עידית סילמן, גיבורת היום בקרב הישראלים שלא רוצים את הממשלה הלא כשרה לפסח, איננה היחידה שעזבה את ימינה לאחרונה. ביום שני השבוע עזב פעיל שפחות מעניין אותו חמץ, כי הוא דרוזי. זהו אבסם שאמי, עד אז ראש מטה הדרוזים בימינה.
אני מצטט חלק ממה שהוא כתב בפייסבוק (בניכוי כמה סימני קריאה): "מצטער טעיתי!! מחילה מאחיי הימניים… להלן הודעת עזיבתי את ימינה: חבריי! בניגוד לרצוני להקמת ממשלת שמאל ערבים, זרמתי. אמרתי לעצמי אולי אני טועה בואו ניתן צ׳אנס! אולי עבאס יהיה עציץ וסתם נשתמש בו כאמצעי. אולי השמאלנים יהפכו לימניים! אולי ואולי, אך לצערי הרב ימינה הפכה לשמאלה! לא אאריך, אסתפק בפרישה שלי מימינה!".
בשיחה עם העיתונאי ארז תדמור ברדיו "גלי ישראל" אמר שאמי: "ימינה הפכה לשמאלה. אני רוצה לאחל לעצמנו, עם ישראל, שממשלת שמאל ערבים תיפול בהקדם. תגידו אמן".
הוא סיפר שהוא היה עם איילת שקד ונפתלי בנט בתשע השנים האחרונות בגלל האידיאולוגיה. "האמנו בנפתלי בנט ובאיילת שקד, שהם הבית של הימניים. עברנו איתם לימינה. העזיבה היום זו לא החלטה שלי רק מן הזמן האחרון. מה אתם חושבים, שרק אני עזבתי את ימינה? רבים עזבו את ימינה. נפתלי בנט השלה את כל בוחריו. נשארו שם רק האינטרסנטים".
אבסם שאמי סיפר שהוא התנגד להקמת הממשלה הזאת והפציר בחברי כנסת של ימינה לא להצטרף. לדבריו, התחיל אז מסע שכנוע כלפיו וכלפי חבריו הדרוזים, בטיעון שהממשלה שתקום תהיה ימנית נטו, כי האינטרס היחיד של השמאלנים הוא להפיל את נתניהו, ולכן הם ייתנו לבנט את כל הלגיטימציה לפעול כימני. "לצערי הרב השלו אותנו, ואנחנו השתכנענו. אמרנו: בואו ניתן סיכוי, אולי באמת הם יפעלו כימניים". עכשיו הוא הבין את גודל האשליה.
לפני כחודשיים יצא לי לעשות משהו תרבותי בשיתוף עם עידן רייכל, ויצא לנו לשוחח מאחורי הקלעים. הופתעתי לשמוע ממנו שהוא מקדיש הרבה זמן ללימוד תולדות מדינת ישראל בראשיתה, הוא מקשיב לתוכניות על גולדה מאיר ונושאים כאלה. לא מה שציפיתי לשמוע מזמר כה פופולרי.
זו הייתה שיחה קצרה, העלינו את האפשרות שנמשיך לדבר על כך, אבל סיכומי חדרי אמנים נמוגים בלחץ לוחות הזמנים. אתמול קראתי פוסט שלו בפייסבוק שבו הוא סיפר שכל שבוע הוא נוהג לאילת, ותיאר: "פעמיים בשנה האחרונה אולצתי לרדת לשולי הדרך על ידי נהגים בדואים, אלימים, מאיימים. פעמיים גם התחלתי לנסוע מהר מאוד, בבריחה מהם, כי הייתי בתחושה שעוד רגע אני נשאר בלי רכב ובלי כלום (במצב הטוב…). תחושת חוסר האונים, כשאתה נתון לגחמות של פורעי חוק, היא איומה".
הוא מסביר שהמשטרה, שאומנם עונה מהר, רק עוקבת אחרי מיקומו. כל אלה, כותב רייכל, "משאירים אותך אבוד, במדינה שלך. בדרך לחופש, טיול, הופעה או עבודה".
אני תוהה לעצמי מה הוא עושה פעם־פעמיים בשבוע בדרכים הארוכות לאילת? מקשיב לפודקאסטים על גולדה מאיר? ועידן רייכל ממשיך וכותב: "המאבק להחזרת השליטה, החוק והסדר בנגב - הוא לא כלי פוליטי, לא איזה תווית או נושא שעליו צריך להתווכח, והוא בטח לא עניין של ימין ושמאל, וגם לא 'מאבק אישי של איתמר בן־גביר'. אני הייתי שמח שנחיה כולנו בשלום, אבל אם כבר מישהו אמור לחשוש - אז לא אזרחים שומרי חוק".
בתגובות בפייסבוק של רייכל לקטע הזה מצאתי משהו מעניין. למרות שלממשלות נתניהו יש חלק גדול בהפקרות הפשע בנגב, היו שהגיבו בהתקפה על ממשלת בנט, וחשפו כך את הנתק בין ראש הממשלה בנט לבין בוחריו. מלכתחילה בוחריו היו מעטים מדי מכדי לתת לו זכות מוסרית ודמוקרטית להיות ראש ממשלה, עכשיו גם הם נעלמו.
כותבת אחת הגולשות בתגובה על קריאתו של רייכל להשליט ביטחון בכבישי הנגב: "זה מה שאני אומרת כבר שנים. לכן הצבעתי בנט. פעמיים. אבל המצב רק הולך ומידרדר. אכזבה. מחייב טיפול כירורגי. ובנגב זה הכי בולט".
עונה לה גולש אחר: "נו, ואיך בנט? את ושכמוך דרדרתם אותנו לשאול תחתיות עם ההצבעה לו". עונה לו הגולשת: "נו באמת, מי יכול היה לשער בנפשו שמדובר בנוכל מדופלם. הנבגדים הראשונים מהמגלומן הם מצביעיו, אז ממליצה לך לא לחלק ציונים ולזרוק האשמות". השיח הזה מסמל את העובדה שבנט ובוחריו פרודים. הם גמרו איתו, לא הוא גמר איתם.