כולם מדברים על הפלישה הברוטלית הרוסית לאוקראינה, אבל לא עושים הרבה לעצור אותה. ואצלנו, כתמיד, יותר מסובך: עד עכשיו רק דיברו, מבלי לומר דבר ממשי. "אנחנו בצד הצודק של ההיסטוריה", אמר שר החוץ יאיר לפיד (שבחים על עבודת אנשי משרדו בקליטת הפליטים היהודים בלבוב ובמעברי הגבולות ובעזרה להם).
"לבנו עם אזרחי אוקראינה ברגעים קשים וטרגיים”, אמר ראש הממשלה נפתלי בנט, בתובנה שבכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם. תחליפו "כביש" ב"פוטין" - והנה כל האג'נדה של ממשלת ישראל: ללכת בלי, להרגיש עם. להציע עזרה, סימפתיה ותיווך, אם אפשר, ולגנות בכאילו, מבלי לגנות. ח"כ הביביה יואב קיש, קראנו ב"הארץ", המליץ בנושא, בהברקה לשונית: "לדבר כמה שיותר פחות".
בינתיים, הזהירות של בנט השתלמה: הוא פגש בתוקפן השנוא בעולם, פוטין, עם המתורגמן־מומחה־יועץ זאב אלקין, לשיחה של שלוש שעות, שעל תוצאותיה דיווח לנשיא אוקראינה, לקנצלר שולץ ולנשיא ארצות הברית, שבאישורו יצא לשליחות (בשבת! עם כיפה!). בהחלט אירוע בעל חשיבות בעצם קיומו, אף שתוצאות בשטח טרם נראו, בעת כתיבת הדברים, ואוקראינה עדיין נאבקת בציפורניים נגד מהרסיה והורגיה.
נקווה שהפוטין לא ניסה להשתמש בבנט, אלא להיעזר בו לירידה מהעץ הגבוה, שמעליו ערבב לכאוס את הסדר העולמי. מה שקורה, קורה בגללו. אדם אחד, שמתעורר לחיים מזה שהוא ממית את העולם כולו מאימה. הוא מגוּנה מכל צד - אבל מי אנחנו שנגנה, עם כל ה"להבדיל", כיבוש וריסוק התנגדות של עם אחר וכוחנות של מי שטוען לזכוּת על שטחים שאינם שלו?
אני רק תוהה בחרדה מה פירושו של טור השריונים באורך 64 קילומטרים, התקוע 30 קילומטרים מקייב כבר עשרה ימים. הלו, לְמה אתם ממתינים שם? האם אתם סמל למשהו? האם אתם האיום כלפי העקשנים האוקראינים, שמעזים להתגונן ולמות בעד ארצם?
האם אתם, חיילי הטור הלא שחמטאי הזה, 64 קילומטרים ללא תזוזה, יכולים להסביר לעולם מה פשר מתקפת ההרג וההרס הנוראה הזאת, שהגה וביצע לבדו, בהשראת עצמו, מנהיגכם הבלעדי? אולי אתה, בחורצ'יק, בטנק הגדול שבקילומטר ה־32, יודע? האם אלה שריוני דמה? פייק? הלו, יש בכלל מישהו בצריחים? תגידו, רחימאים, איפה אתם ישנים, אוכלים, עושים צרכים, מתחממים מהכפור, מתרחצים, חיים? אתם יודעים בכלל לאיזו מטרה נשלחתם? האם הוסבר לכם שתוכלו לחסל אזרחים, גם ילדים, בפקודה?
ואולי אתם בוטים אטומים ומטומטמים? האם האוקראינים מזנבים בכם ומעלים שריונים שלכם באש? האם גם אתם מפחדים כמוהם ממה שעלול לקרות ויקרה? מהאפשרות שמנהיגכם הנערץ יסחף את כל העולם, גם את רוסיה שלו, למלחמה השלישית והאחרונה, בשימוש בנשק הגרעיני שלו? הבנתם שאתם אולי התחלת הסוף של הקיום? תגידו, האם הטור שלכם נועד לשגע את האוקראינים ושאר העולם או שהוא סתם תקוע בשלג, בלי מזון, בלי דלק, בלי מטרה, ויישאר שם לנצח, אינסוף שריונים מחלידים כסמל לרשע האנושי?
פרופ' יובל נח הררי, מחבר "ההיסטוריה של המחר", אמר לדני קושמרו (יומן השבוע, ערוץ 12), שהמלחמה היא על עצם קיום העם האוקראיני. פוטין שכנע את עצמו שאין עם אוקראיני ושאוקראינה ותושביה הם חלק מרוסיה ותרבותה. הוא מכה בעם לא קיים, שהוא בשר מבשרו – והנה, האין־עם הזה קם נגדו ומול הטנקים שלו. כשל לא לוגי למחשבה הפוטינית. "פוטין חייב להפסיד וחייבים לראות שהוא מפסיד", קובע פרופ' הררי. הלוואי ויצדק, ומהר, ולא רק בהיבט ההיסטורי של המחר.