1.
הקואליציה הבלתי אפשרית נגד עסקת הטיעון, של קריים מיניסטר ושות' יחד עם אוהביו של בנימין נתניהו, חוגגת הצלחה זמנית. לעומתם, רבים מכל מרכיבי הקשת הפוליטית מצרים על כך שהעסקה לא קרמה עור וגידים, ובצדק. מי שמחפש מכנה משותף ציוני בארצנו צריך לחתור לסיום הסאגה עוכרת השלווה של משפטי נתניהו, שתוליד רק הסחת דעת מנושאים קיומיים, מתח מיותר ובזבוז משאבי זמן וכסף, בדרך למפץ עוכר שלווה.
הסיבה המרכזית לכך שעדיין מדברים על עסקת הטיעון בלשון עתיד היא מילה שמעטים מפנימים את משמעותה: קלון. המונח "התפלח" לטרמינולוגיה של המשפט הפלילי מעולם המוסר. יש פער בין משמעותה המשפטית כאמת מידה שמאבחנת בין עבירות על פי חומרתן, הקשרן לתפקיד שבו מדובר ונסיבותיהן המיוחדות - לבין הקונוטציה העממית שלה, שללא קשר לנסיבות ולמדרג החומרות צובעת אנשים בצבע שלא יורד, ושמכתים אותם לתמיד.
הקלון הוא מושג מתעתע. אין לו זכר בספר החוקים של שתי מעצמות המשפט העולמי, בריטניה וארה"ב. אפילו במילונים אין מילה המתרגמת קלון בצורה מדויקת. shame ו־disgrace הן על יד, אבל לא משקפות את הקלון במשמעותו המשפטית.
לא במקרה משרד המשפטים, בחקיקה החדשה, מוותר על השימוש במונח ומגדיר במדויק: "עבירה שמפאת מהותה חומרתה או נסיבותיה...", וגו'. בעקבות המחוקק הגיע הזמן שגם התקשורת והציבור יפנימו שהקלון הוא לא עוד מנה בתפריט הענישה הפלילית בנוסף למאסר ולקנס, אלא שמה הלא מוצלח של אמת מידה להפעלת תוסף ציבורי המצורף לעתים לענישה, כפי שנגזרה על ידי בית המשפט המוסמך על פי העובדות והחוק.
להמחשה כיצד שאלת ההרחקה מתפקיד היא תלוית נסיבות תסייע דוגמה: עובד גזברות עירייה שהורשע בנהיגה במהירות מופרזת, ספק אם יורחק מתפקידו בגין קלון. אבל למנהל המחלקה לבטיחות בדרכים, אותה עבירה תיחשב כעבירת קלון המחייבת הרחקה.
ניתן לומר שעסקת הטיעון כשלה לעת עתה בגלל פער לשוני בין משמעותו המשפטית של מונח הקלון ובין המשמעות העממית שלו, שגורמת לפגיעה לא מידתית ונעדרת הצדקה במורשת של אישיות בעלת פרופיל ציבורי גבוה.
אם אומנם נכונים הפרסומים שהפרקליטות זקוקה לקלון לא כדי להכתים את מורשת נתניהו, אלא כאמצעי סטטוטורי לעיגון פסק הזמן המוסכם שלו מן החיים הפוליטיים - יש לכך פתרון פשוט: הצדדים יכללו את ההתחייבות המוסכמת הזו ב"הואילים" הפותחים את הסדר הטיעון שיאושר על ידי בית המשפט ויאומץ על ידיו כחלק בלתי נפרד מפסק הדין. ההתפטרות תוריד מהפרק את הקלון (ע"ע דרעי). חזרה לכנסת לפני חלוף שבע שנים מיום סיום עבודות השירות תובא כחוק להכרעת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.
ההנחה הרווחת בציבור היא שההכרעה תגיע לבית המשפט העליון, שימצא קלון במעשים שבגינם יורשע נתניהו בעסקת הטיעון. הנחה זו היא כמעט מוסכמה. אלא שהיא תתברר כשגויה: בית המשפט, בכל הרכב, יתקשה מאוד לקבוע קלון בתיק 4000, וגם בתיק 1000 כפות המאזניים נוטות נגד קביעת קלון.
אפילו הייתה ההרשעה על פי כתב האישום המקורי במלואו, העבירות כמתואר שם אינן תומכות בהרחקה כלשהי מחמת קלון. המחשבה הפלילית הדרושה לעצם ההרשעה בתיק על פי כתב האישום בנויה על חזקות משפטיות. אין בו אפילו ניסיון לטעון להחלטה מודעת של נתניהו לעבור על החוק.
אלא שלהבדיל ממחשבה פלילית לצורך הרשעה שניתן להשתית על חזקות - לצורך קביעת קלון נדרשת הוכחת מודעות בפועל לכך שמתבצעת עבירה. כך קבע השופט חיים כהן בבג"ץ 436/66 - מנחם בן אהרון ושמריה אחוול נגד ראש המועצה המקומית פרדסיה, בהתייחסו לעבירה שאין בה כוונה פלילית: "אין שום נסיבות שבעולם שיכולות להפכה לעבירה שיש בה קלון".
בפס"ד נוספים חידד השופט כהן את עמדתו השוללת הטלת קלון היכן שלא נדרשת כוונה, כשקבע שעצם האפשרות לכופר כסף בגין עבירה מסוימת, אף אם לא נעשה בה שימוש, מצביעה על עבירה המתקיימת ללא מודעות לעבירה, ולכן לעולם לא תיחשב עבירת קלון.
אולי בכלל הגיע הזמן לבחון מדוע המושגים המעורפלים קלון והפרת אמונים, שאין להם זכר במשפט הפלילי של מדינות מתוקנות, לא יסולקו מהמשפט הפלילי במקומותינו.
2.
השבוע יסיים היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט שש שנים סוערות בתפקיד. מצער שהוא לא יזכה, קרוב לוודאי, לחתום על הסכם הטיעון. זו יכלה להיות סגירת מעגל הולמת לכהונת יועמ"ש שהחלטותיו הצליחו להרגיז את כולם, אך לא תפס מעולם צד מלבד החוק, הראיות ומצפונו המקצועי, תוך שהוא מנטרל לחצים חיצוניים ונטיות לב באותה נחישות.
החלטות רבות שקיבל קוממו אותי. מפסילת מועמדותם של מיכאל בן ארי וברוך מרזל לעומת אישור חנין זועבי ושות', דרך כתבי האישום נגד נתניהו, וכלה בהמלצה לבג"ץ להתעלם משיקול הדעת של שני שרי חינוך ולהעניק את פרס ישראל למכפיש ישראל פרופ' עודד גולדרייך, אבל אני מאמין שהן נבעו מהאינטגריטי שלו.
מנדלבליט מוקף במשרדו באנשים אינטליגנטיים מאוד העשויים מעור אחד ומקפידים להסתיר את מניעיהם הרגשיים והאג'נדה האידיאולוגית שלהם, ומציגים באוזניו יום־יום את הקייס שלהם במעמד צד אחד, בהיעדר צד שני לאזן את עמדותיהם.
לא בכדי לא מתירים לשופט להישאר דקה בנוכחות פרקליטי צד אחד בהיעדר הצד השני. אבל כאן מדובר כמובן בצוות עובדיו, שעמו הוא מגבש את החלטותיו, כשבפועל רבים מהם לא פועלים כמוהו כמשפטנים נטולי פניות, אלא כצד מגויס למטרה.
חרף האכזבות, אני מאחל לעם ישראל הרבה משרתי ציבור חרוצים, מסורים, ישרים, מצניעי לכת שכמותו, השופטים לפי העובדות, הראיות והחוק, ועיוורים לכל שיקול אחר.
3.
בני גנץ נתפס כמי שאינו שובר שורות בנקל. אבל למרות הממלכתיות שהוא משתדל לשדר, הוא לא הצליח להתגבר על היצר להקים ועדת חקירה שהאג'נדה שמייחסים לה היא מסע דיג לגילוי רפש בהתנהלותו של נתניהו בפרשת הצוללות.
לא הועילה העובדה שמי שהחליט שאין מקום להזמין את נתניהו אפילו לעדות בפרשה הזו היה אותו שי ניצן, שהביע בראיון עיתונאי תמיכה בהגשת כתב אישום תקדימי נגד ראש ממשלה בתיק 4000, אף שמשמעותו, לשיטתו - הפסקת כהונה מיידית.
לקראת ההצבעה בממשלה על הקמת הוועדה פורסמה מודעת עמוד שקוראת לצאת בשיירה לירושלים לתמיכה בכינון ועדת חקירה. רשימת המי ומי החתומה עליה היא המייפלאוור של מערכת הביטחון. צריך לבדוק אם הססמה שנבחרה לשיירה, "והיה מחננו טהור", אינה מהווה הפרת זכויות יוצרים של ארגון לה פמיליה, שהביאה לעולם את הססמה "בית"ר ירושלים טהורה לעד".
ואכן, הרשימה טהורה למדי. ידיים ימניות כמעט אין בה. דן חלוץ מזמן איגף משמאל, ויום טוב סמיה התייאש כנראה מסיורי החתונות והבר מצוות של חברי מרכז הליכוד, כשגילה שלא שוכחים לו שם את רעיון העוועים שלו להוסיף המנון לא יהודי לצד "התקווה".
מצד שני, בולט בהיעדרו יאיר גולן. מעניין למה הוא לא קפץ על עגלת שיירת הרודפים.