בשנים האחרונות מדברים בבנקים בישראל כמעט אך ורק על נוחות. קלות. זה המוטו השיווקי החדש. אין בעיות נזילות, ריביות ועמלות - העיקר הנוחות. הבנק הוא ספה עמוקה ששוקעים בה תוך כדי הפקדה ומשיכה. ימי התור הארוך השתנו, כך הם מצהירים.

גם חברות הביטוח הצטרפו לחגיגה. שם מספרים שהכל נעשה בקליק אחד. הנחות, כיסויים נרחבים והטבות. הסוף למרדפים בירוקרטיים ולפיצוי המובטח, שמגיע באיחור אחרי שהפצוע הופך לבר מינן. גופים ממשלתיים הם חלק מהשינוי, וכעת הם מתגאים בממשקים מודרניים ונוחים, שנוצרו על חשבונו של הפקיד עם כוס התה וההפסקות האינסופיות.

כדי לחזק את גל הפנאן הזה, בכל שבוע מגיח פרזנטור נוצץ מקודמו, שמטרתו לשכנע אותנו שבמוסד הפיננסי או הלאומי שהוא מפרסם יהיה לכם נעים והכל ילך חלק. לדבריו, כל הפרוצדורה הפכה להיות מובנת ונהירה, כך שבכלל לא תצטרכו לפגוש אדם פנים אל פנים. הבוט החדש והמתוחכם, שעוצב במיוחד בשבילכם, יסחף אתכם אל עבר העולם המושלם, שבו עובדים כדי להשיב בזריזות על כל גחמה שלכם. מי יודע, אולי בקרוב די יהיה בתזוזה קלה של העפעף כדי לבצע במהירות מטלות שגזלו מכם בעבר שעות וימים ארוכים.

למרות ההבטחות, הלכה למעשה, הכל הפך לקשה שבעתיים. לפני שנים רבות ידעת שבצד השני של האשנב יש מישהו. נכון, היה ברור לך שתיאלץ להמתין יובלות, שיהיה מי שידחף ויהדוף אותך, שאישה מבוגרת תעקוף אותך בתור בטענה שיש לה רק שאלה, אבל ידעת שבסוף תפגוש גורם אנושי שיקשיב לך במשך כמה דקות. ואם נפלת על איש מקצוע מעולה, שגם יהיה במצב רוח חיובי, היה ברור לך שיש סיכוי שהצרות שלך ייפתרו. כעת מפגש כזה הוא בגדר פריווילגיה.

העולם הדיגיטלי הוא סיוט שלא ברא השטן. כל פנייה זוכה למענה בצורת בוט. מילה ארורה זו "בוט". נדמה שחסכו על האותיות ר' ו־ו' של המילה "רובוט". מישהו כאילו נחמד משיב לפנייתך, אבל למעשה הפטנט הטכנולוגי הזה לא באמת פותר את הבעיה, אלא מתזז אותך ברמה של טירון גולני לעבר מסך שיושב באפליקציה שלא הכרת ושאין לך.

אחרי שהורדת את היישום הנדרש, הליך מתיש בפני עצמו, תמצא שההתמצאות בו ברורה כמו כתב חרטומים עתיק. בסיום חיפוש והקלקות שלא הניבו דבר, תשוב זועם לבוט, לקבלת עצה באשר לתפעול, והנה צצה בעיה חדשה שנולדה יש מאין. הוא יענה לך בנימוס קר כקרח ויורה לנסות דרך אחרת, אולי יפנה אותך לאתר שדרכו תוכל לשלם או למשוך כספים, אבל רק אם יש לך קוד סודי. אין לי. כדי להנפיק את הקוד הסודי יגלגל אותך הבוט לעוד מרכז אלקטרוני סבוך.

במקרה שעורר את כעסי וייאושי לאחרונה, ביקשתי לשלם מס. בתום ניווט בדרך חתחתים אלקטרונית, נדרשתי להוכיח שלוש פעמים שאינני רובוט. איזה רובוט משלם מס? נניח לסוגיה הזו ליום אחר. לאחר שהוכחתי שהנני אדם, בשר ודם, שבסך הכל רוצה לשלם את המסים בזמן, העביר אותי הבוט התורן לתפריט של תשלומים שיש בו עשרות אפשרויות: האם אני משלם חוב נוכחי, עתידי, אקטוארי? נשאלתי. אחר כך הוא בירר איתי אם אני משלם מחשבון הבנק, מהאשראי או שאולי בכלל אני צריך לקחת הלוואה עבור התשלום. ואז, כאשר בטעות ידי רפרפה על מקש שגוי, כספי הועבר כהרף עין לרשות שמעולם לא הכרתי ושאפילו איני יודע על קיומה.

בשלב הזה, כשעיניי דומעות ובעיני רוחי ראיתי איך עפו להם כל חסכונותיי, ניסיתי ליצור קשר עם דמות אנושית. ימים חלפו עד שמישהו השיב. "למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?", שאלתי ממוטט.
"בגלל שלכל שאלה יש מענה דרך הבוט", הסביר הקול האנושי.

"אני לא מצליח", נשברתי. "העברתי כסף לגורם שלא הייתי צריך להעביר לו ושילמתי מס שונה מהנדרש. מה עושים?"
"הבוט יודע, דבר איתו", ענה הגורם האנושי.

עוד לפני שהספקתי לומר "יימח שמו של הבוט", השיחה נותקה ועלה על המסך הנייד בוט. "אני הבוט האחראי, איך אפשר לעזור?", שאל בנימוס.

בידיים רועדות הקלדתי: "העברתי כסף בשגגה ושילמתי מס שלא הייתי צריך".
"אני שולח מייל עם הוראות מפורטות", הסביר ומיד עלה מסמך שבו הפניה לבוט אחר.  
כדי להירגע ולא לאבד עשתונות הדלקתי את הטלוויזיה. "תכירו את הבוט החדש שלנו", הכריזה הפרסומת. "הוא יפתור כל בעיה". 