מה הרגע שבו אדם אומר לעצמו ולעולם "מספיק"? הרגע שממנו ואילך הוא אינו מוכן לסבול יותר עלבונות ועקיצות ומה שנקרא, עולה לו? מתי מגננות הנימוס והמוסכמות החברתיות המוכרות יורדות בבת אחת ומתנפצות לטובת זעם ברוטאלי ואלימות בוטה? לכל אחד מאיתנו יש קו שבר כזה, השאלה היחידה היא אם הגענו אליו במהלך חיינו.
במרכזו של המקרה שטלטל את העולם השבוע עומד וויל סמית, שחקן קולנוע בעל שם המוכר בכל העולם, שהכה במהלך טקס האוסקר את המנחה כריס רוק בגלל בדיחה שסופרה על חשבונה של אשתו, ג'יידה פינקט סמית. התוצאה: פיצוץ אטומי.
במהלך השנים התפתחה בהוליווד מסורת פופולרית שכוללת השמצות והקנטות מקצועיות של ידוענים. כפועל יוצא מכך רכילאים הפכו לכוכבים, קומיקאים שפנו לתפקידי הנחיה בטלוויזיה שכוללים דאחקות על אנשים מוכרים זכו לרייטינג בקנה מידה ענק וסתם מרושעים עם פה גדול זכו להכרה בינלאומית.
בתעשייה ההוליוודית אפילו המציאו ז'אנר חדש - מופע "רוסט", שבו מתכנסים דעתנים בעלי לשון מושחזת במטרה לצלות אדם בהסכמתו. לצלות, כלומר לעלוב בו עד שיחוש כאילו נחרך בשרו ובא לו להפוך לקבב מרוב בושה. באירועים כאלה יושב בעל השמחה במקום בולט ומוגבה, כשמצלמה מתעדת אותו בלי הפסקה כאשר לאורך כל החגיגה קורעים את נשמתו. חד וחלק.
הוא מצדו, כחברמן אמיתי, אמור להקרין רוגע וליהנות מהומור עצמי ולקבל את הדברים ברוח ספורטיבית. עליו לראות בהליך רגע מכונן בקריירה שלו. בפועל, בין הצחוקים המזויפים יסתננו לפניו של אותו אובייקט רגעים שבהם הוא יחשוק שיניים. טוב, קשה לספוג עלבונות ברצף ולדעת שהצד השני לא משלם על זה מחיר.
מתברר שהמנגנון ההוליוודי הזה - שלפיו אם אתה סלבריטי, מותר לכולם לצחוק עליך ואתה אמור לגלות הבנה ולחייך בתגובה - עלה על העצבים של סמית. שנים שחוגגים על חשבונו ועל חשבון בני משפחתו, כשגם מערכת היחסים שלו עם אשתו ג'יידה הייתה לנושא שיחה פומבי.
הקריירה של סמית היא עניין מסקרן בפני עצמו. בתחילת דרכו הצעיר המשעשע נסק כמטאור בסדרת טלוויזיה שבה כיכב, אחר כך עבר לתפקידים מרכזיים בקולנוע ובמשך תקופה ארוכה נחשב לאחד השחקנים הרווחיים בענף.
אבל אז, בחירה גרועה של סרטים נישלה אותו ממעמדו. בשלב זה הוא פנה לרשתות החברתיות והחל לייצר סרטונים מעולים בשלל הפלטפורמות. מכוכב קולנוע היה לכוכב רשת עם נוכחות עוצמתית.
בשנים האחרונות חזר לעצמו וחזר למסכים. השיא הגיע בטקס האוסקר השבוע, כשזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "משפחה מנצחת", וקיבל את הפסלון שחיכה לו שנים. על השמחה העיבה התקרית האלימה. ברגע אחד כשל בהכלת הכעס על כריס רוק, שהתבדח עליו כבר בעבר ובטקס הזה עשה זאת שוב, ובאופן מכוער.
רוק עלב בקרחת של ג'יידה, עניין רגיש, היות שבשל מצב רפואי חלק משערה נשר. השחקן הזועם התפוצץ, עלה לבמה הפליק למנחה ושב למקומו כשהוא נוזף ומקלל את הקומיקאי. הסאונד של השידור הופסק לזמן קצר.
להיות מפורסם זה אומר להיות קורבן ללעג ולציניות בלתי פוסקים, בעידן הרשתות זה נורא אפילו עוד יותר. די במקלדת וחשבון ברשת חברתית כדי לעלוב. "בדיחות על חשבוני הן חלק מהעבודה", אמר סמית אחרי האירוע, "אבל בדיחות על מצבה הבריאותי של אשתי היו יותר מדי בשבילי". לרגע אחד השחקן המודע לעצמו נעלם וצץ הבעל הכעוס וחסר המעצורים.
מי שעוקב אחרי השואו ביזנס, יודע שמדובר בוואחד אירוע. היו מכות והתפרצויות בהיסטוריה של הוליווד, אבל לא של שחקנים בקנון כזה, ועוד בליל האוסקר ובשידור חי.
זכור לי מקרה נוסף של התפרצות ברגע דרמטי, של שחקן הכדורגל זינדין זידאן בגמר המונדיאל 2006, במשחק בין צרפת לאיטליה. אמירה של השחקן האיטלקי מטראצי גרמה לשחקן הצרפתי לא לשלוט בעצמו, והוא נגח בו בחוזקה. המחיר היה כבד. זידאן הורחק מהמשחק ונבחרתו הפסידה. זידאן, אדם שככדורגלן מפורסם ספג קללות והשמצות בלי סוף, לא התאפק לנוכח הערה אחת. מאוחר יותר טען שיש דברים שחשובים מכדורגל, ומה שנאמר לו באותו הרגע היה גדול מהספורט עצמו. האקט הזה רק העצים את גדולתו ומעמדו בעיני רבים והוא נתפס כאיש של כבוד (אם כי עד היום יש מחלוקת לגבי מה שנאמר).
נדמה לי שבהוליווד החוקים שונים. המעשה של סמית עלול לעלות לו ביוקר. מה עוד שהטקס היה עמוס ברגעים שמסמלים תיקון של עוולות רבות שנים. בין הזוכים היו נשים, מיעוטים ואנשים שבעבר יכלו רק לחלום על פסלון. כולם לטעמי זכו בזכות ולא בחסד. סמית, אם כן, ייזכר כשחקן גדול, קומיקאי מעולה, וגם כאדם המפורסם שעלה לו על הבמה וסטר למנחה באחד הטקסים האהובים והחשובים בתעשיית הבידור העולמית בשנה מכוננת.