תבשיל הבמיה אהוב עליי עוד מילדות, הכנת הרוטב לתבשיל המיוחד אינה פשוטה: צריך להגיע לדרגת חמיצות־מתיקות מסוימת שמעטות המסעדות שמצליחות לדייק בה. סבתא שלי הייתה מייבשת את הבמיה על חוט תפירה, מעין שרשרת, בואך הקיץ, ומשתמשת בפרי הרירי לאורך כל השנה, גם בחורף. תענוג לחך. בשנתיים האחרונות גיליתי יבוא במחיר טוב וסביר לכל נפש של הבמיה מארץ הנילוס, וקפצתי על המציאה. הייתי מאושר וזנחתי ברצון את הירק המקומי המקביל, הקפוא והמכביד על כל כיס. מאז שביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים ונאם בכנסת ב־20 בנובמבר 1977, השלום עם מצרים קפוא, לא שלום ולא מלחמה. יחסים ממש לא של שכנים, אלא יותר אי־לוחמה ושיתוף פעולה מוגבל בתחום הביטחוני והמודיעיני, כולל תיווך בעזה מול החמאס. היבוא ממצרים, כולל הבמיה, בכל שנת 2021, כלומר אחרי 44 שנים מאז ביקור סאדאת, היה רק 127 מיליון דולר. היצוא הישראלי למצרים היה 119 מיליון דולר, סכומים זעירים ושוליים בסחר של ישראל.
יצוא הגז הישראלי למצרים עדיין אפוף סודיות מוזרה, שאין לה מקום יותר בשנת 2022, בעת שישראל מקיימת הסכמי שלום גלויים עם חמש מדינות ערביות. לכן סכומי הסחר של ישראל ומצרים אינם כוללים את יצוא הגז הישראלי למצרים מקידוחי הים התיכון של ישראל. בהסכם המתוקן ליצוא גז מישראל למצרים משנת 2019 דובר כי מצרים תקנה גז דרך צינור הגז הישן שהוביל בזמנו גז ממצרים לישראל, ותעשה זאת באמצעות צינור הגז של EMG, שהיה במקור בבעלות משותפת של איש העסקים הישראלי יוסי מימן ושל חברה מצרית, אך הפעם בכיוון ההפוך: מאשקלון למצרים, בהיקף של 85־BCM 85 (מיליארד מטר קוב), לתקופה של 15 שנה. הגז יגיע משדות הגז "לווייתן" ו"תמר".
בשנת 2021 הסכימו מצרים וישראל לייצא גז טבעי מ"לווייתן" למסופים IDKU ו־Damietta במצרים. אין ממש פרטים על פעילות הצינור לנמלים במצרים שבהם מעורבות חברות גז ממדינות ים תיכוניות. אולי הנתונים השתנו וכבר אינם נכונים. החודש הייתה הרחבה דרך הנתיב הצפוני העקלקל למצרים - דרך ירדן, מצינור הגז הישראלי בואך בית שאן, משם לדרום ירדן, ובהמשך לחצי האי סיני והלאה למצרים, בהיקף של 2.5־3 BCM בשנה. משרד האנרגיה מודיע כי כבר החודש יחל לזרום גז דרך הנתיב הצפוני של ירדן. היקף היצוא בנתיב הצפוני יעלה ל־4 מיליון BCM בשנים הבאות.
האופציה הירדנית
עם הממלכה ההאשמית של ירדן ניהלה ישראל רומן ארוך, סודי למחצה, עוד לפני הכרזת העצמאות של ישראל, החל משנת 1947 בין גולדה מאירסון, שלימים תהיה ראש הממשלה גולדה מאיר, מהמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, למלך עבדאללה הראשון, שהוכתר בידי הבריטים כמלך עבר הירדן. באוקטובר 1994 נחתם הסכם השלום הרשמי בין ממלכת ירדן לישראל, השלום הסודי ושיתוף הפעולה בין המדינות הפך לגלוי. בערים הערביות בישראל אפשר למצוא תמהיל רחב של תה לסוגיו מירדן ועוד תבלינים ודברי מתיקה גם מסוריה, המתחפשים לתוצרת ירדנית. היבוא מירדן לישראל בשנת 2021 היה בהיקף של 391 מיליון דולר והיצוא 64 מיליון דולר. גם פה השלום קפוא במדבר הירדני הסובל מעוינות הפלסטינים שמרכיבים את מרבית אוכלוסייתה של ירדן.
גם במקרה הירדני, כמו במקרה של מצרים, נתוני הסחר חסרים. הסחר עם ירדן אינו כולל ולא משקף יצוא אדיר של 50 עד 60 מיליון קוב מים בשנה לירדן, שעומד עתה לעלות ל־100 מיליון קוב בשנה. כל הכמות שאובה מהכנרת הישראלית, בעוד התושבים הישראלים עצמם נאלצים להסתפק במים יקרים מותפלים. ירדן תלויה בחסדיה של ישראל. עד כה מכרה חברת המים הממשלתית מקורות, לפי דרישת הממשלה, בפחות מ־2 שקל לקוב. עכשיו, גם אחרי העלאה קלה במחיר עבור הירדנים, ישראל תסבסד את המים לירדן בהיקף של 40־50 מיליון שקל בשנה, על חשבונכם. אתם משלמים עבור קוב מים מינימום 7.5 שקל ועד 13.5 שקל.
אין נתונים על ההיקף הכספי של מכירת הגז לירדן משדות הגז הישראליים בים התיכון. ההסכם משנת 2018 הוא ליצוא בסכום של 10 מיליארד דולר ל־15 שנה, עם עלייה במחיר כאשר מחיר הנפט עולה, כפי שמחיר הנפט עולה היום. הירדנים יחסכו לפחות חצי מיליארד דולר מהסכם הגז עם ישראל. כך רוצה ומבקשת ממשלת ישראל לעזור לירדן, כנראה בגיבוי אמריקאי, להקל על תקציבה של הממלכה ממזרח. הירדנים, מצדם, מייצאים לישראל רוקחים ורופאים ערבים ישראלים שלמדו אצלם. בשנים 2014־2018 עברו 212 רופאים בהצלחה בחינות הסמכה בישראל, נוסף ל־110 שלמדו במצרים. זהו סבסוד של השכנים ממדינות ערב את מערכת הרפואה הישראלית.
מפרץ האהבה
עכשיו הגיע תורן של המדינות המפרציות להצביע כיצד עושים עסקים עם ישראל ללא עכבות של שנאת השכנים שעשו עם ישראל שלום קר ויבש לאורך עשרות שנים. היבוא של ישראל מאיחוד האמירויות היה 772 מיליון דולר בשנת 2021, לאחר יבוא של 115 מיליון דולר בשנת 2020, היא שנת הקורונה. היצוא הישראלי לאיחוד האמירויות היה 383 מיליון דולר, לאחר 74 מיליון דולר בשנת 2020. בתוך שנתיים שמה איחוד האמירויות את מצרים וירדן הרחק מאחור. נתונים אלה, אפשר להניח, אינם כוללים יצוא ביטחוני של ישראל לאמירויות. הביקורים של ראשי מערכת הביטחון ושרים באיחוד האמירויות, שסופגת בימים אלה מטחי מל"טים חמושים מהמורדים החות'ים בתימן, לבטח יגבירו את שיתוף הפעולה הביטחוני ואת היצוא של ישראל לאיחוד האמירויות.
האמירתים באו לעשות עסקים, לא להתבכיין. משרד האנרגיה גם אישר להעביר 22% זכויות מאחזקותיה של שותפות בשליטת דלק במאגרי "תמר" ו"דלית" לחברות בנות של החברה האמירתית MUBADALA PETROLEUM מאבו דאבי תמורת 1.1 מיליארד דולר. החברה מאבו דאבי פועלת כזרוע השקעות בתחום האנרגיה ב־11 מדינות, במזרח התיכון, בצפון אפריקה, ברוסיה ובדרום־מזרח אסיה. החברה היא חברה־בת של החברה הממשלתית, בבעלות מלאה של אבו דאבי - Mubadala Investment Company. כלומר, זו אמירה של ממש מצד ממשלת אבו דאבי, מה שמחזק את מצבה הגיאו־פוליטי של ישראל. הסחר עם ממלכת בחריין, שנחתם גם הוא במסגרת הסכמי אברהם, טרם תפס תאוצה. היבוא בשנת 2021 היה בהיקף של 3 מיליון דולר והיצוא 3.7 מיליון דולר. הביקור של ראש הממשלה נפתלי בנט החודש, יש לקוות כי יניב הסכמים בתחום היצוא הביטחוני ולא יחסי ציבור לראש הממשלה.
יוקר המחיה בישראל נובע מהתעקשותה של ישראל להישאר אי כלכלי במזרח התיכון, אפילו כאשר היא עושה עסקאות בתחום המים, הגז, הציוד הביטחוני ותוכנות סייבר, כולל ההתקפיות. מה טבעי יותר מאשר להרחיב את הפעילות הכלכלית בין ישראל לשכנותיה? כך בתחום החקלאי, עם יבוא מוגבר של ירקות ופירות ממצרים, מרחק קצר באניות סוחר, או מירדן, שיכולה ואף משתמשת במים מישראל להשקיה בגאון הירדן, מה שצריך לאפשר למכור ירקות ופירות במחיר מוזל לישראלים או מטורקיה העשירה במים, שמבקשת עכשיו להתקרב לישראל.
מדוע מנהיגי ישראל ממשיכים להתעקש על סגירות בתחום החקלאי לאחר שפרשו כנפיים בתחומים כלכליים, מדיניים וביטחוניים? במדינות האיחוד האירופי המסחר הפנימי גדול במיוחד. היצוא של המדינות למדינות אחרות באיחוד נע בין 50% ל־75% מכלל היצוא (בדרך כלל).
במדינות קטנות, היקף היצוא בתוך האיחוד האירופי מכלל היצוא אף גבוה יותר: 78% בהונגריה, 79% בסלובקיה ו־80% בצ'כיה. בתחום המזון והמשקאות היקף היצוא בתוך האיחוד נמצא בעלייה, והוא הגיע ל־12%. ברוב המדינות היצוא בתוך האיחוד האירופי ביחס לכלל היצוא ממשיך לעלות בשני העשורים האחרונים, כולל סחורות בסיסיות ראשוניות. הסחר במוצרי מזון וירקות ופירות מביא לשפע באיחוד האירופי, לתחרות ולנגישות לאספקה בטוחה לאוכלוסייה.
המדינות המתמחות בייצור וביצוא מוצרי מזון הן גרמניה, בלגיה, הולנד, צרפת איטליה וספרד. האם לא הגיע הזמן לעשות שיתוף פעולה בסחר חופשי במוצרי מזון, ירקות ופירות, דברי חלב, דגים ובשר בין מדינות אגן הים התיכון, שיכללו את ירדן, מצרים, טורקיה, בחריין, איחוד האמירויות - אולי בעתיד גם את סודן - וגם שתי מדינות באיחוד - קפריסין ויוון? המצור על ישראל מכיוון מדינות ערב הולך ונמוג, וישראל חזקה מספיק כדי לעשות הסכמים בינלאומיים, הפעם בצינורות דיפלומטיים ולא רק בצינורות גז.
שוק חופשי באזורנו הוא טוב לעסקים, טוב למדינות השכנות, טוב לתעסוקה אצל השכנות וטוב לצרכנים הישראלים שסובלים. מספיק להיות אי השבוי בידי יצרנים ויבואנים תאוותניים ללא מעצור, שכל ממשלות ישראל, גם הנוכחית, לא יכלו ולא יכולות להם. לא אכפת לי אם במסחר המזרח תיכוני יזרמו לישראל גם דברי מזון מלבנון ומסוריה, שגם כך זורמים, תוך העלמת עין, דרך ירדן. מסחר גועש בין המדינות ייתן פרנסה לכל עמי האזור, ייתן תקווה וביטחון ויפחית את העוינות. לא על החרב והגז בלבד נחיה, גם הבמיה, עדיף קטנה, יכולה לתרום לשלום בין העמים.