בעוד 30, 50, 100 שנה, כשהצאצאים שלנו, נכדינו ונכדיהם יסבו מבט אל העבר - מה הם יראו? האם ניראה בעיניהם כמודל ראוי לחיקוי או שמא כמושא לבוז ולהוקעה? ואפילו עכשיו, כשאנחנו בעצמנו ננסה ביושר לאמוד את רמת המוסריות שלנו, ביושר ובכנות, פעולה קשה מאוד אגב, מה ישתקף לנו? האם יהיה לנו נעים ברגע הזה? יש לי תחושה שבעניין אוקראינה, הדמות שלנו יוצאת די מחורבן. אפילו גרוע.
כבר הרבה זמן לא הייתה באירופה טרגדיה כזו. הרס, חורבן והרג של אוכלוסייה אזרחית. מחיקת ערים שלמות. זה מה שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין עושה כרגע. מבחינתו, אין לו אופציה אחרת, לנוכח ההתנגדות הנחרצת של האוקראינים והעובדה שהוא לא באמת משחרר את העם כפי שהוא טוען, אלא כובש אזורים שאין לו גרם אחד של זיקה אליהם.
הכל מתועד באופן מצמרר ברשתות החברתיות. במלחמה הזו, כל בעל מכשיר נייד הוא עיתונאי והדיווח שלו לגיטימי. הכל הופך קיצוני שם מיום ליום. חיילים רוסים יורים סתם. גברים, נשים וטף חוטפים ומתים על לא עוול בכפם. מי שמכסה באופן המחוספס ביותר את האירועים הוא העיתונאי ניר גונטז׳ מעיתון "הארץ". לא קל לראות את מה שהוא שולח משם. קשה לעצור את הדמעות, והבטן מתהפכת. הרוסים מוחקים ערים וקהילות והופכים עם שלם לאסופת פליטים.
למרות העדויות הברורות והזוועה, יש כאן, במחוזותינו, התלבטות לגבי המספרים של הפליטים. הרשויות מעכבות, מתנות, מערימות קשיים ומשחקות עם המספרים. אנשים עברו תופת, לא פעם עם ילדים, סחבו את הקטנטנים על הידיים, בקור, בפחד נורא וכנגד כל הסיכויים הגיעו לכאן, כי קרוב משפחה רחוק חי בארץ. אבל התקוות לא פעם מתבדות, היות שהמדינה, באמצעות שרת הפנים איילת שקד, החליטה לא לחמול, ולמרות המתווה שהוצג השבוע היא סגרה את השערים כמעט הרמטית בפני הפליטים.
״החלטות קשות״, יאמרו פקידים בלי להביט בעיני הזוועה הזו. שכחנו שפעם גם אנחנו היינו במנוסה. לא רצו אותנו. סגרו לנו שערים בכל מיני תירוצים מרושעים. בימי השואה היו שקבעו שבין היהודים שחמקו מידי הנאצים נמצאים גם מרגלים מסוכנים וקליטתם עלולה להמיט אסון, שהמדינה לא יכולה דמוגרפית וכלכלית לקלוט אוכלוסייה חדש, שהאיזון האזרחי, הגזעי והדתי יופר. אמריקה הגדולה, ארצם של החופשיים והאמיצים פישלה ושלחה את אחינו למותם. מדינות ניטרליות השתבללו ואותנו טיווחו. חיסלו. אני אומר אותנו, כי סבא שלי ודוד שלי ועוד בני משפחה נרצחו.
בסופו של דבר, כשהספרים ייפתחו, מי אנחנו רוצים להיות: חסידי אומות העולם או מדינה נטולת רחמים, שהפנתה גב וסייעה לחיסולה של אוכלוסייה אזרחית? מדוע לא לפתוח את הלב ואת השערים? באיזה אופן ישראל החזקה והעשירה תתמוטט ותיפגע אם יגיעו לכאן פליטים שיקבלו אזרחות, לצד יהודים שאולי יעלו בהמשך מרוסיה ואוקראינה (זו סברה רווחת כעת).
אני מציין זאת כי זה אחד הטיעונים של השרה שקד, אבל מי בכלל יודע אם אכן יגיעו עולים חדשים. ובלי קשר, כוח אדם רענן הוא תשובה מצוינת למדינה שרוצה להתקדם ולהתעצם. כך היה עם בוא העלייה הרוסית. מאות האלפים שהגיעו, הצילו, כך טוענים חלק מההיסטוריונים, את ישראל. אני בטוח שהפליטים מאוקראינה, אם יגיעו, יכירו תודה למדינה שפתחה את שעריה בפניהם ויהיו אזרחים למופת.
השרה שקד, פוליטיקאית מנוסה, שמעה את הקולות: מצד אחד הציבור שקרא לה לגלות אנושיות ולקלוט את הפליטים ומצד שני הבייס שלה, שהיה נגד ההחלטה. חלק לא מבוטל בימין סולד מפליטים באשר הם. כן, יש פחד בסקטור האדוק להכניס גויים שאולי יהפכו לתושבים, ועוד כהנה וכהנה תירוצים.
לאור זאת, שקד שמנסה להלך בין הטיפות, קבעה כי לא יגורשו השוהים הבלתי חוקיים מאוקראינה וייקלטו עוד 5,000 נוספים. זה מה שנקרא כיסוי ולא יותר. בחיאת, מול משבר הומניטרי ענק זה מה שאת מורה לבצע - קליטה של 5,000 איש? אלו כל האנשים שאנחנו יכולים להציל? מדובר במספר נמוך מאוד בסולם מדינות המערב המתקדמות.
סביר להניח ששקד לא תוכתר כחסידת אומות ובראי ההיסטוריה תיזכר כמי שהפנתה כתף קרה כשנדרשה אנושיות. בבוא היום, שיהיה בהצלחה במירוק המוסר והמצפון. מצד שני, מי שסוגר דלתות כך, לא בטוח שהיסודות הללו קיימים אצלו.