1. ישראל, ולא ארה"ב, היא אכן ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כפי שטען לא אחת אביגדור ליברמן. התבוננו למשל במחזה שלפנינו, שבו יושבים נתניהו ואנשיו מצד אחד והיועץ המשפטי מנדלבליט ואנשי הפרקליטות מצד שני, בבחינת "שבת אחים גם יחד", ומדברים על עסקת טיעון תוך התעלמות מהקמפיין ההזוי שהתנהל כאן בשלוש השנים האחרונות נגד המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי ומערכת המשפט ואכיפת החוק.
נכון לשעת כתיבת שורות אלה עסקת הטיעון המדוברת נראית רחוקה מסיכום, וכל צד בנה לו גם את הסולם הראוי לרדת ממנו תוך האשמת הצד השני. אבל תודו שלא האמנתם לתסריט שכזה, בטח לא מצדו של מי שטען "לא יהיה כלום כי לא היה כלום", ושבתוך תוכו יודע כנראה שהיה גם היה. לפחות בחלק מהדברים.
אני נמנה עם אלו התומכים בעסקת הטיעון, שבבסיסה הודאה של נתניהו בסעיפים שעליהם יסוכם ובענישה של עבודות שירות וקלון, באופן שירחיקו מהחיים הפוליטיים לכמה שנים. אני תומך בעסקה, כי אין לי שום רצון לראות עוד ראש ממשלה במדי אסיר כתומים. לגמנו מן הכוס הזו עד תום עם נשיא מדינה, ראש ממשלה, שר אוצר, רב ראשי ועוד.
אני תומך בעסקה, כי אני חושב שצריך לקצר את ההליך שמתלווה אליו מרכיב של הסתה, המרדה, שנאה, פגיעה בגורמי אכיפת החוק וליבוי יצרים.
אני תומך בעסקה, היות שנתניהו עשה במדינה הזו לא מעט דברים טובים וחשובים הנזקפים לזכותו, וצריך להתחשב בהם כבר כעת ולא רק בשלב עדויות האופי בעוד כמה שנים. אני תומך בעסקה, היות שנתניהו באחיזתו בתפקיד יו"ר הליכוד ויו"ר האופוזיציה "תוקע" את המערכת הפוליטית ומונע בגופו והתעקשותו, ככל הנראה, ממשלת ימין רחבה או ממשלת אחדות רחבה בראשות הליכוד.
אני תומך בעסקה, היות שעייפנו ומגיע לנו לנוח מעט. אני חושב שכמוני, רבים מאוד בציבור הישראלי מבקשים לסיים את הסאגה במחיר ענישה סביר ומידתי, כמוצע על ידי הפרקליטות, שגם היא נתונה לביקורת על עצם הדיון בעסקה.
כאשר הביקורת באה גם מהשמאל שרוצה לראות את נתניהו בכלא ומן הימין שרוצה אותו חף מפשע ומשוכנע "שתפרו" לו תיקים - האמת כנראה באמצע.
2. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, שנתפס בעיני רוב שופטי ישראל ובטח אלו שבעליון כ"מגדלור שלטון החוק", הפתיע רבים וטובים כשטען שהחליט לתווך בין נתניהו לפרקליטות היות שרה"מ לשעבר היה "מגן ותומך של מערכת המשפט ושלטון החוק".
רבים הרימו גבה, משום שהם מכירים את נתניהו כמי שטובח ללא רחם כבר שנים במשטרה, בפרקליטות, ביועץ המשפטי ובבית המשפט העליון, וגורר אחריו במסע הסתה מתוכנן ואפקטיבי רבים בחברה הישראלית. אלא שהנשיא ברק מכוון לשנים של טרום החקירות ולפני החשדות וכתב האישום. נתניהו אימץ עד אז פרקטיקה מוכרת של חיבוק מערכת המשפט וראשיה, תמיכה בעמדותיהם ומפגשים בלתי אמצעיים עם ראשי המערכת.
שר הביטחון דאז אהוד ברק היה עבורו מודל לחיקוי בעניין הזה. ברק הגן שנים על מערכת המשפט, התחבר עם בכיריה בדימוס ומינה אותם לתפקידי ראשי ועדות, תדרך אותם בענייני היום, תמך בהם בהתנגדות לפיצול תפקיד היועץ המשפטי והיה ל"בן בית" במערכת.
את הפרקטיקה הזו אימצו בשעתו גם השר משה כחלון, שהיה בשלב מסוים "חומת המגן" של מערכת אכיפת החוק, וגם נתניהו – עד שהוגשו נגדו כתבי האישום. מאז היה לאדם אחר, לחיה פצועה, למסית ומדיח. ואת זה שכח כבוד הנשיא ברק להזכיר.
3. גם אם נתניהו יעזוב ויפרוש לחייו הפרטיים, הוא ישאיר אחריו מאות אלפי "ביביסטים" שהלכו אחריו בעיניים עצומות, בהזדהות מלאה ובמתכונת של כת אדוקה. זהו גוש קרח ענק ומשמעותי בחברה הישראלית, שילך ויימס לאט־לאט לאור קרני השמש ויזרום אל המפה הפוליטית המעודכנת שתתגבש בעידן שאחרי נתניהו. זה יהיה תהליך גמילה קשה וכואב עבורם.
גורם בכיר מאוד בליכוד אמר לי השבוע שתוך חודש מפרישת נתניהו (אם תתרחש) תקום ממשלה חדשה, שהתהליך בתוך הליכוד יהיה מהיר מאוד - בהתחלה עם יו"ר זמני ותוך חודש־חודשיים עם יו"ר קבוע. חלק מה"ביביסטים" יישארו בליכוד, וחלקם יבקש להשתלב במפלגה חדשה שתקום ודאי מימין לליכוד, ותנסה לקלוט גוש לא מבוטל של מנדטים ולתפוס את מקומה של ימינה. ימים יגידו.
4. במאמץ גדול מאוד, באהבה ובתחושת שליחות וחרדת קודש, יצאה לאחרונה עמותת גולני למסע איסוף כספים דיגיטלי לטובת חיזוק ושדרוג אתר ההנצחה לנופלי החטיבה, שחירפו נפשם למען המדינה, ועבור מלגות ללימודי הנדסה והייטק לבוגרי גולני.
עשרה ימים של איסוף הניבו 1.8 מיליון שקל. לעומת זאת, בתוך 48 שעות נאספו כאן יותר מ־3 מיליון שקל לסיוע למאבקו המשפטי של נתניהו, האיש העשיר מקיסריה. נכון, זה לא רק הכסף, אלא גם התמיכה הפוליטית והשנאה למשטרה, לפרקליטות ולבית המשפט, אבל נוכח ההשוואה לשני הקמפיינים (לא אני עשיתי, אלא אנשי גולני בקבוצת הוואטסאפ), אני תוהה - האם לא התבלבלנו קצת?
5. פלישת רוסיה של פוטין לאוקראינה עלולה להיות המסמר האחרון בארונה של ארה"ב כ"שוטר עולמי" וכמעצמה החזקה בעולם. וושינגטון עוקבת בדאגה כבר חודשים רבים אחר תכנון הפלישה בגבול רוסיה־אוקראינה, אך איננה מתערבת ומסתפקת בציוצים ותדרוכי תקשורת. האמת היא שאין לה יכולת להתערב, הציבור האמריקאי המתמודד עם הקורונה, עם הכלכלה ועם האיום הסיני, לא יאפשר לממשל הרפתקאות במזרח אירופה או במזרח התיכון, אלא אם אלו קשורים ישירות לאינטרסים אמריקאיים מובהקים.
התיאבון של פוטין גדול. הוא לוטש עיניים לא רק לעבר אוקראינה אלא גם למדינות הבלטיות: ליטא, לטביה ואסטוניה. לפני שלוש שנים הוזמנתי כמרצה מרכזי לכנס סגור של נאט"ו והאוניברסיטה בווילנה בנושא החשש מפלישה רוסית למדינות הבלטיות. הכנס עסק בעיקר בתודעה וביכולת של פוטין לשכנע את אזרחי המדינות הללו שעבורם זהו מהלך מצוין. דובר צבא אוקראינה שיתף בלקחים ובתובנות שנרכשו אצלם מהפלישה הרוסית לאי קרים. הוחלפו דעות ומצגות, הייתה דאגה, ולא היו סיכומים. מה כבר אפשר לסכם?
6. לפני 11 שנים עשיתי באיכילוב ניתוח לקיצור קיבה (הצלחה חלקית...). הלכתי לפרופ' עידית מטות, מנהלת מחלקת ההרדמה, ואמרתי לה בטון של תת־אלוף: "לא אכפת לי מי ירדים אותי – אבל את תעירי אותי". היא הסכימה ודחתה בכמה שעות טיסה לכנס במזרח אירופה, ואז נרדמתי, נותחתי והתעוררתי. אני מעריך אותה מאוד, כמו את הופעותיה בתקשורת (בקרוב גם ב"לרקוד עם כוכבים").
ואני באמת רוצה להאמין לפרופ' מטות, כמו שאני רוצה להאמין לפרופ' נחמן אש מנכ"ל משרד הבריאות, שהיה קצין רפואה ראשי בתקופתי ושגם אותו אני מעריך, ואני רוצה להאמין גם לפרופ' זרקא הפרויקטור ולד"ר אלרעי פרייס, לפרופ' סגל ולפרופ' בליצר, ובטח ובטח לידידי ועמיתי לפאנל פרופ' ארנון אפק.
אבל מה עליי לעשות כשכל אחד מהם אומר דבר אחר או באופן שונה? למי עליי ועליכם להאמין? וזוהי הרעה החולה של ניהול המשבר הזה – ההסברה! המדינה לא הגדירה דובר רשמי ומוסמך כנדרש מניהול מערכה לאומית במצבי מתח ומשבר.
גם במלחמה הבאה, אם חלילה תתרחש, ידברו אלופים במילואים, פרשנים צבאיים, מומחים שונים ומשונים, אבל יהיה דובר צה"ל אחד, רשמי ומוסמך.
במלחמה בניהול הקורונה אין לנו על מי להישען, אין למי להקשיב, ואין על מי לסמוך שהוא או היא הם נושאי האמת. גם במצב של ניהול סיכונים, של אי־ודאות, של יותר מתפיסה אחת, של בלבול ושל ניסוי וטעייה – צריך דובר מסביר אחד מוסמך ורשמי. חבל שכך.
7. ידידי אמנון שילוני, תושב הרובע היהודי בירושלים, סיפר השבוע בפייסבוק על ברזיית מים קרים המוצבת במעלה הדרך מהכותל המערבי להר הבית ועיר דוד ולבריכת הסולטן. רבים וטובים, יהודים וערבים פוסעים במעלה הדרך הזו ומרווים את צימאונם במים זכים וקרים.
על הברזייה שלט קטן (גדול): "היי, כל צמא שתה מים קרים וכשרים. לזכרו של אבי ז"ל אבו מאג'ד, שבימיו נתן לאחר ללא הבדל גזע: יהודי, נוצרי ומוסלמי, ואני בנו מאג'ד מצטרף לצוואתו אהבת האדם כאדם".
ואני מוסיף לכם את ששמעתי לא אחת מפיו של שמעון פרס ז"ל: "הפסימיים והאופטימיים מתים באותה הדרך ובאותו הגיל – אז אם ככה, מדוע לסבול מהחיים ולהיות פסימיים? תהיו אופטימיים ותיהנו מהדרך". תנסו. שבת שלום.