בעודי מנסה להיזכר איך קוראים לפסטה עם החור באמצע שהיינו אוכלים בילדות ושקראנו לה ספגטי אדום, חשבתי מה קרה פתאום לאנשים שהתעוררו מתרדמת החורף הנוחה שלהם, והתחילו לזרוק לפח את העטיפות הכתומות של הפסטה ולהעלות את הצילומים לרשתות החברתיות.
נכון, מבאס שרצו להעלות את מחירי הפסטה, מוצר צריכה בסיסי, וזה יופי שבזכות המחאה הציבורית אסם ביטלה את העלאת המחירים - רק חבל שאנשים לא יודעים למחות על הדבר הנכון. הרי כבר כמעט שנתיים עשרות אלפי ילדים לא הולכים באופן מסודר לבית ספר. ובכלל, די קשה לחיות פה כמעט בכל אספקט. אבל לצאת נגד מחירי הפסטה זו מחאה שמצטלמת יפה וגורפת הרבה לייקים, אז נלך על זה. הנה, גם התקשורת נזכרה שיש משהו שנחמד פתאום לשתף איתו פעולה.
בניגוד למחאת הקוטג', ואולי בזכות הלקחים שנלמדו ממנה, לפני קצת יותר מעשר שנים, החלטתי שאני לא משתפת פעולה באופן אקטיבי עם טקס השלכת הפסטה הלאומי, הטרנד התורן, שבוודאי היה מתוזמר היטב על ידי אי אילו גורמים, ולו כדי לבצע את הסחת הדעת הגדולה בהיסטוריה מהמחדל האמיתי והחמור ביותר.
הרי לא יכול להיות שחתיכת ספגטי היא זו שמעוררת כל כך הרבה זעם אצל הישראלי המצוי בשנת 2022, כמעט שנתיים אחרי שפורסם אחד הדוחות המחרידים של ה־OECD, שבו התגלתה האמת המרה: רמת המחירים בישראל גבוהה ב־22% מהממוצע במדינות המפותחות.
היכן היו אז כל משליכי הפסטה? היכן היו משליכי הפסטה בשנה שעברה, שבה מחירי הדירות קפצו ב־10% והרחיקו את חלומם הרטוב של הזוגות הצעירים, שרק מתחילים את חייהם כמשפחה ונאלצים לנדוד בין שכירויות שמתייקרות בצורה לא פרופורציונלית? היכן היו כל אלה שממליצים על החברה המתחרה של הפסטה המקומית, כשהתייקרות המחירים שמתרחשת לנו מתחת לאף בכל מה שקשור להוצאות משקי הבית, נוסקות כבר חודשים?
ומה עם מחירי החשמל והמים? מישהו החליט למחות נגד הארנונה? אתם יודעים בכלל כמה ארנונה אתם משלמים? ואולי צריך לעשות חרם צרכנים כולל. מוצרי היגיינה נשית, למשל, עולים פה כמעט כפול מאשר במדינות מסוימות, גם מוצרי טיפוח והלבשה.
מעניין שמשליכי הפסטה וכל מי שמשתף פעולה עם הסיפור הזה, בהם משרדי הממשלה, שוב זורקים את האחריות על הציבור. כמו שלפני מספר שבועות הטילו את האחריות לביצוע בדיקות האנטיגן על אנשים אומללים, שנאלצו לספוג את חוסר התחרות במשק ולשלם 35 שקלים לבדיקה אחת.
ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, בירך השבוע את גיא לרר וצוות "הצינור" על המלחמה שהוא מנהל ביוקר המחיה. כן, תקראו את זה שוב. נכון שהכוח נמצא בידיים שלנו, האזרחים, ועדיין אל לממשלה להיתמם שהדברים הללו לא בתחום אחריותה.
אז ברכות, 11 שנה אחרי מחאת הקוטג', שמלבד ירידה רגעית במכירות לא הזיזה יותר מדי, אנחנו שוב ישנים על האף. בעיקר יודעים להלין שישראל היא המדינה הכי יקרה בעולם. אבל היי, אנחנו לא באמת נפסיק לקנות אם אין איזו מחאת רשת מגניבה על מוצר שולי, שתסיח את דעתו של הציבור מהאמת.
יוקר המחיה היה מאז ומעולם אחת הבעיות החמורות ביותר של ישראל, אבל משום מה את ההתנגדויות והמחאות נגדו אפשר לספור על כף יד אחת. כל מי שנשען אחורה בנחת על כורסת הטלוויזיה שלו וממלמל לעצמו "ניצחנו", אחרי שאסם החליטה לבטל את העלאת המחירים, לא באמת מבין מה הוא החומר שמחאות אמיתיות עשויות ממנו.
קחו למשל את גרמניה. כולם אוהבים להשוות למחירי הקוטג' בברלין, אבל הסיבה שהמחירים שם נמוכים היא כי התחרות הפתוחה והרשתות הזולות הרגילו את הגרמנים לא לתת יד להעלאות מחירים דרקוניות. גם היוונים ידעו לצאת לרחובות כשצריך. בתוניסיה התאבד ירקן והצית מחאה שלמה שהביאה לאביב הערבי. רק אנחנו זורקים פסטה, מוצר צריכה בסיסי, לפח ומעלים לטיקטוק, לא חבל?
אחרי פסח, כשנירגע ונהיה שבעים ממצות ומגפילטע פיש משומר במחיר מופקע, סביר שנקבל עליית מחירים אחרת. לא פסטה, אז אולי ארנונה או חשמל, או מוצר צריכה בסיסי אחר שעולה פה פי 14, ונשתוק. אני מניחה שאז יהיה לנו כבר טרנד אחר שמצטלם יפה להתעסק בו.
והנה, נזכרתי. לפסטה עם החור קוראים בוקטיני מספר 9, ספגטי שמנמן שאפשר לבשל בסיר אחד עם המון רסק עגבניות ובצל, ולהרגיש שוב כמו בשנות ה־80. ערוץ אחד בטלוויזיה, רוטציה ואינפלציה שהגיעה לשיא בשנת 1985 ושלושה סוגי לחם במכולת: לבן, שחור וקימל, שרק משוגעים היו קונים. היה יקר והיינו תמימים, אבל לפחות רובנו לא היו כל כך פתוחים לעולם ומודעים לכך שדופקים אותנו פה שוב ושוב, כמו חתיכת שניצל.