רצח נשים ערביות נמשך גם השבוע, למרות הכרזות הממשלה הנוכחית כי היא, אולי בניגוד לקודמתה, פועלת למיגור התופעה. בישראל חיים 1.995 מיליון ערבים מוסלמים ונוצרים, שהם 21.1% מכלל האוכלוסייה. המוסלמים הם כ־18% מכלל אוכלוסיית ישראל, שמנתה בסוף 2021 9.45 מיליון נפש. כלומר, המוסלמים הם כ־1.7 מיליון נפש, מתוכם 840,000 נשים. מבין הנשים הערביות המוסלמיות, כ־440,000 הן בטווח הגילים 19־62, כלומר, בגיל העבודה. נשים ערביות מכל הדתות הופכות לכוח עבודה חיוני למשק הישראלי עם השכלתן העולה במשך שנים ברציפות על זו של הגברים הערביים.
המחסור בכוח עבודה בישראל, במשק שכבר הגיע מחדש קרוב לתעסוקה מלאה, גוברת הדרישה לידיים עובדות. בשנים האחרונות יותר ויותר ערביות נמצאות בתפקידים חיוניים: בחינוך, בבתי החולים, במרפאות, במרכולים, במקצועות חופשיים ובמתן שירותים במוקדי שירות הלקוחות של חברות תקשורת ארציות. היציאה מהבית, ולעתים אף מן הכפר, בשיעור הולך ועולה, מביאה לנשים הערביות, כולל המוסלמיות, יותר עצמאות ויותר עמידה על זכויותיהן בכל התחומים, גם בחברה הפטריארכלית המשתנה שממנה הן באות ויוצאות.
שולטות באקדמיה
שיעור הנשים מכלל מקבלי התארים האקדמיים במגזר הערבי היה 66.2% לשנה האקדמית 2020/2021, לעומת 59.2% בקרב היהודיות מכלל מקבלי התואר האקדמי בקבוצה זו. על כל סטודנט ערבי שסיים לימודים וזכה לרכוש תואר אקדמי, סיימו את התואר שתי סטודנטיות ערביות. כלומר פי שניים ערביות מסיימות תואר אקדמי מאשר ערבים. במהלך עשור עלה חלקן של הנשים הערביות בקבלת תואר מכלל הערבים בשיעור ניכר, בתואר שני עלה חלקן ל־74.5%, לעומת 61.1% בעשור הקודם. בתואר שלישי עלה חלקן ל־65.5%, לעומת 43.8% לפני עשור מכלל מקבלי התואר השלישי שהם ערבים. לשם השוואה, בתואר שני בקרב יהודיות הייתה עליה ל־62.2% מכלל היהודים מקבלי תואר, לעומת 58.5% עשור קודם לכן. ועדיין, לפי מבחני פיזה הבינלאומיים, שיעור המתקשות במבחן במתמטיקה בקרב ערביות בבתי ספר דוברי ערבית עומד על 61.1% (ו־72.3% בקרב ערבים). זאת, לעומת 22.5% בקרב בנות בבתי ספר דוברי עברית ו־24.4% בקרב בנים בבתי ספר דוברי עברית.
שיעור התעסוקה של נשים ערביות בנות 15 ומעלה, כ־653,000 נפש, עלה בעקביות עד לשנת 2019, ל־28.2%, לעומת 19.1% בעשור הקודם, מכלל קבוצת גיל זו. בשנת 2021, עקב נגיף הקורונה, ירד שיעור תעסוקתן של הנשים הערביות ל־26.6%. שיעור התעסוקה של גברים ערבים היה בשנת 2019 58.3%, לעומת 55.2% בשנת 2009, ובשנת 2020 ירד ל־52.3% בגלל נגיף הקורונה, שפל מאז שנת 2002. כלומר, קצב השינוי בתעסוקה בקרב נשים ערביות היה גבוה יותר מאשר בקרב גברים. זאת תוצאה ישירה של העובדה שנשים ערביות משכילות יותר מגברים ערבים. בזמן סגרי הקורונה הראשונים, עת נפלטו רבים ממעגל העבודה, הערבים נפלטו ממנו ראשונים, בעיקר אלו שאין להם הכשרה מקצועית או מיומנויות עדכניות למשק ישראלי פתוח למסחר הבינלאומי, המחייב את העלאת פריון העבודה כדי להתחרות ביבוא.
בעלות המאה
המשמעות של העשור האחרון היא כי נשים ערביות מביאות הביתה חלק גדל והולך מההכנסה הכוללת של התא המשפחתי בחברה הערבית. זאת ועוד, חלקן של הנשים הערביות שנאלצות לעבוד במשרה חלקית, שלא מרצונן, צנח ל־2.1% בשנת 2020, לעומת 16.5% עשור קודם לכן.
כלומר, מרבית הנשים הערביות המבקשות לעבוד במשרה מלאה יכולות לעשות זאת. גם בקרב הגברים הערבים היה שיפור ל־1%, לעומת 2.9%, בהתאמה. ברור אפוא כי השיפור האדיר בשעות העבודה בקרב נשים ערביות שיכולות לעבוד משרה מלאה ולהכניס יותר כסף לקופת המשפחה המשותפת גבוה מהשיפור שחל באותה תקופה בקרב הגברים הערבים. ההשכלה מביאה פרנסה. שיעור הנשים הערביות בעלות השכלה על־תיכונית וגבוהה בגילים מעל 30 היה בשנת 2020 46.9%, לעומת 31.4% עשור קודם לכן. בקרב גברים ערבים בני 30 ומעלה, 29.4% לעומת 19.8%, בהתאמה.
גם פה רואים את השיפור האדיר בקרב נשים ערביות לעומת הגברים בקהילתן. לשם השוואה, נשים יהודיות בעלות השכלה על־תיכונית וגבוהה (69.7%, לעומת 61.5% לפני עשור) וגברים יהודים (47.5%, לעומת 45.4% בהתאמה). העלייה ביכולת ההשתכרות וההשכלה של נשים ערביות, כולל מוסלמיות, גררה עלייה בשיעורי הגירושים. הצורך של נשים דעתניות להסתמך על הבעל כמקור פרנסה חיוני ירד. שיעור הגירושים בקרב מוסלמיות בנות 15 ומעלה עלה ל־8.4% בשנת 2019, לעומת 5.2% בשנת 1996. בקרב נשים מוסלמיות בנות 25־29, שיעור הגירושים עלה ל־10.6%, לעומת 5.8%. בקרב נשים מוסלמיות בנות 30־34 נרשמה עלייה חדה ל־9.6%, לעומת 3.5%. גם בקרב היהודיות עלה שיעור הגירושים, אך בשיעור חד פחות.
בדרך כלל, בכל העולם, ככל שאנשים משכילים יותר, תוחלת החיים שלהם גבוהה יותר. תוחלת החיים של נשים ערביות עלתה בתוך עשור ב־0.3%, ל־81.5 שנים, ושל הגברים הערבים נותרה ללא שינוי, 76.6 שנים. בשתי הקבוצות נרשמה ירידה בתוחלת החיים בשנת 2020 בגלל התפרצות הנגיף. לשם השוואה, תוחלת החיים של נשים יהודיות היא כ־85.2 שנים, עלייה של 1.3 שנים בעשור האחרון, ואצל הגברים היהודים 81.6 שנים, עלייה של 1.1 שנים.
אם נביט על כלל הערבים שאורח חייהם דתי מאוד, נמצא כי שיעור התעסוקה ירד בתוך ארבע שנים ל־28.8%, לעומת 32.8% בשנת 2016, אלה הנתונים האחרונים של הלמ"ס מדצמבר 2021. בקרב ערבים שאורח חייהם חילוני, שיעור התעסוקה ירד בשנת 2020 ל־51.6%, לעומת 54% בשנת 2016. נגיף הקורונה הביא לשינוי בשביעות הרצון מעבודה, אולם בקרב גברים ערבים דווקא עלתה שביעות הרצון בשנה הראשונה לנגיף הקורונה ל־84.6%, לעומת 80.5% בשנת 2019, טרם נגיף הקורונה, בעוד בקרב נשים ערביות ירדה שביעות הרצון ל־85.1%, לאחר 88.5% בשנת 2019. לשם השוואה, שביעות הרצון בקרב גברים יהודים עלתה ל־91% בשנת 2020, לאחר 89.9% בשנת 2019, ובקרב נשים יהודיות עלתה ל־92.6%, לאחר 92.1% בשנת 2019.
משבר הקורונה הוא הזדמנות לגברים ערבים לרכוש השכלה, דווקא מפני שכרגע, בגלל הסגרים ומיעוטן של משרות פנויות רלוונטיות למי שאין להם מיומנויות, פוחת "ההפסד" האלטרנטיבי של ההכנסה בגין עבודה לעומת הצורך להשקיע בלימודים. בתקופות כאלה, ההשקעה בהשכלה טובה מתמיד, לכן בדרך כלל, בזמן של משבר, בעולם וגם בישראל, מספר האנשים שמחליטים ללמוד גדל כי הכדאיות לכך גוברת בהתייחסות לסך כל צפי ההכנסה של הלומדים. בזמן גאות יש נטייה להפחית את ההשקעה בלימודים.
במסגרת תוכנית החירום התקציבית של הממשלה למלחמה בנזקי הנגיף, יועד סכום של 1.36 מיליארד שקל להכשרה מקצועית, סכום קטן יחסית לשאר מסלולי הסיוע. לפי שעה, רק 91% מהכסף הוצא במזומן ובהתחייבויות. חיוני להרחיב את הסיוע של הכשרה מקצועית תוך־מפעלית או תוך־משרדית לערבים כדי להגביר את השתלבותם בפעילות המשק. אין מפלט אחר מאשר העלאת רמת ההון האנושי בכל המגזרים, גם הערבי. הממשלה אישרה תוכנית חומש בתחום החינוך. למגזר הערבי הוקצו 9.4 מיליארד שקל, התקציב ילך לבניית עוד אלפי כיתות לימוד, העברת תקציבים גבוהים יותר לבתי ספר עם אוכלוסיית תלמידים חלשים, בתקצוב דיפרנציאלי.
כל זה אמור להביא לירידה בפער במבחני פיזה בין ערבים ליהודים. עוד יוקצו סכומים ניכרים להרחבת ידיעת השפה העברית. חבל מאוד שאין תוכנית מקבילה להרחבת הידיעה של השפה הערבית בקרב הילדים היהודים או עובדים יהודים בוגרים כדי להגביר ולשפר את הקומוניקציה עם האוכלוסייה הערבית, העמיתים למקום העבודה והמסחר. זה בטח היה מביא לשיפור ולעלייה בפריון העבודה הכולל במשק, שהוא נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית.
אפליה מתקנת
עוד חסרים תקציבים לחינוך על שמירת כבודן וחייהן של הנשים הערביות, שממשיכות להיות שעיר לעזאזל בכל פעם שיש מתיחות כלכלית או על רקע שמירת כבוד המשפחה במסורת הפטריארכלית. לימוד זהות ערבית בבתי הספר הערביים, שיהיה חלק מתוכנית הלימודים, מחייב גם שמירה על הזהות הנשית.
זאת ועוד: ככל שיותר נשים ערביות יוצאות לעבודה, כך יש צורך בסנכרון רשת היישובים והכפרים הערביים עם תחבורה ציבורית צפופה ומהירה יותר, גם בתוך אזורי הכפר בין יישובים ערביים וגם למרכזי התעסוקה בסקטור היהודי. תחבורה ציבורית היא קריטית להעלאת פריון העבודה במשק. נשים היוצאות לעבודה מטבע הדברים חייבות למצוא מסגרות לילדיהן. גם פה חיונית הקמת וסבסוד מעונות יום כדי לשמש בסיס להמשך החינוך במסגרות גבוהות יותר. רישות היישובים הערביים באינטרנט עם פס רחב חיוני אף הוא. כיום שיעור השימוש במרשתת בקרב יהודים עומד על 90.5%, ובקרב ערבים על 88.6%. אבל כאשר זה מגיע לשימוש בשירותי ממשלה מקוונים, שיעור השימוש בקרב יהודים הוא 52.3%, ובקרב ערבים 21.8%. איך אפשר להתקדם בשיעור שימוש כה נמוך בקרב האוכלוסייה הערבית?
כל האמור לא יביא לשוויון כל עוד ישנה אפליה כלפי ערבים ונשים במגזר הציבורי. שיעור הגברים והנשים במגזר הציבורי נשאר יציב לאורך שנים, 10.6% בשנת 2020. לשם השוואה, שיעור הנשים היהודיות בתפקידי ניהול במגזר הציבורי הוא 40.3%, לעומת 14.3% בקרב נשים ערביות. שיעור הערבים בתעשיית וטכנולוגיית מידע ותקשורת, ICT, היה 0.9 לכל 1,000 עובדים, בעוד בקרב היהודים הוא 30.6 לכל 1,000 עובדים.
בענף השירותים 4.2 ערבים לאלף ו־203.3 יהודים לאלף, בהתאמה. התוצאה הכוללת מהאמור מתבטאת בהכנסה לנפש. בקרב היהודים בשנת 2018, האחרונה שיש לגביה נתונים מהימנים, 119,920 שקל אצל היהודים, ובקרב הערבים, למרות נתוני הפתיחה החלשים של הערבים והערביות, 66,398 שקל. למרות הפער, הכיוון מעודד, עלייה של 23.1% לעומת שנת 2012 אצל היהודים וזינוק של 43.3% בקרב הערבים.
התוצאה: שביעות הרצון מהחיים בישראל היא בין הגבוהות בעולם, בקרב יהודים, מרוצים מהחיים 92.8%, כך בשנת 2020, ובקרב ערבים מרוצים מהחיים 80.6%. לגבי העתיד, שיעור המרוצים מקרב היהודים הוא 56.2%, ובקרב הערבים 39.1%.
הקורונה לא היטיבה, בלשון המעטה, עם המגזר הערבי. האלימות בו התגברה ועמה התסכול. למרבה הצער, חלק מהתגובה לתופעה הברוכה של העלייה החדה בעצמאות הנשים הערביות, שהן יותר עצמאיות, יותר משכילות, יותר עירוניות ודעתניות, חיות שנים ארוכות יותר ויוצאות יותר לעבודה (וכן, גם מתגרשות יותר) היה אלים, ריאקציה של חברה שעוברת שינוי מהיר, שאינו מקובל על השמרנים.