הסקרים האחרונים אינם מחמיאים לנשיא ג’ו ביידן. כמעט שנה וחצי לאחר בחירתו, ושיעור האזרחים המרוצים מאופן תפקודו תקוע בסביבות ה־40%.
פרשנים בכירים בוושינגטון מתקשים להסביר את הסיבות למה שהם מגדירים “היעדר הפופולריות של הנשיא”. בתקופת כהונתו בבית הלבן, שמו של ביידן, השגרה שבה הוא ממלא את תפקידו, תדמיתו והתנהלותו כראש מעצמה לא נכתמו, לא נפגמו ולא נפגעו באופן משמעותי. לא רשום על שמו שום כישלון, שום משגה, שום מהלך שגרם לארצות הברית נזק והפסד.
ביידן הצהיר שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין “לא יכול להישאר בשלטון”. הצהרה חכמה, נבונה, במקומה - ובעיתוי הכי נכון ומוצדק. מדובר בראש מדינה שפלש למדינה ריבונית, מפציץ ערים, הורג אזרחים - כולל נשים וילדים – ומבצע פשעי מלחמה. אלא שהפוליטיקאים, העיתונאים והפרשנים כועסים – אחרי שכעסו גם על שתיקתו או היסוסו וכינו אותו “ישנוני”, “מגמגם”, “קשיש”. נראה שבמשחק דעת הקהל, ביידן לא באמת יכול לנצח.
נכון ומותר לבקר את מדיניותו ואת תגובותיו של ביידן לתוקפנותו הרצחנית של פוטין, ומי שלא עושה, לא טועה. אבל עד כה הנשיא ביידן הוכיח שיקול דעת נבון ויישם מדיניות ותגובות תגמול נכונות נגד רוסיה ופוטין שחשפו את ניסיונו העשיר בערוצי הממשל ואת הידע שצבר במבוכי השלטון.
ביידן שיקם את מעמדה של ארצות הברית כמנהיגת מעצמות המערב והעולם החופשי. ולא פחות חשוב – הוא הוכיח יכולת מדינית ללכד את הדמוקרטיות המערביות הישנות והמזרח־אירופיות החדשות ולחדש את נוכחותם של מוסדות בינלאומיים כדוגמת נאט”ו נגד התוקפנות הפושעת של רוסיה.
בחזית הפנימית, בפוליטיקה הפנים־אמריקאית, כל זה לא כל כך עוזר לו. בעיני אזרחים רבים ביידן לא זוכה לאהבה ולתמיכה שהוא ראוי להן. “ברגע שפוליטיקאי נבחר לכהונה רמה ומתמנה כמופקד וכאחראי לפתרון בעיות ומצוקות ולשיפור חייהם של אזרחי המדינה, הוא אבוד בדעת הקהל”, מסביר פרשן אמריקאי ותיק ומוערך. “זה מה שקורה היום: אנשים מצפים ממנהיג נבחר למלא בתוך יום את כל מה שהבטיח. ואם זה לא מתקיים, מבחינת דעת הקהל האיש גמור”.
הבעיה של ביידן, מסבירים הפרשנים, היא שהוא טרוד, מעורב וחייב לטפל בבת אחת בשורה של בעיות ונושאים. מגיפת הקורונה לא נעלמה והמאמצים למיגורה דורשים פעילות מצד הממשל. גם האינפלציה מעיקה על מיליוני אזרחים, הפשע ותקריות האלימות בערים הגדולות בארצות הברית הפכו למכת מדינה, והנשיא הגיש השבוע תקציב פדרלי בהיקף חסר תקדים של 5.8 טריליון דולר.
כעת מצפה לנשיא ביידן תקופה לא פשוטה. תקופה מאתגרת בחזית הפנימית, גדושה מבחנים קריטיים בזירת מדיניות החוץ. הסקרים הלא מחמיאים אולי אינם מעודדים במיוחד, אבל בשום אופן אינם גורם מעכב ומפריע להצלחות ולהישגים. וכאיש ממשל ותיק, ביידן יודע זאת היטב.