסטורי, המעניק לעובדים הישגים מרשימים בתקופה קשה זו. אני מודה לכל העוסקים במלאכה שעשו פה מהפכה אמיתית".
הסכם מאוזן ופורץ דרך, אבן דרך משמעותית, הסכם היסטורי, מצעיד את רשות המסים קדימה. חברים, בואו ננשום עמוק. זה בסך הכל מהלך מתבקש שעליו שילמה המדינה בעליות שכר. אומנם זהו ועד קטן יחסית, מאות עובדים, כסף קטן יחסית, אבל השיטה היא אותה שיטה. דיל מסחרי - תנו שינוי ארגוני וקחו מענקים ועליות שכר. כשהשיטה הצליחה בחברת החשמל, בנמלים וארגונים נוספים, האוצר התפוצץ מזעם ותדרך ללא הפסקה שצריך להפסיק את השוד הזה, שנעשה באמצעים סחטניים על חשבון כספי ציבור. אבל כשזה אצלו בתוך הבית, זו פתאום אבן דרך משמעותית בעשייה לטובת שיפור הפריון במשק על פי הממונה על השכר באוצר. מכבסת מילים מפוארת ומצוחצחת כדי להלבין שיטה עתיקת יומין.