העיר תל אביב הפכה לחטוטרת על גבה של המדינה. היא מנותקת, נגררת ופתטית. בעבר היא כונתה בועה, שכולם רצו להיות בה או חלק ממנה, וראש העיר, רון חולדאי, היה מתקן: לא בועה אלא בבואה. כיום היא עיר כעורה ויקרה, לא אמיתית ולא נגישה.

לא ניתן לגור בתל אביב, אי אפשר לחנות בה, מסוכן ללכת ברגל על הטיילת שלה - רק בשבוע שעבר נהרגה קשישה מפגיעת קורקינט שצעיר רכב עליו. החוויות התל אביביות הבסיסיות ביותר הפכו למאוסות או מסוכנות או גם וגם.

תל אביב נהייתה לא רק בלתי מושגת, אלא גם לא מובנת. השפה התל אביבית המאונגלזת שאולי הייתה פעם מינורית וחביבה, השתלטה על השיח והפכה למטרד לשוני מעיק. "קלירלי", "וואט דה פאק", "יו דונט סיי", "דבר איתי איי אס איי פי" או הנורא מכל: "לג'יט", שכוונתו לגיטימי, ראוי. כל דבר בעיר נעשה לג'יט או לא לג'יט. ובכן, זה בלתי לג'יט בעליל. זה מאמץ מיותר, עלוב ופרובינציאלי להחריד.

השבוע נחסם גוש דן בשל הלוויית הרב קנייבסקי, ובעיר ללא הפסקה מחו. את העיר שלהם הם מוכנים לעצור בשביל כל מרתון ממוסחר, אבל את הפרידה ממי שמיליון איש רואים בו גדול דור, הם אינם מסוגלים להכיל. בעיר ממשיכים לחגוג כבימי פומפיי האחרונים. מגדלי יוקרה מגודרים, מרוחקים ומאיימים ממשיכים להתרומם בכל פינה, ובליינים מזמינים מנות מפונפנות ממסעדות שף יוקרתיות בהתעלם מהנעשה במדינה מסביב. תל אביב הייתה הקטר של המדינה, והוא התנתק מהרכבת שכבר נוסעת לכיוון אחר. אימפריות אולי שוקעות לאט, אך מאבדות קשר עם המציאות, מהר מאוד.

עולם התרבות כבר לא מתעסק בעיר או בדמויות הגרות בה. טלוויזיה תל אביבית אף פעם לא הייתה הצלחה גדולה, אלא אם כן לא היו אלטרנטיבות אחרות, כמו בתקופת "פלורנטין", "הפוך" או "הבורגנים". הדרמות הישראליות הסוחפות של השנים האחרונות מתעסקות בכל מה שמתרחק משמץ של תל אביביות - "שנות ה־90", "הבורר", "זגורי אימפריה", "בני אור", "שבבניקים", "ליגה ג'", "קופה ראשית" והדוגמה הבולטת היא "פריפריה אימפריה" - הדוקו־ריאליטי החדש של יס. כבר בדקה ה־27 בפרק הראשון, הדמויות מגיעות לתובנה: אנחנו לא צריכות יותר את תל אביב. מספיק.

המונח פריפריה מעט בעייתי במדינה שאפשר לחצות אותה בשבע שעות. בישראל יש פריפריות, לאו דווקא גיאוגרפיות, אלא סוציו־אקונומיות, חברתיות, דתיות ועדתיות. לא בכדי רוב הדמויות בתוכנית הן נשים מזרחיות ופריפריאליות. רובן עוסקות בתחום היופי - מאפרות, מלבישות, מעצבות אופנה. כל מה שהיה להן עם תל אביב עד כה הוא נסיעה של שעה בפקקים ורגשי נחיתות לא מוצדקים. ולפתע - הארה. הן לא מעוניינות עוד להגיע למרכז רק כדי לקבל אישור על הצלחתן. מהפריפריה הן שואבות את כוחן, וגם את עושרן.

מדובר בגלריה של נשים חזקות, דעתניות, תוססות, מובילות, מצחיקות ומאוד אמיתיות. הנה מה שאומרת אורטל בניסטי: "אני גרוזינית אמיתית, אני נכנסת לכל מקום וזה בום". ודליה מנשרוב מוסיפה: "בפריפריה יש הרבה יותר סטייל, יותר יוקרה". בניסטי: "אתה תראה אשדודית עם ספר, אינסטגרם בצד, זה סופר קלאסיקו", וגם "יש גלאם באשדוד. נשים של אשדוד אוהבות להיות מדויקות, אתה לא מפספס אישה מהפריפריה".

הדוגמנית לשעבר נעמה מריומה אומרת בראיון, אחרי שפרשה מעולם הזוהר: "גם לגדל חמישה ילדים זו קריירה", ופותחת את הדלת לכתבת בפיג'מה. האותנטיות החמקמקה מתגלה לפתע במלוא תפארתה.

בפרק השני, אחרי שהן הבינו שאין טעם, וגם לא חשק, להרים תצוגת אופנה בתל אביב, הן מתלבטות בין לוקיישנים קרובים שעד כה לא העלו על דעתן להציג בהם: השוק של רמלה, שדרות, נתיבות או אפילו נמל אשדוד.

"פריפריה אימפריה" מסמלת את ההתבגרות של הערים החוץ תל אביביות ואת ההתנתקות שלהן מנקודת הייחוס הטבעית, כביכול, שליוותה אותן.
בנוסף, אולי זו לא הוכחה חותכת, אבל זה בטח מלמד משהו: מבט על כוכבי הפופ העדכניים של ישראל השנה מגלה שאף אחד מהם לא נולד או גדל בעיר הגדולה: איתי לוי מגן יבנה, עדן חסון מפרדס חנה. דקלה ואגם בוחבוט מבאר שבע, עדן בן זקן מירושלים, נסרין קדרי מחיפה, תמיר גרינברג מנתניה. המתכון להצלחה בישראל, לראשונה, לא עובר בעיר העברית הראשונה. 