נשיא רוסיה ולדימיר פוטין יצטרך להחליט בקרוב אם בכוונתו לפלוש לאוקראינה או לסגת. אך תהא החלטתו אשר תהא, הוא ייצא מהעימות הנוכחי מול ארה"ב ומעצמות המערב כצד הנפגע. מדובר בהפסד בלתי הפיך, שמסמן את תחילת סוף עידן פוטין כנשיא רוסיה. זאת ההערכה המוסכמת בקרב שגרירים, דיפלומטים ותיקים ומומחים ליחסי חוץ במטה הראשי של האו"ם בניו יורק.
סקר חטוף בין פרשנים בוושינגטון, מהם הידועים כמומחים ליחסי ארה"ב־רוסיה, העלה כי הם שותפים להערכת הדיפלומטים בניו יורק. "פוטין הימר והחליט ללכת על הסף בניסיון לאכוף על ארה"ב ומעצמות המערב את שאיפתו הישנה להשתלט על אוקראינה. ההימור שלו נכשל ובמחיר שגורלי לעתידו", זהו משפט החוזר ונשנה בשיחות עם ראשי משלחות ודיפלומטים בניו יורק.
האמת היא שבזירה הדיפלומטיה העולמית אין לוולדימיר פוטין הרבה מה להפסיד. נשיא רוסיה הוא ראש מעצמה מנודה ומוקצה, כשרוסיה היא מדינה שחלים עליה עיצומים בהתאם להחלטה רשמית של מועצת הביטחון בתגובה לסיפוח חצי האי קרים ב־2014. פוטין מודע להתנכרות כלפיו במתחם האו"ם בניו יורק ולפיכך הוא לא טרח להגיע לארבע העצרות השנתיות האחרונות של האו"ם. מדובר בראש המעצמה היחיד שהחרים את האירוע העולמי.
החידוש המפתיע בתגובות לעימות הנוכחי שמשבר אוקראינה יצר בין רוסיה למערב, הוא השיח המתגבר, שלפיו פוטין לא רק ייצא מפסיד, אלא שההפסד המסתמן יתחיל את השלב הסופי של כהונתו. הוא יודח או יתפטר מרצונו הטוב, לא מחר ולא מחרתיים, לא בעוד חודש או חודשיים, אבל בעתיד הנראה לעין. לדברי ראשי משלחות מרכזיות, הליך סוף עידן פוטין כנשיא רוסיה, התחיל.
"כן, זה נשמע מוגזם ומוזר, אני יודע", אמר סגן ראש משלחת מערבית בתדרוך לחברי משלחתו שהתקיים השבוע בזום. בחלק מהתדרוך שדלף, הדיפלומט הוותיק, מוערך ביותר במסדרונות בניין האו"ם, הסביר באריכות את ההיגיון בהערכתו. "היא בנויה על תקדים היסטורי", ציין.
הפעם האחרונה שעימות בין שתי המעצמות המרכזיות הגיע לסף מלחמה היה באוקטובר 1962 – מה שזכור כ"משבר הטילים".
ניקיטה חרושצ'וב, כנשיא ברית המועצות, החליט להציב טילים על אדמת קובה. ארה"ב בראשות הנשיא ג'ון קנדי התקוממה נגד הצבת טילים סובייטיים בתחום מדינה סמוכה. קנדי, בשנה הראשונה לכהונתו ואחרי תבוסה צבאית צורבת של ניסיון פלישה לקובה במפרץ החזירים, שיגר אוניות מלחמה והטיל מצור ימי על קובה. חרושצ'וב, בתגובה, פקד על הצי הסובייטי להפליג לחופי קובה.
במשך 13 ימים ארוכים התעצמה המתיחות בין ארה"ב לברית המועצות. מעולם לא הייתה המלחמה הקרה קרובה כל כך להיהפך למלחמה של ממש. הנשיא קנדי שמר על קור רוחו והידק את המצור על קובה. בסופו של דבר היה זה חרושצ'וב שנסוג והורה לצי הסובייטי לחזור על עקביו. המלחמה נמנעה.
את המחיר האישי על התנהלותו מול ארה"ב שילם חרושצ'וב שנתיים לאחר מכן. ב־1964 הודח מכהונתו וסולק מהקרמלין, ואת מקומו מילא ליאוניד ברז'נייב. "כמובן, שהתנאים היום שונים בהרבה מובנים", הסביר הדיפלומט לחברי משלחתו. "היו אז עוד סיבות להדחתו של חרושצ'וב, ביניהן משבר כלכלי. אבל לפי מחקרים שנעשו בזמנו, בכירים בצמרת השלטון במוסקבה כעסו על חרושצ'וב לא בגין נסיגתו, אלא יותר בגלל החלטתו הראשונה להציב טילים בקובה וזאת בלי שום התגרות מצד אמריקה. להערכתי, גם אם פוטין יחליט לבסוף לפלוש לאוקראינה, הוא רק יסתבך יותר.
מפקדי צבא רוסיה יהיו מרוצים מפלישה, אבל לדעתי בשקט ובחשאי כבר נוצרים תאים של בכירים בצמרת הקרמלין שמאוד לא מרוצים מהתנהגותו של פוטין ומהאופן שבו דחף את רוסיה לעימות עם ארה"ב והמערב", הסביר. "לא ידוע על אישיות או דמות בצמרת הפוליטיקה ברוסיה שנחשבת כיורשת לפוטין. עם זאת, צריך לזכור שגם בוריס ילצין, שהתפטר ב־1999 מכהונתו, שלף אז אדם אלמוני בשם ולדימיר פוטין ומינה אותו כיורשו".
חולשתו של הקנצלר
אל מול החלטת הנשיא ביידן לשגר חיילים לארצות מזרח אירופה, מאמציו של פוטין להדק את יחסיו עם סין ולזכות בתמיכתו של הנשיא שי ג'ינפינג, אינם מרשימים במיוחד שגרירים ודיפלומטים בניו יורק. ה"ניו יורק טיימס" פרסם בראשית השבוע מאמר פרשנות ארוך שסקר את מאמצי ההתקרבות לסין שנוקט פוטין בתגובה לאיומי ארה"ב.
העיתון מזכיר כי בעקבות סיפוחה של רוסיה את חצי האי קרים, סין הייתה מהארצות המרכזיות הראשונות שהגיבו בתקיפות נגד רוסיה ו"בנקים סיניים נמנעו בזמנו מעסקאות עם רוסיה". סין, אגב, טרם הכירה בסיפוח חצי האי קרים לרוסיה. העיתון גם מטעים ש"ההצהרה המשותפת שפרסמו מנהיגי רוסיה וסין לאחר פגישתם לא כללה התייחסות לצעדי תמיכה או סיוע מוחשיים בטווח הזמן המיידי".
ההתפתחות המדינית המוגדרת כמשמעותית היא דווקא התלכדות המעצמות והארצות המרכזיות בנאט"ו והתייצבותן הגורפת לצדה של ארה"ב. משקיפים בניו יורק ובוושינגטון גם ציינו את הידוק היחסים בין ארה"ב לצרפת, שהורגש בעקבות התנהלותו המתריסה של פוטין. פגישת הפסגה בהשתתפות פוטין ונשיא צרפת עמנואל מקרון שהתקיימה השבוע במוסקבה, משכה כצפוי חשיפה תקשורתית רבה.
אבל לא ברור מה הניבה השיחה בין שני המנהיגים. הדיווחים המקוטעים שמסרו דוברים משני הצדדים רק הגבירו את אי־הבהירות של תוצאות הפגישה. ההערכות בקרב שגרירים ודיפלומטים בניו יורק מדברות על כך שהעמימות היא מכוונת הואיל ונשיא רוסיה הסתבך ויצא פגוע מהעימות.
הבשורות הפחות מעודדות מגיעות מכיוונו של אולף שולץ, קנצלר גרמניה החדש. שולץ נפגש השבוע בוושינגטון עם הנשיא ביידן, ובינתיים הוא מתגלה כהססן וכחסר תכונות מנהיגות שקודמתו אנגלה מרקל הצטיינה בהן. מה שמקשה על גרמניה לגלות תקיפות ונחרצות מול פוטין, הוא הסכם פרויקט צינור הגז "נורד סטרים 2", שהקנצלר שולץ קיבל בירושה ממרקל. עם זאת, לדברי פרשנים בוושינגטון הקנצלר הבטיח לנשיא ביידן תמיכה מלאה בכל מהלך אמריקאי מול פוטין.
יש לציין כי דיפלומטים באו"ם מזהירים מפני הערכות פזיזות שנוגעות למעמדה של ארה"ב ולכישוריו של ביידן. ארה"ב, הם מדגישים, לא איבדה את כוחה בזירה הבינלאומית. עדות לכך היא מבצע הקומנדו האמריקאי בשבוע שעבר לחיסולו של מנהיג דאע"ש עבדאללה קרדאש.
ארה"ב בהנהגת ביידן זהירה ומחושבת יותר בכל הנוגע לניצול מעמדה כמעצמת־על, אך הנשיא האמריקאי אינו הססן והוא לא חושש להשתמש בעוצמה הצבאית שעומדת לרשותו. "את השינוי המהותי הזה בבית הלבן, הנשיא פוטין לא קלט או מסרב להפנים. זהו הגורם להסתבכות שלו במשבר אוקראינה. משבר שהפך לעימות מסוכן עם ארה"ב שממנו פוטין רק יסבול", סיכם סגן ראש משלחת מערבית באו"ם.