הרבה יתומים מגיעים מאוקראינה, אולי זה הזמן שלנו לאמץ אחד מהם

יום חמישי 14:00, זולו טיים. גיאצ'ו הצדיק מגיע מבית הספר, אנרגטי כהרגלו. "אבא, הייתי ילד מקסים היום בבצפר, אני צריך 34 שקל לקנות לי חיות למשחק בטלפון. אל תגיד לי שאין לך ותשלח אותי לאמא, כי בשביל למלא את הבטן השמנה שלך באוכל תמיד יש לך כסף".

התפוצצתי מצחוק ופתחתי במו"מ מהיר וקשוח. "אני אתן לך 20 שקל, אם תוריד את שרי, אבל עכשיו, הרגע, לטיול ארוך לגינה וסביב הבלוק. מה אתה אומר?".

הוא הביט ואמר: "אני צריך 40 שקל, אפילו 34 למשחק, הבנת? תן לי את הפלסטיק שלך, אני אזמין לי את החיות, ואז אלך עם שרי".

הבטתי בעמידה המתריסה שלו, עם המבט הכחול והישיר שסופר אותי רק כגורם מימוני לצרכים שלו. "אני אתן 20 שקל, אם תרד עכשיו. את היתרה תיקח מאמא, היא תארגן לך את המשחק מהעבודה שלה".

הוא לא ויתר. "לא, היא לא. ואתה פחדן שלא תבקש ממנה בשבילי, אני יודע. תן לי את הפלסטיק ואני ארד, אני נשבע לך".

נשברתי, טלפנתי לכיפוש. "מאמי, תארגני לו את החיות המטופשות האלה בטלפון. אני רוצה שיוריד את שרי".

"אני לא מוכנה לשוחד", ענתה הדוקטורנטית לחינוך. היא, שמשתלמת באמצעות הקשבה לסופר־נני וקבוצות וואטסאפ של מאות אמהות אומללות, קובעת כאן את המדיניות. "מאמי, שרי היא הכלבה של גיא, לא צריך לשלם לו בשביל לטפל בה".

הילד צפה בי מהספה עם האגודל בפיו. מבטו היה מזלזל, אולי מהול ברחמים, אז עברתי לאנגלית.

"Buy the fucked up game for him".

כנראה שמשהו בטון הדיבור שלי שכנע אותה, כי היא אמרה שהיא מטפלת בזה. הילד זינק מהספה וחיבק אותי. "אבא, אתה האבא הכי טוב בעולם. אני אוהב אותך באמת. אני מתנצל שאמרתי שאתה פחדן, אתה ממש גיבור־על. ראית איך אמא הסכימה לך? היא יודעת שאתה גיבור־על".

תיק־תק־תוק הוא התארגן על הכלבה, רתם אותה לרצועה ויצא איתה לטיול. כשחזר היה מבסוט על רכש החיות, הראה לי את המשחק והסביר לי שהוא יכול עכשיו לבצע טרייד על חיות טובות יותר. לי זה נשמע כמו ממבו־ג'מבו, אבל הייתי מבסוט בשבילו שהמצוקות שלו מסתכמות במשחק בסלולרי.

"גיאצ'ו, אני הולך לנמנם קצת. אני מבקש שלא תצא מהבית בלי להודיע לי. בסדר?".

"אל תדאג, אבא, אני לא אצא. אני פה עם המשחק ואני אשמור עליך".

# # #

נרדמתי בתוך שניות. בשגרה אני מתאם יקיצה ל־16:15 כדי שכיפוש לא תמצא אותי ישן ותפצח בנאום תוכחה: "שייח' שלי, החיים שלך סילאן. שנ"צ של שעתיים, אבל בקיטורים אתה אלוף".

הפעם שכחתי מהפעלת אמצעי ההתרעה. ב־16:30 כיפוש הגיעה והעירה אותי. "למי יש חיים של שייח' סעודי? אתה צריך להתארגן לשידור. אל תתחיל איתי עם כואבת לי הכתף, אני לא יכול לזוז. ראיתי אותך ישן כמו דוב, לא כאב לך כלום".

היא הלכה להכין לי אספרסו וחזרה עם תקרובת של קפה ועוגיות אוזני פיל גדולות. "מאמי, אתה שומע?".

"מלידה, אבל לאחרונה רק באוזן אחת, זה מהזיקנוזיטיס".

היא לא התרשמה, כי היא באה עם משנה סדורה. "חשבתי בדרך הביתה, שמגיעים הרבה יתומים מאוקראינה. אולי זה הזמן שלנו לאמץ אחד מהם, אפילו כמשפחת אומנה בהתחלה, ולגיא יהיה אח".

עוד לפני שהיא שאלה "מה אתה אומר על הרעיון שלי?", רעדתי בכל הגוף, כאילו לקיתי בפרקינסון, כמעט נשפך לי הקפה, אבל הצלחתי לבטא משפט קצר: "התשובה היא לא".

פתאום הגיע הצדיק, שהתפנה לרגע מהמשחק של החיות. "אבא, איך בא לי אח קטן. לא ממש קטן, שיהיה בן 8. צריך להציל אותו מאוקראינה, כמו שהצלתם אותי מרוסיה. ככה אמא אמרה".

נתתי לה את המבט, זה לא עשה עליה רושם. "כיפוש, אני מבקש שתתנתקי מכל קבוצות הפייסבוק והוואטסאפ של האמהות שאיבדו את שמחת החיים. זה עושה לי נזק הרעיונות שלכן. אני בן 63, לא ייתנו לי לאמץ כלב, את רוצה להכניס אותי להרפתקה רגשית של הליך בירוקרטי מול כל הסתומים ברשויות? מה נסגר איתך?".

היא חיבקה את גיאצ'ו ואמרה שאח יעשה לו טוב, וכמובן גם לנו. שלחתי אותו להביא לי כוס מים קרים, כדי לנצל את חלון הזמן של היעדרו מהחדר, והתרכזתי באישה. "אם את רוצה לגמור אותי, למה ככה לאט? תעשי את זה עם ציאניד, נגמור עם זה מהר, ותגידי למשטרה שאת דתייה ולכן את מתנגדת לניתוח פתולוגי. אני מרשה לך לבוא לגז'דר בלוויה עם גבר חדש, כי אני פרוגרסיבי. יאללה צאי מזה, לא נכנס לזה עוד פעם. טוב לי עם מה שיש לי. במקביל, אני מזכיר לך שנגמר הקטיף, כיפוש, מאיפה נביא את הכסף לסיפור כזה?".

אבל היא כרגיל הגיעה מוכנה וסדורה בראש. "מאמי, עוד לא הגיע הזמן להיכנס לחרדות. אני צריכה ללמוד את הנושא, אבל תחשוב על זה".
הבטתי בה ועלה לי רעיון לגמור את הסוגיה הזו בנוקאאוט טכני. כבר ראיתי בדמיוני את המגבת הלבנה נוחתת לאט על משטח הקנבס בזירה. "אם את רוצה להביא עוד ילד, תביאי אותו עם האמא האוקראינית שלו. אז נהיה משפחה מודרנית שקולטת עלייה".

הפנים שלה השתנו מיד. "מאמי, אני אשתך, לא החברים שלך בקפה, שצוחקים כל הזמן שהאוקראיניות יעשו כאן סדר חדש. לא מתאים הדיבור הזה".

"את צודקת, כיפוש, גם לא מתאים לנו להגדיל את המשפחה בשלב זה בחיינו. יש לי שלושה ילדים, אין לי שאיפות לתקן את הדמוגרפיה בעולם".

# # #

יצאתי לעבודה, הקשבתי בדרך לבן ואריה ברדיו 103FM. פרופ' אריה אלדד, בתפקיד השוטר הרע, אמר דברי טעם. מנחם בגין זצוק"ל הביא לכאן כמה מאות פליטים מווייטנאם, ופעל אצל ראשי מדינות אחרים לקלוט כמה שיותר פליטים. הוא היה מנהיג מפוכח לדעתי, כמובן עד שאריק שרון לקח אותנו לטיול בדרום לבנון, וכל השאר היסטוריה. גם כמות הנופלים במערכה.

צביקה האוזר, שהתראיין בתוכנית, דיבר על קליטה של מאות אלפי פליטים, לאו דווקא יהודים, שיובילו את המדינה להישגים מדהימים כפי שקרה בעלייה של שנות ה־90 במאה הקודמת. אני מאוד סקפטי בסוגיה של מאות אלפים. כעת חיים בישראל כ־25 אלף אוקראינים שאינם יהודים, עוד לא חשתי בהישג כלשהו מהמציאות הזו.

כאשר מקשיבים לסמוצ'קנע מהציונות הדתית, מתחילים להכיל את האסון שעלול להתרחש עלינו. הוא דורש לא להשאיר אף יהודי מאחור. יש שם כ־250 אלף אוקראינים עם קשר כלשהו ליהדות, גם אם זניח. אבל תעשיית הגיור תארגן את זה בשביל געלט מהמדינ'ע. עשרות אחוזים מהיהודים שם הם קשישים, שיגיעו לכאן ויקבלו ביטוח רפואי – בוועד קהילה שלא בנה בית חולים כבר חמישה עשורים.

וכך רוצה סמוצ'קנע לנצל את "חלון ההזדמנויות ההיסטורי", לדבריו. "יש לגבש חבילת תמריצים לקליטה באזורים אסטרטגיים בנגב, בגליל, ברמת הגולן ובאיו"ש. כך למשל מענק של מאות אלפי שקלים לעולים שירכשו דירות באזורי עדיפות, משכנתאות בערבות מדינה עם 'גרייס' לחמש שנים, שבהן המדינה תשלם את ההחזר החודשי".

פתאום מצאו קניפל לסייע ליהודים עולים, במאות אלפי שקלים כמענק. הלו, מה קורה כאן? כסף לסל בריאות אין כאן, שולחים חולים במחלות נדירות למות כי חסרה לירה סורית דפוקה להציל אותם. אבל בשביל הנראות כלפי חוץ, יש פתאום עשרות מיליארדים. שייתנו לי מענק של מאות אלפי שקלים ופטור ממשכנתה – אני אקנה בית באיו"ש, ואשכיר לעולים, גויים, עראברים – לכל מי שיש לו כסף לממן את השכ"ד. איפה המענקים לאלה שנולדו וגדלו כאן, שהמדינ'ע עושקת אותם בכל שנייה נתונה ביממה.

חוק הגיור הרי טרם אושר, אולי אפשר לחתוך איזה קופון מהתעשייה הזו, שתגייר כל מי שבא לו. הנה אפילו הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, פרסם פתשגן עם דרישה מהיהודים העולים. "יש חובה קדושה להתייעץ עם רבני הקהילות באוקראינה, לדאוג שאם כבר עולים לארץ הקודש, שיוכלו לחנך את בניהם ובנותיהם על ברכי התורה הקדושה. כי גדול המחטיא יותר מן ההורגו, לכן צריך עצת חכם בכל מקרה ומקרה לגופו".

הרב הראשי האשכנזי, ישראל לאו - כי יש לנו שתי תורות לפחות, לאשכנזים ולמזרחים - החליט להפסיק לחתום על תעודות גיור. לשיטתו הוא צודק, כי הג'מעה שלו לא גיירה, לא ראתה מהתהליך כייסף (ואני במקרה יודע כמה כייסף זה עולה לגייר ילד), אז מה פתאום שהוא יחתום? גם מהנדס בטיחות לא אמור לחתום על הליך שהוא לא היה אחראי עליו וניהל אותו, ובעיקר לא קיבל כייסף בשבילו. אין ספק שאנחנו אור לגויים.

כן, כך בונים סטארט־אפ. יחתימו אותם על התחייבות לתמוך במפלגות דתיות, יחייבו אותם להשיג אישור מאיזה מאכער שהם יחיו אורח חיים דתי. זו תעשייה של מיליארדים, איפה הקופון שלנו, החילונים?

בניגוד לממסד החרדי כאן בכתריאליבק'ה, שרק חושב מה ניתן להפיק מהמשבר ההומניטרי באוקראינה – הרבנים שלוחי חב"ד עושים שם עבודת קודש באספקת מחסה, מזון, שתייה ומוצרי היגיינה לפליטים – ללא שום קשר לדתם. זו עבודת קודש, לדעתי הצנועה.

# # #

המעצמות עדיין משחקות שחמט עם קומראד פוטינא. סנקציות כלכליות, שטרם מנעו הרג של ילדים באוקראינה. בישראל, מדינה שאוכלוסייתה 9.3 מיליון נפש וגודלה כגודל מדינת ניו ג'רזי, חושבים המאכערים שמנהלים אותה לקלוט מאות אלפי פליטים. גרמניה, הגדולה והעשירה באירופה, וארה"ב, מנהיגת העולם החופשי, עוד לא קלטו מאות אלפי פליטים. אני מסופק אם זה יקרה בקרוב. הן אוהבות סנקציות.

אם בוחנים משברים הומניטריים במדינות שונות בעולם, מגלים את האדישות באנושות, שמתבססת על גזענות כלפי צבע עור ודת. מאפגניסטן ברחו 3.5 מיליון תושבים בעקבות השתלטות הטליבאן, שגם רוצח מתנגדים בכל יום; מאתיופיה ברחו 2.5 מיליון תושבים בגלל מלחמת האזרחים, ולמיליון נפש אין מה לאכול. אומנם נוצרים, אבל שחורים.

העולם הנאור לא אוהב שחורים; מסודן ברחו כמיליון פליטים, אבל שוב עניין צבע העור, העולם מתעלם במכוון; באוקראינה הסיפור שונה, יהיו מיליוני פליטים, אבל נוצרים לבנים בהירים, אז מסייעים להם בקטנה. עוד לא קלטו אותם, אבל לפחות מספקים צרכים בסיסיים, בתקווה שהסנקציות של מקדונלד'ס וקוקה־קולה יכניעו את פוטין, שמתפוצץ מצחוק לנוכח אפסיות מנהיגי העולם החופשי. הם אפילו לא התכנסו ביחד, כולם, כדי להודיע לצורר שהוא מבצע פשעים נגד האנושות, בכל דקה ב־14 היממות הראשונות למלחמה. וזה עוד לא נגמר.

# # #

אחד מחומרי הקריאה החביבים עליי בכל שנה הוא דוח מבקר המדינ'ע. אני מתאפק שלא להשתין מצחוק לנוכח פעילות המאכערים שלנו, שמתחזים לשלטון. למשל בדוח האחרון נמצא כי 70 פגרים הצביעו בבחירות לכנסת ה־21. בכנסת ה־23 חל שיפור בקרב הגוויות והגענו ל־78 מצביעי ז"ל, מעניין למי הם הצביעו. לכנסת ה־21 הצביעו 1,600 בוחרים בשמם של אזרחים ישראלים שחיים בחו"ל, ולא נכחו בארץ ביום הבחירות.

אבל זה פיצוחים לעומת דוח המבקר על מטוס רה"מ "כנף ציון", צעצוע שעלה לנו כ־729 מיליון שקל, ועוד יעלה לנו מיליונים מבלי שביצע טיסה אחת אפילו. מילא שרימו שם לאורך ולרוחב, שיחקו במצג שווא בדולרים ללא מע"מ כשאישורי העלויות היו בשקלים בתוספת מע"מ, המל"ל הסתיר מידע חיוני מהקיבינימט הביטחוני־מדיני: נושאים ביטחוניים, גילו של המטוס (צעיר בן 20), עיצוב ושונות. רק לאחר האישור נוספו 92 מיליון שקל שהוגדרו כ"דרישות ביטחוניות".

אחת מהדרישות לביטחון וחירום הייתה מקלחת בעלות 4.3 מיליון שקל. בקיצור, כל הוצאה מכספי ציבור שמצמידים לה מושגים כגון: חיסיון, סודיות רק לשו"ס, ושמטפלים בה יוסי כהן, ראש המל"ל בזמנו, ועזרא סיידוף, האחראי בזמנו על הגברת במשרד רה"מ - עלתה לציבור הרבה כסף, שבכלל לא ידענו עליו. כאשר יסתיימו כל הבדיקות על ההוצאות הכרוכות באחזקת הזוג המלכותי וילדיהם, לא נתפלא אם 12 השנים האחרונות שלהם בבית חצו את רף המיליארד שקל, אולי הרבה יותר. רק שיבדקו ויביאו כבר מספר, שנחיה איתו.

# # #

ביום שלישי אחה"צ החליטו החניוקים למרר את חיינו. איזה עריק בשם רבי שמחה בונם טייטלבוים, שנעצר בידי לוכדי עריקים, הבהיל את ארגון הפשע והטרור שלהם לצמתים. זה התחיל בירושלים ועבר לגוש דן. היה קשה להיות תקוע בפקק בכביש 5 ולראות ערימת טפילים רוקדת בין המכוניות וצורחת לנהגים: "תמות, נאצי, תמות".

האינסטינקט הראשוני היה לצאת מהרכב ולטפל במפגע, אבל השוטרים הזהירו כל נהג שאינו חניוק כי הוא ייעצר מיד. אני בדרך לשידור, הזמן חולף, החניוקים עדיין על הכביש, המשטרה לא מטפלת בעברייני הטרור עם הכיפה, ואין מה לעשות זולת לעשן סיגריה בסיגריה. מעניין אם החניוקים היו מבצעים אקט דומה של טרור אזרחי בחו"ל. אני מעריך שזה היה מסתיים בעשרות פצועים בדרגות שונות של פגיעות אורתופדיות. אבל כאן הטפילים מבצעים כל אקט של סחטנות שנמצא בספר הסחיטות, וכלום לא קורה – כי מישהו בוועד הקהילה שמתחפש לממשלה החליט "להכיל" את האירוע. אני לא הכלתי, אלא ירדתי לשולי הדרך. המהלך אומנם דרש זמן והרבה, אבל לפחות הגעתי בזמן.

נעצרו כמה טיפוסים מהחניוקים. לא בדקתי, אבל אני משוכנע שמעצרם לא יוארך עד תום ההליכים נגדם, כי אנחנו ציבור סביל שמכיל. לשרת בצה"ל, לעבוד למחייתם, הם לא רוצים, אבל הם דורשים מהחילונים להכיל. הם לא מוכנים ששוטרים יכו אותם כדי להוריד אותם מהכביש, שלא ישתמשו בבואש, כי מותר להם הכל. אלוקים נתן להם הכשר.

נ.ב.

בערב, בבית, כיפוש שאלה אותי אם כבר חשבתי על ההצעה שלה. אמרתי שאני עוד חושב, אבל הנטייה היא שלילית. פתאום דיווחו בחדשות שמצפים לגל עלייה ראשוני של 50 אלף נפש. כיפוש שאלה אותי איפה הם יגורו, עניתי לה שכאן אצלנו בשיכון. "מה נראה לך, כיפוש, שמי שהתגורר בקייב ילך להפריח את השממה בנגב, להיות קורבן של הבדואים? הם ירצו תל אביב, זה יזכיר להם את הבית שנטשו".

פתאום ההומניסטית הגדולה, יאנוש קורצ'ק של פליטי אוקראינה, הקשיחה מבט ופסקה בקול: "הם לא במצב של להתווכח. שייקחו מה שנותנים להם. אם נותנים להם נגב או גליל, שיגורו שם".

נחנקתי מהצחוק, פחדתי שאקיא את ארוחת הערב. "כיפוש, מה קרה, כפרע? את כבר לא רוצה להדליק משואה על פעילותך למען ילדי אוקראינה, גויים או יהודים? למה ככה 'לכו לנגב, קחו מה שיש', איפה החמלה שלך, איפה ההכרה בסבל?".

היא צחקה. היא הבינה בתוך שנייה שארבתי לה, לאיזו פליטת פה שתסיים את הנגיף ההומניטרי שפגע בה. הייתי מבסוט מעצמי, גם כאשר היא הודיעה לי למחרת: "מאמי, עוד לא ויתרתי, אני עוד על זה".

בסדרררר, אני כבר ויתרתי.