צ'ק בלי כיסוי: קורותיו של שינוי שכרוך גם בסיכונים

היקף האשראי של חברות "האשראי החוץ־בנקאי" צמח בשנים האחרונות, עם הסדרת מעמדן בחוק, ל־2% מכלל האשראי העסקי, כך לפי דוח של בנק ישראל. נציין כי בנק ישראל, שאינו מפקח על תעשיית האשראי החוץ־בנקאי, התנגד במשך שנים ארוכות להסדרת מעמדן של חברות האשראי החוץ־בנקאי, ורק בשל התעקשותם של שר האוצר לשעבר משה כחלון ושר הכלכלה והתעשייה לשעבר אלי כהן צלחה הדרך להסדרת האשראי החוץ־בנקאי.

רישיונות לחברות החוץ־בנקאיות ניתנים בידי רשות שוק ההון, יחידת סמך של האוצר שהפכה לרשות עצמאית בנובמבר 2016, במסגרת תפקידה כ"מפקח על נותני שירותים פיננסיים". הדחיפה להסדרת האשראי החוץ־בנקאי באה מהאחים נאוי, שפועלים בשוק ההון החוץ־בנקאי מאז 1983, ועל שמם נקרא החוק גם "חוק נאוי", אף שהאחים שאול ודורי נאוי הסתכסכו בהמשך ונפרדו.

מה שדחף להקמת החברות למתן אשראי חוץ־בנקאי היא החקיקה למניעת הלבנת הון - גם כדי להגיע לגביית מס אמת, גם להילחם בטרור באמצעות הפחתת דרכים להלבנת הון וגם למילוי התחייבויותיה של ישראל כלפי הקהילה הבינלאומית בנושא ההון הלא פורמלי.

גלגולו של תשלום

במשך שנים ארוכות כל אחד היה יכול להיות בפועל מעין בנק או נותן אשראי חוץ־בנקאי. איך? עסקים גדולים ואף קטנים וגם חלק מהציבור הרחב חילקו צ'קים דחויים ל־90 יום, 180 יום וכן אף 270 ו־360 יום... כאשר הביטחון היחיד של מקבל הצ'ק הדחוי היה הצ'ק עצמו, שאם לא כובד, נדרש המחזיק בו ללכת להוצאה לפועל, תהליך קשה ומסורבל, כדי לממש את זכותו. בתווך קמו עסקים רבים של ניכיון צ'קים, שהסכימו לקבל צ'ק דחוי, משוך על שם פלוני ולתת למוסר הצ'ק הדחוי מזומן, בניכוי עמלה - לרוב שמנה, לעתים גם סבירה, פועל יוצא של הריבית הגלומה בשוק ועוד הסיכון הגלום בכל לקוח.

אחת הסיבות המרכזיות לתופעה זו היא שרבים במשק שמכרו סחורה או נתנו שירותים, כולל לגופים ממשלתיים, אך לא קיבלו כסף עבור מכירת הסחורה או השירות בשל המנהג הנפסד והמקובל בישראל של "שוטף פלוס" - במקרה הטוב 30, לעתים 60, במקרים אחרים שוטף פלוס 90 ואף מעבר לכך - שוטף פלוס 180 יום. העסק שהיה רעב לכסף כדי להמשיך לפעול נאלץ במקרים רבים להפוך צ'ק שקיבל למזומן כדי להמשיך לחיות ולפעול, גם במחיר כבד של איבוד חלק מהתמורה עבור עבודתו. חברת הניכיונות העבירה את הסיכון הגלום בצ'ק הדחוי לעצמה, תמורת העמלה. מובן ששיעור הניכיון, כלומר הריבית הגלומה, תלוי גם בדחיפות למזומן של בעל הצ'ק המקורי או של בעל עסק שקיבל אותו מאלמוני.

המנהג היה במשך שנים שצ'ק אחד עבר מיד אחת לשנייה, עוד חתימה ועוד חתימה מצדו השני של הצ'ק, הסבות רבות, אחד מעביר לשני וחותם, עד שהאחרון מגיש אותו לפירעון, בתקווה שהצ'ק יהפוך לכסף של ממש. פעמים רבות התבררה התקווה הזאת כנכזבת, מטבע הדברים, בעיקר בזמן משבר בענף זה או אחר או של עסק שלא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו.

החקיקה למניעת הלבנת הון והמלחמה בהון השחור הביאו למעשה למותם של אותם "הבנקים" החוץ־בנקאיים של גלגול צ'קים דחויים בסכומי עתק במשק. מקור האשראי, או יצירת כסף יש מאין באמצעות צ'קים דחויים, הצטמצם, ובענפים מסוימים וחלשים כמעט שנעלם. השימוש בצ'קים ללא שם המוטב נאסר כמעט לחלוטין. ביולי 2019 הגבילה החקיקה עוד יותר את הפעילות בצ'קים. עוסק אינו יכול יותר לקבל צ'ק אם שם מקבל הצ'ק אינו מופיע כמוטב, כלומר, איסור מוחלט לתת צ'ק ללא שם המוטב על הצ'ק, כאשר מדובר במסחר בעסקים. מותרת הסבה אחת של הצ'ק - וגם אז חייבים לציין את שם המסב ומספר תעודת הזהות שלו. אדם פרטי לא יכול לתת צ'ק לעסק ללא ציון שם הנפרע, האחריות עליו.

בנקים אינם יכולים לפרוע צ'ק שהוסב מעל פעם אחת, וגם בהסבה הראשונה חייבים לציין את שם המסב ותעודת הזהות שלו. ישנן הקלות בהסבה של צ'קים עד לסך של 10,000 שקל. הפתרון לסגירת פרצת "גלגול צ'קים" היה במעבר לפעילות סדורה יותר של הגופים הפיננסיים החוץ־בנקאיים היותר מכובדים.

כשהשוק גואה

בתוך חצי שנה מאז שהוטלו ההגבלות על גלגול צ'קים בצורה יותר מחמירה, הייתה התאוששות של השוק החוץ־בנקאי. בנק ישראל מצא שמאז 2020 הוכפל מספר נותני האשראי החוץ־בנקאי, וכבר ישנן 23 חברות ציבוריות שמעמידות אשראי בהיקף של 14 מיליארד שקל, מרביתן של החברות שמתמחות במתן אשראי לסקטור העסקי. חברות בורסאיות שלא מתחום הפיננסי אף הן נכנסו בשנים האחרונות למסגרות סדורות של מתן אשראי חוץ־ בנקאי. בחצי הראשון של 2021 עלה היקף מתן האשראי החוץ־בנקאי ב־20%, עלייה לאחר כמעט אפס בשנת 2020, הראשונה לשנות הקורונה.

גידול זה בהיקף האשראי, אומר הבנק המרכזי, עלול להיות מלווה בהתפתחות סיכונים פיננסיים. בנק ישראל מצא כי הפעילות העיקרית של הגופים שפעלו בבורסה עד סוף 2019 והתמחו בהעמדת אשראי עסקי הייתה ניכיון צ'קים של צד שלישי או ניכיון צ'קים עצמיים, שהיא מעין הלוואה שביטחונה צ'ק. אצל גופים אלה, הפועלים בבורסה, לא היה שינוי של ממש בהעמדת אשראי דרך ניכיון צ'קים בתקופה של השנה וחצי הראשונות של נגיף הקורונה.

העלייה בהיקף האשראי החוץ־בנקאי התמקדה בשנים האחרונות בעיקר על רקע צרכים בשוק הנדל"ן הגואה שהקשה על מערכת הבנקאות לתת מענה מהיר לדורשים אשראי בענף הבנייה. משבר הקורונה הגביר את אי־הוודאות והעלה את פרופיל הסיכון במתן אשראי, לכן החברות החוץ־בנקאיות נאלצו להעלות הריבית שהן גובות מהלקוחות שלהן, ובמקביל תשואת האג"ח שלהן, הנסחרת בבורסה, עלתה. הנפקת האג"ח היא אחת ממקורות ההון שלהן. במקביל הייתה עלייה במרווח האג"ח מול הבנקים המסחריים, מה שמצביע על הסיכון היחסי הגלום באג"ח אלה.

חלק מהסיכון הוא פרופיל הסיכון הגבוה של הלווים. עוד בתחילת התפרצות נגיף הקורונה היה נדמה כי הפעילות החוץ־בנקאית דועכת, אבל מהר מאוד התבהרה התמונה כי המשבר המשקי אינו כה עמוק, התברר כי הממשלה הזרימה סכומי עתק למשק ומנעה משבר משקי כולל וגם אפשרה דחיית תשלומי חובות למערכת הבנקים ולמוסדות השלטון. בנק ישראל אומר כי רווחיות הגופים החוץ־בנקאיים לא נפגעה לבסוף בתקופת הקורונה. החוץ־בנקאיים טייבו את לקוחותיהם, מה שאפשר להם לשוב ולגייס הון ולרשום התאוששות במתן הלוואות לסקטור העסקי הרעב.

אציין כי ישנן תופעות בשוק הנדל"ן של יזמים ללא ניסיון רב שזה עתה נכנסים לשוק הבוער ומבקשים - בסכום קטן יחסית שהם מביאים מהבית - למנף פעילות של רכישת קרקע, כולל השלמת הון עצמי, אשראי לקבלני משנה, רכישת ציוד, הלוואות גישור ונטילת משכורת מסוימת למחיה. התקווה כי השבחה הנכס או הרווח מהפעילות הנדל"נית יביאו למכירה ברווח גדול בתוך מספר שנים, על בסיס חשיבה, לעתים מוטעית, כי המחירים ימשיכו לעלות כפי שעלו בשנים האחרונות, הכל מתוך הנחה אופטימית ללא יכולת להעריך ולנהל את הסיכונים בדרך - מאישורים דחויים מהרשויות לעלות על השטח, שינויים בעלויות, מחסור בכוח אדם או חומרים ועלויות נוספות, לפני שמוכרים הנכסים במחיר יותר גבוה מזה הקיים, שאף הוא מנופח.

בענפים רבים, הנדל"ן בעיקר, הבנקים שיותר נוחים מבחינת העלויות ליזם נמצאים עם מגבלות אשראי שהטיל עליהם הבנק המרכזי עם חיתוך ענפי וחיתוך של היזמים כדי לפזר הסיכון. הכל נעשה היות שבנק ישראל מטיל על המערכת הבנקאית הגבלות כדי לשמור על יציבותה.

בבנק ישראל מודאגים

בנק ישראל אומר כי הגידול באשראי לענף הנדל"ן הביא לכך שהיום האשראי החוץ־בנקאי לענף הנדל"ן עלה ברבע, וכבר הגיע ל־52% מכלל האשראי החוץ־בנקאי לסקטור העסקי, לעומת 41% בסוף 2019. אצל הבנקים, שליש בלבד מהיקף האשראי מעמידים לענף הבנייה. בענף הבנייה, המימון החוץ־בנקאי הוא כבר קרוב ל־5%.

בנק ישראל אומר כי הגידול באשראי החוץ־בנקאי, שעליו כאמור הוא אינו מפקח, עם ריכוזיות של נותני האשראי, היא עם פוטנציאל "לסיכוני הדברה וקישוריות בין מלווים", כלומר אם יש משבר בענף מסוים, נניח בנדל"ן, ישנה התפשטות של המשבר לענפים אחרים, היות שנותני האשראי החוץ־בנקאי אומנם גובים ריבית גבוהה יותר לעומת המערכת הבנקאית, אבל החוב כלפיהם נחות יותר לעומת הלוואות של המערכת הבנקאית לענף מסוים. הגופים החוץ־בנקאיים ניסו להפחית הסיכון כלקח ממשבר הקורונה, אבל, אומר בנק ישראל, זוהי בכל מקרה פעילות אשראי מאופיינת בסיכונים; ריכוזיות של הענף החדש החוץ־ בנקאי, העלולה לפגוע בענף בזמן משבר. עוד ישנה בעיה של ריכוזיות ללקוחות בודדים.

בנק ישראל מצא כי חמשת הלקוחות הגדולים ביותר של החברות החוץ־בנקאיות הם בממוצע כרבע מתיק האשראי של החברות החוץ־בנקאיות. עשרת הלקוחות הגדולים הם 40% מתיק האשראי. החשש הכבד ביותר הוא חוסר האיזון בין מקורות המימון של החברות החוץ־בנקאיות, שהוא קצר יותר, לבין המימון שהן נותנות לטווח ארוך יותר, כלומר חוסר חפיפה בין המקורות לשימושים. בכל המשברים בעולם, כאשר היה חוסר איזון בין מקורות המימון הקצרים, שבדרך כלל הם זולים יותר, לבין חיי ההלוואה שמעמידים לנוטלי האשראי, שהיא ארוכה עם ריבית גבוהה יותר, נוצר כאוס.

כל עוד אין משבר, הרווח מתוק, מגייסים הון במחיר זול לטווח קצר ומעמידים הלוואות יקרות לטווח ארוך. אי־החזר הלוואה בו זמנית על ידי כמה לווים עלול לפגוע ביכולת ההחזר של נותני האשראי החוץ־בנקאי למקורות שמימנו אותם. כך היה בזמן משבר הסאב־פריים בארה"ב: גופים גייסו הון מתחדש באמצעות ניירות ערך מסחריים (נע"מ) לטווח של עד שנה ונתנו הלוואות לעשרות שנים, עד המפולת, שבן רגע מנעה מהם לגייס את ההון באמצעות נע"מ. הגופים החוץ־בנקאיים בישראל הבחינו בחולשה זו, והם הגדילו את מקורות המימון ארוכי הטווח על ידי גיוס באמצעות אג"ח והלוואות מהמערכת הבנקאית.

עוד הגדילו הגופים החוץ־בנקאיים מקורות מימון עצמאיים. הסיכון ירד, אבל נציין כי מבחינת כל הגופים החוץ־בנקאיים, נכון ליוני 2021, 76% מתיק האשראי נפרעו בתוך שנה, לעומת 82% בסוף 2019. הסיכון אינו גבוה למשק, אומר בנק ישראל, מפני שעדיין היקף הפעילות בהשוואה לכלל המשק הוא נמוך. המחוקק דווקא מעודד את הפעילות החוץ־בנקאית כדי להגביר את התחרות בשוק ההון ולהמשיך להפחית את כוחם של הבנקים. בינואר השנה אישרה ועדת הכספים של הכנסת להגדיל היקף גיוס האג"ח הציבוריים לגופים החוץ־בנקאיים פי שלושה, ל־15 מיליארד שקל, לפי תיקון חוק הבנקאות, הוא חוק נאוי.

מומלץ לכולם לזכור כי ישנו מחזור עסקים, ולכן בכל הענפים העסקיים ונותני האשראי מוכרחים להיות מוכנים ולהביא בחשבון את הסיכון שעלול להתפרץ ביום סגריר.