את הפארסה שאותה כינה יאיר לפיד, כמיטב יכולתו הלירית, “ועידת הנגב”, בוודאי יכתירו כותבי העתים בכתביהם כאחת מנקודות השפל שלנו.
ארבעה הסכמי השלום שחוסים תחת הכותרת המפרגנת “הסכמי אברהם” נועדו, בראש ובראשונה, להוציא את הפלסטינים מהמשוואה. יכולתם להטיל וטו על מהלכים מדיניים מול מדינות ערביות נשללה מהם.
ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, בעזרת נשיא ארצות הברית דאז דונלד טראמפ, בנה ברית אזורית חדשה שבראש מעייניה המלחמה באויב המשותף. מדינות נוספות עמדו להצטרף – אבל עכשיו זה כבר לא יקרה. אין מנהיג שפוי שירצה לקשור את גורלו במדינה כנועה שאינה יודעת לעמוד על שלה.
לפיד טרף את התקוות של מנהיגי האזור – גם אלה שלא הגיעו לשדה בוקר. נדמה כי תשוקתו להצטייר כמנהיג בעל שיעור קומה עולמי שיבשה עליו, למיטב תפיסתי, את דעתו. ישראל, שנתפסה עד כה כגורם יציב, חזק ודומיננטי, מצטיירת כעת כישות מתעתעת, חסרת עמוד שדרה, העושה את מצוות אדוניה בוושינגטון מבלי להרהר.
מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן תפס את המושכות והראה לכל המשתתפים בהתכנסות שהפכה ללא רלוונטית - ובמיוחד לשר החוץ הישראלי – מי קובע את סדר היום. הוא מיהר להיפגש עם אבו מאזן, ומחק מסדר היום את הדיון באיום האיראני. איראן פשוט “נעלמה” מהשיח.
קולות המחאה שהיו אמורים להישמע כנגד מהלכיה של ארצות הברית אל מול התחמשותה הצפויה של איראן במטרייה גרעינית גוועו. איש לא דיבר על מאות המיליונים שיזרמו לארגוני הטרור.
במקום זאת, נשמעו שוב ביטויים כמו “הגדה המערבית” ונסיגה לקווי 67’ כדי להקים שם מדינה פלסטינית. ראש הממשלה נפתלי בנט עמד ליד השר האמריקאי – ולא צייץ אפילו מילה של הסתייגות. הוא לא ניסה לתקן את הדברים ולומר לבלינקן שישראל רואה ביהודה ובשומרון את מקום הולדתו של העם היהודי. מעודד משתיקתו של בנט, בלינקן גם הביע דאגה מפני “אלימות מתנחלים” ודרש את הפסקתה של בנייה יהודית ב”גדה המערבית”.
כל זה הוביל לכך שבמסיבת העיתונאים חזרו הדוברים הערבים על המנטרה שהוכתבה להם: מדינה פלסטינית על השטחים שנכבשו ב־1967, לדבריהם, היא הפתרון האולטימטיבי לכל תחלואי המזרח התיכון. ולא המאבק בארגוני הטרור הנתמכים בידי איראן.
למרבה הצער, את המסר הזה קלטו כל דיירי השכונה הרעה שבה נמצאת המדינה שלנו: מבחינתם, היהודים מאבדים גובה, נחישותם פחתה ואפשר להתחיל לזנב בהם, חלקם כבר לא ממש רוצים בהמשך קיומה של המדינה הציונית, וכעת אין חשש שהיהודים יגיבו בנחרצות על רצח יהודים ברחובות.
לפיד ובנט, האחוזים בגרונם בידי מנסור עבאס, הם הדבר האחרון שמדינת היהודים צריכה כעת.