אחד הדברים היפים שרותם סלע סיפרה בראיון לחדשות השבת בערוץ 12 הוא שהיא נלחמת בקשרים שנוצרים בשערה של בתה המתולתלת מדי ערב, ואז הוסיפה, "מישהו - את זה - יודע?", כשהיא מפרידה את ה"את זה", וכוונתה להדגיש את הקשיים והמשאבים שהיא משקיעה שם.
ואכן, לא היינו מודעים למלחמה שלה בפריזורה של הבת. היו לנו כל מיני מלחמות אחרות להתעסק איתן, כמו המלחמה בקורונה והמלחמה הנוכחית של רוסיה נגד אוקראינה, ויש לנו גם את שייח' ג'ראח על הראש, וישראל השנייה והמלחמה ביוקר המחיה - אז לצערנו לא התפנינו למלחמה היומית המתישה והסיזיפית בתלתלי הזהב של בתה של סלע, ואיך שהיא מסרקת אותה, ו"אף פעם לא יודעת איך השיער יסתדר". אכן, צרות של עשירים, מפורסמים ומתולתלים.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
לסלע אין ברירה אלא להיות מנותקת. אין שום קשר בין חייה לחיינו. היא מצטנעת ואומרת שאין בעצם הבדל בינה לבין כל אדם אחר. בוודאי שיש. בזמן שכל ישראלי נלחם את מלחמת ההישרדות והקיום שלו במדינה קשה, בירוקרטית ויקרה - היא דרה בקומפלקס של מגדלי פאר ונלחמת בקשרים של בתה בשיער.
רק אדם בלתי מחובר למציאות יכול לשבת על ספות יוקרה של הביטאט, להתחתן עם בן לאחת מהמשפחות העשירות בארץ, להיות כוכב טלוויזיה מספר אחת, להרוויח 850 אלף שקל לשלושה ימי צילום ועוד 102 אלף שקל ליום צילום נוסף בקמפיין למזגנים, ואז לחתוך לקמפיין נוסף, לבנק, להנחות שתי תוכניות טלוויזיה בעת ובעונה אחת בפריים טיים - ולהגיד שהיא יוצאת מהבית כדי לעבוד ולפרנס את שלושת ילדיה והכלב, "אחרת מי יביא את הכסף הזה?".
היא משתמשת במשפטים שכולנו אומרים כשאנחנו נאנקים תחת עומס לא הגיוני של מעמד הביניים, אך לה אין שום קשר לזה. היא ובעלה לא יוצאים מהבית "כדי להביא אוכל לילדים". זה לא המצב שם. ההבדל בינה לבין אנשים מנותקים במעמדה הוא שהיא שובת לב. היא אינטליגנטית, שנונה ובעלת התכונה המקסימה ביותר ליצור אנושי - יש לה פרצי צחוק חינניים להפליא. ולכן גם האמירות התמוהות והבלתי הגיוניות עוברות די חלק, כשהן יוצאות מפיה.
תכלית הראיון הייתה לקדם את גמר "נינג'ה ישראל", התוכנית שהיא מגישה עם שותפה אסי עזר. וכמובן, לנפק משפט תמיכה בחבר הקרוב, שנטען כלפיו שהטריד מינית, לכאורה, ושגם כתב את הסדרה שבה היא כיכבה, "להיות איתה", וגם גר בדירה מעליה. הקשרים שלה איתו עבותים יותר מהקשרים בשיער של בתה.
סביר להניח שמבין כל מיני משפטי תמיכה אפשריים היא בררה את זה שהכי התחברה אליו: "הוא חד־משמעית אמר שהוא לא עשה את זה, ובחרתי להאמין לו". הסיבה שסלע מאמינה לעזר היא לא שהוא הכחיש בצורה "חד־משמעית", כי אחרת, הייתה מאמינה לכל מי שמכחיש שנטען כלפיו שביצע משהו לא ראוי. היא מאמינה לו משום שהיא נמצאת איתו בקשר סימביוטי, כלכלי־עסקי־חברי־שכני, לכן היא לא יכולה לתפוס שהוא מסוגל להטריד מינית, לכאורה.
אני לא יודע אם אני מאמין לעזר, אבל אני מאמין לסלע. כל אחד היה רוצה חברה כמוה: "הוא היה זקוק להרבה תמיכה, ראיתי חבר שלי במצב לא טוב, זה לא פשוט... הוא בפוסט־טראומה".
בואו ננסה לראות את הדברים כפי שהם נראים מהצד שלה. בעיניה הוא הנפגע, הוא מצוי בפוסט־טראומה, והיא עצמה החברה שבאה לעזור לשכן־שותף־חבר בצרה, והיא עולה אליו לדירה, קומה אחת מעליה במגדלי היוקרה שנקראים יו או דבליו, כדי לנהל איתו שיחה אינטימית וכנה, כששניהם נמצאים בתדירות של אחת ליומיים על המסך הנצפה ביותר במדינה, שייכים לשמנה ולסולתה של הידוענים בארץ, ובעיניהם, שניהם פתאום הפכו לקורבן של סיפור הטרדה מינית. זה מיינד בלואינג. מפוצץ את המוח, בעברית. זו תפיסת מציאות אריסטוקרטית־פריבילגית, שהיחידה בארץ שמשייטת בספירות האלה היא בר רפאלי.
אני לא מקנא בעושר ובפרסום של סלע. טוב, אולי רק קצת. בכל מקרה, אין ספק שהיא מצליחה בזכות כישוריה, שזה נהדר. אבל לפחות דבר אחד היא לא יכולה - להתלונן, להתקרבן ולנצל בעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים רק כדי לקושש אמפתיה. היא באמת לא צריכה את זה. ממילא כולם אוהבים אותה.