יממה שלמה, מיום שני השבוע ועד שלישי למחרת בצהריים, שהה ראש הממשלה נפתלי בנט על אדמת מצרים. יחד עם מארחו עבד אלפתאח א־סיסי ועם עמיתם מאיחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, התכנס בנט לשיחות ארוכות בשלל נושאים, מאיראן ועד הבית הלבן, דרך אוקראינה.
בשובו לארץ פרסמו שני הצדדים הודעות לציבור. ההודעה הישראלית הייתה כללית. המצרית, לעומתה, פירטה מעט יותר - וגם חשפה דאגה. "במפגש נדונו משמעויות ההתפתחויות העולמיות, במיוחד בכל הקשור לאנרגיה, ליציבות השווקים ולביטחון התזונתי", מסרה לשכת נשיא מצרים.
היו ימים שבהם אנחנו, העיתונאים, ובמקביל לנו דיפלומטים ישראלים, בלשנו אחר מיקום הידיעה, אם בכלל פורסמה, ובדקנו גדלים של אותיות. האם המצרים מסתירים את המגע איתנו או מודים בו? וכאשר מצאנו אצלם סיקור באותיות גדולות לכל מגע שהוא עם ישראל, חשבנו כי החל עידן חדש. לרוב התבדינו.
אבל הימים הללו אינם יפים למשימות בילוש אחר אותיות. עננים אפורים מרחפים בשמיים. מצרים מצויה במשבר כלכלי חריף, ואפשר כי העיקר עוד לפניה. לא סתם אמר דוברו של סיסי כי בפסגת שארם א־שייח' נדונו הביטחון התזונתי והיציבות. הוא התכוון ליציבות המשק המצרי. ברחוב כבר מורגשת תסיסה, והחשש מפני מהומות לחם הפך להיות מוחשי במיוחד מאז פרצה המלחמה באוקראינה.
ביום שני בערב, בעוד שלושת המנהיגים נועדים יחד בסיני, נסגר יום המסחר בקהיר עם פיחות של 17% בלירה המצרית לעומת הדולר. ירידת הערך הייתה תוצאה מיידית של העלאת הריבית שעליה הכריז הבנק המרכזי יממה לפני כן. היה זה צעד בלתי נמנע לנוכח האינפלציה המשתוללת.
בתוך חודש בלבד נרשמה במצרים עלייה של כ־20% במחירי המזון. הלחם הפשוט, למשל, טיפס ממחיר של לירה אחת ל־1.25 לירות, וקילוגרם אורז, שעלה 8 לירות, נמכר כיום ב־11 או ב־12. קילוגרם פסטה, שנמכר ב־11 לירות, עולה כיום 20 לירות. כל זאת ימים מעטים לפני רמדאן, שצפוי להתחיל בראשית אפריל, ובו עולה הצריכה המשפחתית.
כבר למחרת ההודעה על העלאת הריבית נקט סיסי מהלך שנועד לפצות עליה. מדי שנה ביולי נהוג להעלות את שכר העובדים במגזר הציבורי. החודש השביעי הוא ראשיתו של שנת התקציב. ביום שבו הועלתה הריבית הודיעה ממשלת מצרים כי שדרוג השכר לשנת 2022 יוקדם בשלושה חודשים וייכנס לתוקפו ב־1 באפריל. נהוג כי התוספת היא בין %5 ל־8% מדי שנה.
במושגים ישראליים זוהי העלאה מכובדת מאוד, אבל במצרים היא נועדה להדביק את האינפלציה, המטפסת בשיעורים דומים. החלטתו של סיסי להקדים את תשלום התוספת אומנם תעלה לקופה הציבורית מיליארדי לירות, אבל היא נועדה להרגיע מיליוני משפחות הנשענות על משכורת ממשלתית.
כמה ימים לפני כן, בפעם הראשונה בשמונה שנות שלטונו, נאלץ נשיא מצרים להטיל פיקוח על מחירי הלחם. ראש ממשלתו מוסטפא מדבולי הזהיר את הסוחרים מפני הפרת הצו. "על המצרים לתכנן היטב את הצריכה של מוצרי יסוד", הורה מדבולי לציבור, "כדי להפחית את הסיכוי שניאלץ להגיע לגרוע מכל".
קמח לארבעה חודשים
מעל כל זה מרחפת המערכה באוקראינה. האזור ההוא של העולם הוא מקור עולמי לייצור מוצרי יסוד כמו פחם, שמן וחיטה. מצרים היא יבואנית הקמח הגדולה בעולם. אוכלוסייתה צורכת 18 מיליון טונות בשנה, שמהם היא מייבאת כ־13 מיליון. רוסיה ואוקראינה, בסדר הזה, הן אסם התבואה שלה: יחד הן מספקות 70% מן הקמח שאותו היא מייבאת. עיר הנמל אודסה, שער היציאה העיקרי לספינות המטען מאוקראינה לשאר העולם, היא מטרה צבאית בימים אלה בשל מקומה האסטרטגי, ועל כן סובלת משיתוק. מוסקבה, מנגד, ניצבת בפני סנקציות בינלאומיות חמורות.
במחסנים ברחבי ארץ הנילוס שמורות כמויות קמח שיספיקו לארבעה חודשים, אולי קצת יותר. אבל אם המלחמה תימשך ואחת משתי הספקיות הללו תיאלץ להפחית מיצוא הקמח שלה או להפסיקו, עלולה מצרים למצוא את עצמה מול שוקת שבורה. ואז, לך תמצא קמח ל־100 מיליון מצרים. קהיר אומנם פנתה להודו כדי שתספק את התצרוכת המיידית שלה. אחרי סין, הודו היא יצואנית הקמח השנייה בעולם, אבל ענף יצוא הקמח ההודי רשם עלייה מבורכת בשנה האחרונה, הודות לדרישה עולמית. מצרים, אם כן, איננה המחזרת היחידה, ודרישותיה עצומות.
אפשר להבין, אם כן, מדוע נרתמה מצרים לחדש את קו הטיסות מישראל לשארם א־שייח'. כל מקור הכנסה, כל דולר, חשוב בימים אלה. אומנם בירושלים ראו בכך חימום יחסים, אבל בקהיר כלל לא חשבו במושגים האלה. ערב פסח, עונת התיירות הישראלית לחו"ל, ביקשו המצרים לגרוף מעט מן התנועה הזו אליהם. שארם א־שייח' היא אתר מועדף על תיירים רוסים, אוקראינים ושכניהם. אפילו פקידי הקבלה במלונות הם, במקרים רבים, דוברי רוסית. ספק רב אם יגיעו תיירים ממדינות אלה השנה. הישראלים, לעומתם, מספקים פתרון חלקי להפסדים הצפויים.
אז כיצד נהגו עיתוני קהיר בפסגה המשולשת? "אל־אהראם", היומון המזוהה ביותר עם המשטר, פרסם אותה בכותרתו הראשית. שלשום בבוקר, למחרת תום הפסגה, עיטרה תמונתם של בנט, בן זאיד וסיסי את ראש העמוד הראשון.
עזה, שומעת?
רבים תוהים בחודשים האחרונים מדוע נרגעה הגזרה הדרומית. איפה חמאס והג'יהאד האסלאמי, ומדוע הם נטשו את תפקידם המסורתי להטריד את מנוחתנו. ובכן, כמו שבחיים הכל זמני, גם השקט מרצועת עזה הוא כזה. מאז החלה את כהונתה, במאי 2021, נענתה הממשלה הנוכחית בחיוב לבקשת המתווכים המצרים והעניקה לעזה הקלות רבות. רק לפני שבועיים הוגדלה המכסה של פועלים בישראל ב־2,000 נוספים, וכעת מוכנה ישראל לכניסת 12 אלף עזתים לעבוד בשטחה.
מצב האוכלוסייה אומנם ממשיך להיות רע, וגם מציאות הסגר לא השתנתה, אבל חמאס אספו עוד כמה נקודות. אחרי 15 שנות שליטה, צמצמה הנהגת התנועה את נחיתותה בהשוואה לרשות הפלסטינית. כיום היא מחובקת על ידי קטאר, זוכה ליחס טוב ממצרים, והגיעה לסטטוס קוו עם ישראל. אפילו וושינגטון מתעניינת במצבה. הרשות, לעומת זאת, סובלת ממשבר יחסים עם אחיותיה בליגה הערבית, אינה זוכה לתשומת הלב הראויה מצד האמריקאים, ויחסיה עם ישראל מקרטעים.
לכך יש להוסיף את המלחמה באוקראינה. היא פרצה לפני חודש בלבד, וכולם עדיין לומדים את משמעותה עבורם. גם ברצועה. כאשר תשומת לבו של העולם כולו נתונה למשבר כה חריף, אין זה אפשרי להסיט את תשומת הלב לעזה בלי להיראות נודניק.
זה עניין של זמן, ועזה תשוב לנקוש על דלתנו. עם אוקראינה ובלעדיה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל