עד שהגיע השטיח הכחול המפואר: הביקור של הרצוג בטורקיה היה קצה הקרחון

פגישת הרצוג-ארדואן (צילום: אנה ברסקי)

ההחלטה התקבלה בארמון הנשיאותי באנקרה. תחילה בחשאי, במסגרת המעגל הכי מצומצם ומקורב לארדואן. הכבוד המנהיגותי ומכלול שיקולים נוספים לא אפשרו לו לנקוט צעדים מהירים יותר וגלויים יותר. בזמן שהרמה הדיפלומטית של המגעים התנהלה בדרגים נמוכים, התמונה הכללית של יחסי ישראל־טורקיה נראתה בדיוק כתמול שלשום, ללא סימני שיפור כלשהם. אך מתחת לפני השטח התהליך החל, התקדם והשבוע הניב את פירותיו.

הדרך שהנשיא הרצוג עשה משיחתו הטלפונית הראשונה עם מקבילו הטורקי ועד לקבלת הפנים המפוארת על השטיח הכחול (הגרסה הטורקית של זה האדום) באנקרה ארכה כמה חודשים טובים, הייתה לא פשוטה וכללה שלבים רבים ומאמצים ניכרים של לא מעט גורמים.

התהליך החל כבר בהשבעתו של הרצוג, אז אמר לנציג הטורקי שהגיע לטקס כי ישמח לשוחח איתו. השניים נועדו בהמשך ובאותה פגישה הונחו האדנים הראשונים. בהמשך הגיעו האמירות הפייסניות יחסית שהשמיע נשיא טורקיה בנוגע לישראל בחודשים האחרונים, הביקור החשאי של מנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז בטורקיה, המעצר של בני הזוג אוקנין ושחרורם אחרי התערבותו האישית של הנשיא (את סיפורם הזכירו הרצוג וארדואן במהלך שיחתם בארבע עיניים) – ועד לקבלת הפנים המפוארת שהעניק לנשיא הישראלי בארמון המנהיגותי.

ארדואן, על אף מראהו הזעוף תמידית, יצא מגדרו כדי לארח את מיכל ויצחק הרצוג על פי כל כללי הטקס, והנשיא הישראלי ראה בכך מחווה יפה.
להרצוג היה חשוב להבהיר כי כל צעדיו נעשים בסמכות, ברשות ובעיקר בתיאום הדוק עם ראש הממשלה הנוכחי והחליפי, לרבות המטה לביטחון לאומי. ואכן, לביקור קדמו דיונים סגורים, והקו שנבחר היה לתת לזה סיכוי. חשיבות הביקור היא בעצם קיומו, כשהביקור מייצר אווירה לשינוי כיוון ובשורה התחתונה הכל ייבחן במעשים.

הרצוג השקיע בהופעתו המדינית החשובה את מיטב כישרונותיו. זאת מתוך הבנה ברורה כי המטרה העיקרית של ביקור מסוג זה ובנסיבות אלה, על כל הסמלים והטקסים הכרוכים בו, היא לשדר לציבור הטורקי נורמליזציה, הידוק יחסים ובעיקר – לגיטימציה להשבתם של האמון ושל שיתוף הפעולה.

הנשיא הישראלי לא מקבל החלטות מדיניות ולא מקדם יוזמות פרקטיות, אלא בונה מסגרת העתידה לשמש בסיס לכל מהלך מעשי באשר הוא. על כן הרצוג בא במיטבו ונתן את ההופעה כמו שהוא יודע. הוא גם לא התייצב בידיים ריקות, כשהביא איתו מישראל עותק פקסימיליה מפואר הכולל שיר של הסולטן העות'מאני סולימאן מאוסף האסלאם של הספרייה הלאומית.

גם הצד הטורקי ביצע את תפקידו בבניית המסגרת הישראלית־טורקית, על כל תפארתה העות'מאנית הנוצצת. השלג החל לרדת בדיוק ברגע שבו נכנסה השיירה הנשיאותית של הרצוג ופמלייתו אל תחומי ארמונו של המארח. הפתיתים הלבנים השלימו את התמונה המושלמת של פתיחת דף חדש: שני הנשיאים, לבושים מעילים שחורים, התהלכו יחדיו לאורך משמר הכבוד הנשיאותי, המורכב מחיילים לבושי מדים כחולים.

צלילי "התקווה", שלא נשמעו שם שנים ארוכות, התערבבו עם קולות המואזין. התמונה המרגשת שודרה בטלוויזיה הטורקית. הקהל צפה וקלט את המסר. למחרת קיבל הביקור כותרות ראשיות במרבית עיתוני טורקיה החשובים.

בחירתו של ארדואן להבליט את הביקור אינה מובנת מאליה. הבייס של הנשיא הטורקי לא משתגע על ישראל, בלשון המעטה. המראה של דגל ישראלי מתנוסס בארמון הנשיאות אינו מחליק היטב בגרונם, ובסביבתו של הרצוג ציינו כי הוא מעריך את המחווה של עמיתו, שצעדו מסב לו נזק פוליטי פנימי.

משבר הגז

השיחה בארבע עיניים התארכה מעבר לשעה שהוקצתה לה בלו"ז המקורי. הרי נושאים לשיחה לא חסרים לשני הנשיאים. הרצוג וארדואן נפגשו בנקודת זמן מהדרמטיות בהיסטוריה המודרנית. רגע לפני חתימת ההסכם עם איראן (שאיתה יש לטורקיה גבול משותף), שבועיים אחרי פרוץ המלחמה האכזרית בין רוסיה לאוקראינה (שעם שתיהן טורקיה מנהלת יחסים קרובים) ויממה לפני הפגישה באנטליה בין שרי החוץ של המדינות הנלחמות זו בזו.

ואם כבר מדברים על המלחמה באירופה, אתמול בערב שוחח ארדואן עם הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, כשמוקדם יותר שר החוץ שלו מבלוט צ'בושולו ליווה את השיחות באנטליה. ביום ראשון הוא יארח את ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטאקיס, ולמחרת את אולף שולץ, קנצלר גרמניה. משמעות הדבר היא שהנשיא הטורקי הוא שחקן העומד בראש מעצמה אזורית, ולישראל יש מה להרוויח מכך.

אפרופו ראש ממשלת יוון, בסביבתו של הרצוג מציינים כי הן היוונים והן הקפריסאים, שאינם בדיוק חברים טובים של הטורקים, העניקו לנשיא הישראלי את ברכת הדרך לביקורו. עם זאת, הם לא מתמוגגים מרצונו העז של ארדואן לקחת חלק פעיל בצינור הגז מישראל לאירופה, שמתוכנן לעבור דרך קפריסין ויוון.

במהלך השיחה הבשילה ההחלטה לקיים בחודש הבא ביקור של שר החוץ הטורקי צ'בושולו בישראל וברשות הפלסטינית. הרצוג וארדואן אף התייחסו להחלטה זו בהצהרותיהם שנשאו בתום פגישתם. אזכור הביקור הצפוי, מסתבר, בא בהפתעה לשר החוץ יאיר לפיד, שעקב אחר המתרחש באנקרה. לשכתו אף מיהרה להבהיר כי פרטי הביקור ומועדיו טרם תואמו. אך המתיחות לא הפכה לתקרית של ממש.

הרצוג פעל כדיפלומט גם פה, וכבר באולם ההמראות, רגע לפני שעלה על המטוס שלקח אותו ליעד הבא, לאיסטנבול, הוא דאג להחליק את הקמט כשהבהיר כי עניין ביקורו של צ'בושולו עלה בדרגים נמוכים וכי הוא כבר סידר את העניין עם לפיד. כעת, חתם הרצוג את הדברים, כל שנותר הוא שלשכות שרי החוץ יתאמו ביניהן את מועד הביקור. אתן סקירה גם לבנט, הבטיח.

הביקור, כאמור, היה טקסי לתפארת ופוטוגני להלל, אך המבחן האמיתי יהיה במניעת הידרדרות ברטוריקה האלימה מצדו של ארדואן במשבר הבא של ישראל בעזה או בירושלים. הנשיא הטורקי הוא שור מועד בעניינים הללו, וכדי לנטרל מראש מוקשים אפשריים, או לכל הפחות לטפל בהם כשהם קטנים ופחות נפיצים, סוכם על מנגנון ניהול משברים שעליו יהיו אמונים אלון אושפיז ויועצו הבכיר של ארדואן איברהים קלין, שהוא מעין תמונת מראה של הנשיא הטורקי, כלומר אדם חייכן ונעים הליכות.

בנמל התעופה הנשיא הדיפלומט חתם את הסוגיה. "כך זה צריך להיות במשטר מתוקן", הוא חייך למצלמות והתקדם לעבר המטוס. הוא בא ליצור מסגרת, לא לצייר את התמונה שבתוכה. איך תיראה התמונה, באיזה שלב יוחזרו השגרירים, ייחתמו ההסכמים ויתחממו היחסים ברמה המעשית – זה כבר נמצא בידיים אחרות, והנשיא אינו מתיימר להתערב. את שלו הוא עשה, המשימה הוכתרה בהצלחה. אפשר להתחיל לחשוב על האירוע ההיסטורי הבא. הרי כל הקדנציה עוד לפניו.