ראש הממשלה נפתלי בנט מנסה לייצב את עצמו כמדינאי מוביל של יוזמות שלום ומהלכים מדיניים בינלאומיים. ישראל קטנה על בנט, ועד הרוטציה בעוד כשנה וחצי (אם תתקיים לנוכח התערערות הקואליציה), הוא חולם להפוך למדינאי מוביל ולהוכיח שכמו בנימין נתניהו – גם לו יש כל הכישורים שדרושים לניהול מו"מ מדיני.
אלא שלהבדיל ממנהיגי אירופה, שלא נדרשים להילחם בגלי טרור רצחניים, במשבר הדיור ובאינפלציה שמרימה ראש, בנט חייב להקדיש את עיקר זמנו לטיפול בנושאי פנים, ולכן ראוי שידחה את חלומו להפוך למתווך ולמנהיג בינלאומי. על פי תוצאות הסקרים האחרונים, בנט ומפלגתו לא זוכים לאהדה, מה שמעיד על כך שהציבור לא קונה את מנהיגותו, ורבים מתקשים להפנים את העובדה שבנט הוא ראש הממשלה.
בנט רוצה להצטייר בציבור כיותר נתניהו מנתניהו, אבל מה לעשות שאת הכריזמה שיש לנתניהו, לא יהיה לו לעולם. בישראל היו גם ראשי ממשלה לא כריזמטיים דוגמת לוי אשכול ומשה שרת, שהצליחו לנהל את המדינה וגם להצליח בתפקידם. אשכול בתפקידו כשר אוצר, טרם מינויו לראש ממשלה, הוביל מדיניות כלכלית אחראית כשהודיע על פיחות בשער הלירה, לאחר שעד אז שער הלירה היה למעשה פיקציה. אשכול הצליח לנווט מהלך כלכלי חשוב, שזיכה אותו במחמאות מחוגים פיננסיים בעולם – ועשה זאת רק מכוח מנהיגותו.
הצלחותיו לא מנעו ממתנגדיו להתבדח על חשבונו. חוברת שיצאה בתקופת כהונתו נשאה את השם "כל בדיחות אשכול", והעידה מה דעת הציבור עליו. כריזמה ומנהיגות הן מתת אל, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, אין צורך בכל התכונות כדי להצליח בתפקיד.
דבר אחד ברור: מי שיושב על כיסא ראש הממשלה, הופך מיד ליעד לחיזור מצד מנהיגי העולם. מערכת יחסים אישית טובה לא הזיקה מעולם לאף מנהיג מדינה, אבל גם כשאין מערכת אישית, אפשר להתנהל בקלות במים הבינלאומיים. העיסוק ביחסים הבינלאומיים קוסם לבנט יותר מהטיפול בענייני פנים, והתחושה בציבור היא שחסרה יד סמכותית מכוונת. עמדתו של ראש הממשלה לא נשמעת בנושאי דיור וכלכלה, אלא רק בתחום הביטחוני.
העובדה שמדובר בקואליציה שבה כל קול יכול לחרוץ את עתידה, כפי שהוכח שלשום עם פרישתה של ח"כ עידית סילמן, היא אולי אחת הסיבות המרכזיות לכך שבנט חושש להטיל את מרותו על השרים. הוא מוכן להתגמש ובלבד שיצליח לסיים את תקופת כהונתו, גם במחיר היותו ראש ממשלה לא משפיע.
לא ברור מדוע מי שהתאהב בעיסוק בנושאים מדיניים, נמנע מלקדם למשל מו"מ עם הפלסטינים, או לפתוח בהידברות איתם. מומחים לענייני צבא, ובהם קצינים בכירים לשעבר, חוזרים וטוענים שמהלכים צבאיים לבדם הם לא יותר מפתרון זמני לבעיה שמחייבת טיפול שורש.
כמי שעמדותיו המדיניות ברורות, בנט לא יכול להצטייר בקרב מצביעיו ואוהדיו, אנשי ימין מובהקים, כמנהל מו"מ עם הפלסטינים, ובוודאי שמבחינתו הוא מנוע מלהגיע איתם להסדר.
חשוב לזכור שממשלתו של בנט ימנית הרבה יותר מממשלת נתניהו, דבר שהוא מציאות פוליטית שגם מתנגדיה של הממשלה חייבים להשלים איתה. אלא שזאת מדיניות שנושאת עמה גם מחיר מדיני.
מרתון הביקורים שערך בנט בעת האחרונה באמירויות, בירדן, במצרים וברוסיה לא הרשים במיוחד את הציבור בישראל. גם האמירות שלפיהן "נילחם בטרור בהתמדה, בעיקשות וביד ברזל" לא עושות רושם על איש. שר התקשורת יועז הנדל אמר השבוע שמה שנדרש עכשיו הוא לתת גיבוי לכוחות הביטחון במאבק מול האסלאם הרדיקלי. אלא שגיבוי לבדו לא יביא את התוצאה.
לישראל דרוש עכשיו יותר מתמיד ראש ממשלה במשרה מלאה. במקום לקיים פגישות תיווך בעניינים שאינם נוגעים לאינטרס הלאומי המיידי של ישראל, יש צורך לעסוק בטיפול יומיומי במאבק בטרור. הסכסוך בין פוטין לזלנסקי מעניין פחות. מה שמעניין יותר וחשוב יותר, הוא מי יחזיר את תחושת הביטחון שאבדה בתקופת כהונתו של בנט כראש ממשלה – והאם הוא האיש שיוכל לעשות זאת.
מחדל חמור
כך הופכת ישראל ליבואנית רשמית של קורונה. מאות אלפי הנוסעים שיצאו בימים האחרונים את שערי נתב"ג וחוזרים עכשיו לישראל, לא נדרשים להיבדק בחו"ל לפני עלייתם למטוס בדרכם לארץ. באתר משרד הבריאות יש הסבר שלפיו מתחילת חודש מרץ שונה הנוהל, וכעת אין צורך בהצגת אישורים שמעידים שהטסים לארץ אינם חולים.
כך נוצר מצב אבסורדי ותופעה מפליאה שבמסגרתה אין ייצוא של קורונה מישראל, אבל יש ייבוא של קורונה מחו"ל. זאת מכיוון שחלק מהיוצאים לחו"ל נדרשים להציג בנמל התעופה בדיקת PCR, אבל מדינות אירופה אינן נוקטות מהלך דומה, ואינן מחייבות את הנוסעים לארץ להיבדק.
בנט הצהיר בעבר כי יש להדק את הפיקוח על הנכנסים לארץ, משום שהם אלה שיכשילו את בלימת המגיפה. אני משוכנע שההחלטה שלא לבצע בדיקות לטסים לישראל אינה חלק מהידוק הפיקוח, שמתבטא היום רק בבדיקות שנערכות בנתב"ג אחרי הנחיתה.
אנשי המקצוע בקיאים ממני במשמעות שינוי ההחלטה, שהביאה לכך שעשרות, מאות או אלפי נוסעים שנדבקים במטוסים במהלך טיסות הקורונה מחו"ל לישראל, מאובחנים למרות זאת כשליליים בבדיקות שנערכות בארץ, מיד עם נחיתתם בישראל. זה קורה משום שתסמינים ראשונים של המחלה מתגלים כעבור כמה ימים ולא כעבור כמה שעות. אני לא אפידמיולוג וגם אין צורך להיות כזה, כדי לדעת שטובים הסיכויים שהמגיפה תחזור לישראל, ובגדול.
חג הפסח הקרוב יביא איתו גל נוסף של נופשים שייצאו לחו"ל. חלק מהם יחזרו לארץ עם המחלה, וידביקו את שאר הנוסעים בטיסה. מובטח לנו שאם לא יינקטו מיד צעדים מחמירים המגיפה שוב תרים ראש, ואנחנו נשלם את המחיר.