נטרול המוקשים הכלכליים על ידי שר האוצר הם מהלך מהותי בדרך לקיום הרוטציה

1. אפקט הדומינו

המלחמה באוקראינה תפסה כמובן השבוע את הכותרות, אבל מתחת לרדאר בעבעה בישראל גם מלחמה שוחות כלכלית. במהלכה הצליחו באוצר לקדם מספר מהלכים, שספק אם בימים כתיקונם היו עוברים בשקט כזה. המערכה כללה ארבע חזיתות שהוביל שר האוצר אביגדור ליברמן. כל אחד מנושאי המאבק היה תלוי באחר, וכישלון באחד מהם עלול היה ליצור אפקט דומינו שלילי.

הראשון התמקד במתווה הסיוע לעצמאים, השני - בקרב על הפנסיות של אנשי הקבע, השלישי - ביוקר המחיה, והרביעי - בשכר המינימום ועסקת החבילה. שר האוצר ניצח בכל המאבקים, מה שפותח בפניו את הדרך לאישור תקציב 2023/24 בחודש מאי - המתכון המנצח להמשך הישרדות הממשלה.

אבל הדרך לניצחון הייתה זרועה במהמורות שהטיפול בהן חייב סבלנות של קצין פינוי מוקשים מהנדסה קרבית. המוקש הראשון שנוטרל היה מתווה הסיוע לעצמאים שנפגעו בגל החמישי של הקורונה. ליברמן בחר לבשר על גיבוש המתווה שלא במסיבת עיתונאים כמקובל, וללא רעש וצלצולים, אלא בישיבת סיעת ישראל ביתנו שהתכנסה ביום שני.

הוא אומנם התחייב מראש שעד למועד הזה (לאחר הגשת דוחות המע"מ) יפורסם המתווה, אבל לעיתוי הייתה סיבה נוספת: באותו ערב נערכה ההצבעה על אישור הפנסיות בצה"ל, ציפור נפשו של שר הביטחון בני גנץ. ללא התמיכה של ח"כ אביר קארה, שדרש סיוע לעצמאים, ההצעה הייתה נופלת.

קארה קיבל את שלו, ולמרות הביקורת המתווה נחשב להישג עבור העצמאים. הוא גובש בסיוע ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, מעל לראשם של אנשי אגף התקציבים ורשות המסים, שהתנגדו לו. הם טענו שעם כל הכבוד לעצמאים, לא היה סגר ואין טעם לפצות. אבל ליברמן החליט אחרת. העצמאים יפוצו עם מענק של עד 600 אלף שקל, במתכונת דומה לפיצוי ששולם בצוק איתן, והוא ישולם בגין כל ההוצאות (כולל ארנונה ותשלום לעובדים).

אבל המתווה יעבור שיפוץ עוד לפני שיגיע לוועדת הכספים ושיפור נוסף בוועדה עצמה. רף הזכאות למענק יופחת מ־35% מהירידה בהכנסות ל־30%, ואולי גם מתחת לכך. מחזור העסקים המרבי לפיצוי יועלה מ־60 מיליון שקל לשנה לסביבות ה־100 מיליון שקל לשנה. בכך תם, אך עדיין לא ברור אם גם נשלם, מאבק העצמאים נפגעי הקורונה. ההנחה והתקווה הן שאת שערי ישראל לא תפקוד גרסה נוספת של הנגיף. ואם חלילה זה יקרה, הכל פתוח.

מהלך נוסף שעבר בחסות המלחמה היה אישורה בכנסת בקריאה ראשונה של עסקת החבילה, ובראשה העלאת שכר המינימום. במקור האישור היה צריך להינתן לפני שבוע, אלא שההצבעה נדחתה בגלל ה"ברוגז" מצדו של גנץ. עסקת החבילה תובא בשבוע הבא לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשות ח"כ אפרת רייטן. אף על פי שליברמן הודיע שהחבילה לא תיפרם אלא בהסכמת הצדדים, ברור שהיא תעבור שינויים.

רייטן עצמה הבהירה ששכר המינימום ישתנה. גם מזכ"ל ההסתדרות ארנון בר־דוד, המשדר בגל אחיד עם נשיא הארגונים העסקיים דובי אמיתי, ידרוש שינויים. בר־דוד הבהיר בהופעה שקיים השבוע בפני ועדי עובדים בצפון שהתנאים במשק השתנו ושיש צורך בשינוי העסקה.

עניין נוסף שירד מסדר היום הוא העיסוק ביוקר המחיה. המלחמה מהווה תירוץ מצוין להעלאת מחירים, ובראשם מחיר הדלק. בתחילת השבוע זינק מחיר הבנזין ב־34 אגורות לליטר לשיא של 7.05 שקלים. בניגוד לציפיות, האוצר לא היה מוכן להכניס את היד לכיס ולמתן את העלייה. במגזר העסקי ציפו שגם אם ליברמן לא יפחית את מס הבלו, הוא לפחות לא ינצל את העלייה כדי להגדיל את ההכנסות ממע"מ.

באיגוד לשכות המסחר חישבו ומצאו שההצמדה האוטומטית של המע"מ למחיר גררה תוספת גבייה של 5 אגורות לליטר. בצריכה של 4.34 מיליארד ליטר לשנה מדובר בתוספת הכנסות של 220 מיליון שקל.

אז מדוע האוצר לא ויתר על התוספת כדי למתן את יוקר המחיה? שר האוצר הסביר השבוע: "ברור שלמלחמה הזו יהיו השלכות כלכליות על כל העולם. נראה תנודות במחיר הנפט, בבורסות ובמחירי הסחורות. אני שומע פה הרבה קריאות להוריד ולעשות. חבר'ה. לאט־לאט, להירגע. חייבים לחכות שהמצב יתייצב, כי לנקוט כרגע כל מיני צעדים זה כאילו מישהו אומר שצריך לעשות טיח באמצע רעידת אדמה". ליברמן צודק בעיקרון, אבל מצד שני, אם יש רעידת אדמה, אסור לנצל את ההריסות כדי להגדיל את ההכנסות ממע"מ.

יוקר המחיה הוא לא רק בנזין וקשיי תדלוק פיננסיים. בקרוב צפויים יצרני מזון לייקר שורת מוצרים כתוצאה מהמלחמה והזינוק בעלויות היבוא. ומה עושים באוצר? השבוע הצליחו לאשר בכנסת את המהלך להפחתת מכסים על שורת מוצרי מזון מיובאים, ובמקביל אושרה בוועדת הכלכלה (שהיו"ר שלה, ח"כ מיכאל ביטון, אינו חותמת גומי) ההצעה להגדלתן של מכסות יבוא הביצים. למעט צעדים אלה והגדלת נקודות הזיכוי להורים עובדים, אין לאוצר מהלכים שוברי שוויון נוספים בתחום.

כאמור, שר האוצר סוגר שבוע שבו הצליח לנטרל שורה של מוקשים כלכליים שאיימו על שלמות הקואליציה שצופפה שורות. זה סולל את הדרך למשימה החשובה באמת, והיא אישור תקציב 2023/24 - מהלך מהותי בדרך לקיום הרוטציה ולהגשמת המטרה הנכספת של יאיר לפיד להגיע לכס ראש הממשלה.

2. אסם התבואה

חברת מילובר שבניהול אירית בן דב היא ספקית תערובות המזון לבעלי חיים הגדולה בישראל. מעבר לשיווק ויבוא מזון לבעלי חיים, היא נחשבת גם ליבואנית חומרי גלם (כמו תירס, חיטה, שעורה וסויה) מובילה. מוצריה משמשים כחומרי גלם לתעשיית העופות, הביצים, הבקר, החלב ועוד.

החברה נמצאת בבעלות משקי המפרץ, משקי עמק יזרעאל ומשקי גליל עליון (בסך הכל 100 קיבוצים), ועם לקוחותיה נמנים קבוצת תנובה, משפחת דאבח (ספקית הבשר מהגדולות בישראל), קיבוצים ומושבים. החברה מעסיקה 120 עובדים, מרביתם במפעל שליד עכו, ומגלגלת מכירות בהיקף הנאמד ב־1.5 מיליארד שקל לשנה.

כדי להבין את השורשים של יוקר המחיה בישראל ואת הגורמים לעליית המחירים בשרשרת האספקה, חייבים לרדת לשורשי הפעילות של מילובר. עד למלחמה, קשיי האספקה, הפקקים בנמלים, מחירי הדלק המאמירים והקורונה היוו כשלעצמם גורמים לזינוק המחירים. אם לא די בכך, המלחמה באוקראינה הייתה בבחינת הקש ששבר את גב הפרה. אפשר לכעוס על אסם או להיות מתוסכלים מתנובה, אבל עם הנתונים בשטח קשה להתווכח.

"אוקראינה מהווה 25% מההיצע בשוק החיטה, השעורה והתירס. ביום שישי בדיוק לפני שבוע קיבלנו הודעות אזהרה מסוכני האוניות שליד אודסה, שבגלל המלחמה קיימת בעיה באספקת חומרי הגלם. התחלנו לבחון חלופות לקנייה במקומות כמו רומניה ובולגריה, במחירים גבוהים ב־10%־15%", אומרת בן דב.

מנכ"לית מילובר בטוחה שבעקבות המלחמה מחירי מוצרי המזון הבסיסיים יעלו, כי פשוט לא תהיה ברירה. "מחירי התירס, החיטה והסויה הנסחרים בבורסות הסחורות בשיקגו הרקיעו שחקים. לנו לא תהיה ברירה אלא לגלגל לפחות חלקית את ההתייקרות על המגדלים והחקלאים, שמבחינתם ייאלצו להעלות מחירים על מוצרים כמו לחם, חלב, ביצים, עופות וגבינות".

על השאלה אם צפוי מחסור פיזי במוצרים לקראת פסח, היא עונה: "אנחנו מקווים שלא ניגרר לתרחיש של מחסור פיזי. מלאי החירום בישראל אמור להספיק לחמישה שבועות, אבל זה לא מספיק. הגיע הזמן להגדיל את המלאי, כי האוכלוסייה גדלה והצרכים ורמת החיים עולים".

לבן דב יש מסקנה חד־פעמית מהמשבר. "בחודשים האחרונים שומעים על הרצון לפתוח את היבוא, שגם כך תקוע בגלל הפקקים בנמלים. החשש שלנו הוא שישפכו את התינוק עם המים. משברים כאלה מראים את החשיבות הרבה של קיום החקלאות בישראל".

3. דוחות הקורונה

שני דוחות כספיים שנתיים של חברות בורסאיות שפורסמו השבוע מעידים יותר מכל עד כמה קיצונית ומנוגדת השפעת נגיף הקורונה על העסקים. בצד האחד של הסקלה ניצב בנק מזרחי טפחות, שבניהול משה לארי, שפרסם את דוחותיו ביום שלישי השבוע. הדוחות, שכאילו נלקחו מעולם מקביל, משקפים את המצב של המערכת הבנקאית. ומהעבר השני ניצבת אל־על, שבניהול אביגל שורק, שפרסמה אתמול את דוחותיה. היא מייצגת את ענף התיירות, שיוצא מהגל החמישי של הקורונה בשן ועין.

רווחי בנק מזרחי טפחות הכפילו ב־2021 את עצמם והגיעו לשיא של 3.2 מיליארד שקל, ושיעור התשואה על ההון עומד על 15.8%. מדובר ברווחיות יוצאת דופן בכל קנה מידה. הבום בשוק המשכנתאות והבנייה פעל לטובת הבנק שעות נוספות. הצמיחה במשק שיחקה אף היא לטובת בעלי המניות.

זה התבטא במעבר מהפרשה של יותר ממיליארד שקל ב־2020 להפסדי אשראי - להכנסה של 278 מיליון שקל השנה. וכמובן, וכיאה לרווחיות יוצאת דופן, גם בעלי המניות נהנים: הבנק יחלק דיווידנד במזומן של 271.6 מיליוני שקלים ויתגמל את העובדים בבונוסים נאים.

כאמור, מזרחי טפחות משקף את המערכת הבנקאית כולה, ובכך ניווכח במרוצת השבוע הבא, עם פרסום הדוחות של יתר הבנקים הגדולים.
מנגד ניצבת אל־על, המגלמת את הצרות של ענף התיירות בכלל וענף התעופה בפרט. החברה, שסבלה מצניחה בתנועת התיירות, נמצאת במלחמת הישרדות.

אם לא די בכך, כעת היא נפגעת גם מהזינוק במחירי הדלק בחודש האחרון (וזה ישתקף בדוחות הכספיים לרבעון הראשון של 2022). בניגוד לבנקים, המעניקים למשק את החמצן הפיננסי, אל־על זקוקה בעצמה לעירוי כספי דחוף. היא התחברה למכשיר אקמו ששמו "הסיוע הממשלתי", וקיבלה עשרות מיליוני דולרים תמורת הקצאת נתח ממניותיה והתחייבות למימוש נכסים.

את 2021 סיימה אל־על בהפסד עתק של 413 מיליון דולר בהשוואה להפסד של 531 מיליון דולר ב־2020. הרבעון הרביעי הסתיים בהפסד של 110 מיליון דולר בהשוואה להפסד של 140 מיליון דולר ברבעון המקביל. הפעילות ברבעון הרביעי מייצגת 46% בהשוואה לפעילות הרגילה לפני התפרצות הקורונה. ההכנסות ברבעון זה הסתכמו ב־265 מיליון דולר, והגידול נמשך גם ברבעון הראשון של 2022.

המנכ"ל אביגל שורק מעדיף להתבונן דווקא על מחצית הכוס המלאה. "התוצאות משקפות את השיפור המתמשך בפעילות ואת המשך יישום התוכנית האסטרטגית. אל־על התמקדה בעת האחרונה בניהול המשבר, ועתה במימוש תהליכי ההתייעלות וחיזוק חוסנה הפיננסי, אנו מתמקדים בהגדלת כושר הייצור ובפיתוח מנועי צמיחה".

ניתן לתהות מדוע המדינה סייעה לחברה ורכשה נתח ממניותיה, ונראה שהשיקול העיקרי לכך הוא הרצון שלא להעלים מהמפה חברת תעופה שבימים סוערים היא אחד מצינורות התחבורה החשובים ביותר של המשק. את זה ניתן לראות גם בימים אלה, כשהחברה תגברה את תדירות הטיסות שלה למזרח אירופה כדי להטיס ארצה יהודים שנמלטו על נפשם. כמו כן, היא ממשיכה לטוס למוסקבה וזאת בזכות ערבות מדינה בסך 2 מיליארד דולר, שאושרה אתמול לפנות בוקר ותספק לה ביטוח בגין נזקים שייגרמו לה מטיסות אלה.

4. האנרגיה של שטייניץ

בשבוע שבו פרצה המלחמה באוקראינה הפיץ משרד האנרגיה הודעה על "שיא חדש בגביית תמלוגים מאוצרות הטבע". מתברר שתמלוגי הגז הטבעי מהקידוחים "תמר" ו"לוויתן" גדלו ב־2021 ב־15% ל־1.27 מיליארד שקל, וב־2022 יגיעו ל־1.36 מיליארד שקל. אחת הסיבות היא הגידול בהיקף יצוא הגז למצרים.

"מתברר שצדקתי. מתווה הגז הציל אותנו ממשבר אנרגיה קשה, וזה מתבטא לא רק בגידול בתמלוגי הגז, אלא בכל תחומי הפעילות האחרים", אומר שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ. את הפרטים על סיפור המתווה חשף שטייניץ בספרו "הקרב על הגז" (הוצאת ידיעות ספרים), העוסק בביטחון האנרגטי של ישראל והקשר עם אירופה. היום, לדבריו, הוא בעיקר משתעמם בכנסת, אבל מביט לאחור בסיפוק: "קשה להאמין מה היה קורה פה ללא מה שעשיתי, ואני מדבר בעיקר על הבעיה באספקת חשמל. רק לפני שבע־שמונה שנים 80% מייצור החשמל היה מבוסס על פחם ונפט. היום מרבית הייצור הוא מגז טבעי. לו היינו נשארים ללא גז, היה קשה מאוד להשיג גז נוזלי מסוג LNG. תאר לך שהיינו צריכים לחפש עכשיו בעולם אחרי ספינות עם גז נוזלי. גם לו היינו משיגים אותן, אין לנו בכל מקרה מספיק מסופי נמל כדי לפרוק את הגז. התוצאות היו הרסניות: במקום 4 דולרים ליחידת אנרגיה היינו משלמים 30־35 דולרים. היינו חייבים להקפיץ את מחיר החשמל ב־200%, ואני לא מדבר על זיהום האוויר האדיר שהיה נגרם משריפת הפחם והנפט ועל הפגיעה בבריאות.

"אין ספק שהיו הפסקת חשמל רבות, כי לא היינו מצליחים להשיג גז טבעי במחירים סבירים. מעבר לייקור תעריפי החשמל, התוצר הלאומי היה נפגע באחוזים ניכרים כתוצאה מייקור תשומות האנרגיה. בנוסף היינו מאבדים השנה הכנסות מהגז במיליארדי שקלים. ולא פחות חשוב - היינו מאבדים את המנוף הגיאופוליטי שיש לנו כיום מול מדינות האזור בזכות אספקת גז למצרים ולירדן, ואולי ללבנון ולאירופה בעתיד. הביטחון האנרגטי מאפשר לנו לתחזק מחירי חשמל נמוכים ולחזק את המעמד האזורי שלנו".

אירופה תלויה היום בצורה משמעותית בגז הרוסי. היכן עומדת התוכנית לבניית צינור גז מקפריסין לאירופה?
"זאת אכן תוכנית שעכשיו חייבים להאיץ. בעבר קיבלתי את הסכמתו של ממשל אובמה ורוח גבית משר האנרגיה האמריקאי ארנסט מונין, שהודיע על תמיכה בפרויקט. לאחר מכן קיבלתי תמיכה גם מממשל טראמפ ומשר האנרגיה שלו, ריק פרי. כל הפרויקט התעכב בגלל הקורונה. להפתעתי ממשל ביידן הודיע לפני חודשיים שהוא מסיר את תמיכתו מהפרויקט, בטענה שמבחינה כלכלית עדיף להניח צינור גז לטורקיה. זה קרה לאחר שכבר קיבלנו את תמיכת האירופים. אני לא חושב שישראל צריכה להשלים עם זה, וחבל שהתמיכה האמריקאית נעלמה. בנושא זה האינטרס שלנו והאירופי זהה. גם אם האמריקאים מעדיפים את טורקיה, הממשלה צריכה לקדם את הפרויקט בכל הכוח, גם בזכות הכדאיות הכלכלית שלו.

"בכל מקרה, אנחנו כבר מייצאים לאירופה דרך מתקני ההנזלה הקיימים במצרים, ויש צורך בצינור ימי ישראל־אירופה ללא תלות באחרים. ברור שיש לזה חשיבות גיאופוליטית עצומה, כי אירופה מחפשת חלופות לגז הרוסי".

אז האם לדעתך ישראל צריכה להגדיל את יצוא הגז? אינך חושש ממחסור בישראל?
"ברור שצריך להגדיל את יצוא הגז, כי יש עודפי גז גדולים. את מאגר 'לוויתן' אי אפשר היה לפתח ללא חוזה היצוא לירדן. הגדלת היצוא תחזק את הביטחון האנרגטי. אסור בשום פנים ואופן להקפיא את פיתוח שדות הגז, כפי שהציעה שרת האנרגיה, אלא לזרז את זה. האיחוד האירופי הכיר בגז כמקור אנרגיה חלופי, מפני שבאופן יחסי הוא מזהם פחות. הגז הוא האנרגיה הכי טובה שיש לנו כיום. הוא גוזל שטח אדמה קטן יחסית ומוריד דרמטית את זיהום האוויר. בזכות מתווה הגז המחיר שאנחנו משלמים אפסי. אם היינו נכנעים לפופוליזם, מבטלים את המתווה ומשאירים את הגז בים - הייתה קטסטרופה אנרגטית והאינפלציה הייתה מזנקת בהרבה".

אבל בינתיים אצלנו מחיר הדלק טס לשמיים וחצה השבוע את ה־7 שקלים לליטר - שיא מאז 2014. איך עוצרים את המחיר?
"בניגוד לגז הטבעי שיש לנו בשפע ושבו אנחנו הכי זולים במערב, עדיין אין לנו נפט. מחיר הבנזין הוא נושא מורכב. קשה לפתור אותו באופן מיידי. בבנזין אנחנו מהיקרים בעולם בגלל מרכיב המסים. בזכות עודפי גביית המס צריך לשקול את הורדת רכיב המס על הבנזין. אבל עם כל הכבוד לבנזין, מחיר החשמל משפיע הרבה יותר על יוקר המחיה ובכל תחום, כולל משקי הבית והתעשייה".

איך אתה מתייחס כשר המודיעין לשעבר למלחמת רוסיה־אוקראינה?
"מה שקורה שם מדאיג מאוד, גם ברמה ההומניטרית אבל גם ברמה של ההתנהגות והאיומים של רוסיה מול ברית נאט"ו. מלחמה גרעינית היא שואה עולמית, וזה מאוד מדאיג. אנחנו בישראל לא צריכים להתבלט אלא להישאר עם המערב ולנסות לשמור על פרופיל נמוך. במקביל חייבים לנסות לשמור על היחסים המיוחדים שנתניהו הצליח לייצר עם רוסיה ופוטין, ולא לזרוק הכל לפח. המלחמה מוכיחה שישראל חייבת לשמור על העוצמות שלה. אנחנו חייבים צבא גדול וחזק, כולל שב"כ ומשטרה, כי בעולם הזה החלשים נפגעים".

מה דעתך על ניסיונות התיווך של בנט?
"ניסיון התיווך מיותר, כי הוא מבליט אותנו שלא לצורך בכל המלחמה הזאת".