זוכרים? לפני כמה זמן (מתי בדיוק זה היה?) היה כאן גל טרור. אומרים שגל נוסף בדרך לאינתיפאדה שלישית. כאילו מאז מלחמת ששת הימים לא מתחוללת כאן אינתיפאדה אחת, רצופה. קצת פתטי ומכמיר לראות את ראש הממשלה נפתלי בנט ניצב על החוף מול הים הסוער וקורא "לשבור את הגלים". הרוגי הגל האחרון, ערבים ויהודים, תויקו בסדר מופתי במגירות הנעלמות של הזיכרון הקולקטיבי כדי לפנות מקום לגל נוסף, גם הוא נושא מזכרת.

לכל גל ארגון טרור משלו. פעם היו אלה אש"ף, פת"ח, ספטמבר השחור, החזית וכדומה, היום אלו שליחי חמאס, דאע"ש והג'יהאד, ובדרך ארגונים סלפיים נוספים. ואיראן כמובן. והם תמיד התחדשו באמל"ח תקופתי. סכינים, קסאמים, גראדים, פצמ"רים, מטענים, ירי, בלונים, רחפנים, פיגועי השראה, פיגועי בודדים, פיגועי מתאבדים ופיגועי נקם.

השונה כיום הוא שהסתיימה תקופת העברת המלחמה לשטח האויב, ואת הטרור אנחנו מנצחים בישראל גופא. הבעיה היא המחיר והתוחלת. חיסול שלושת המפגעים בסוף השבוע האחרון בין ג'נין לעראבה היה מבצע חיוני שצלח.

הדילמה היא אם שת"פ בין השב"כ לימ"מ, מוצלח ככל שיהיה, הוא הפתרון, או טיפול מקביל בשורש כדי למנוע מלחמת נצח. כיום, אחרי ששמנו חייל ושוטר בכל פינת רחוב וחיסלנו את תומכי דאע"ש וחמאס ואיראנים משוטטים בסוריה ולבנון, אנחנו מוזמנים להיות מופתעים לקראת השלב הבא: קמיקזה של רחפנים או כתב"מים קטלניים מונחי GPS וקואורדינטות. אלה עשויים להיות מורכבים במרתף ביתי או בבתי מלאכה תחת האדמה, עולים כמה עשרות - מקסימום מאות - דולרים, ומתבייתים אוטונומית על המטרה. ומה אז? ניירט עשרה ויפציצו שניים?

הטכניקות של הטרור משתנות, אבל הכוונה אחת: תורידו את המגף מהצוואר שלנו, ואם לא, אנחנו נידונים, יהודים כערבים, לאינתיפאדה לנצח. ככתוב בתורתנו "ככל שיענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".

בינתיים עושה הממשלה מאמץ להרגיע. מחלקת רישיונות ציד, כלומר נשק, לכל דורש/ת, מיטב חיילי הקומנדו של צה"ל מסתובבים ברחובות הערים וחברי מיליציות סמי־אזרחיות חמושות בכוננות לשלוף ראשונים. עכשיו תגידו: אנחנו השתגענו? כל העם צבא? זוהי המתכונת המובהקת לזריעת אי־ביטחון, חשדנות 24/7 על גבול הפרנויה ותדלוק שנאת הערבי באשר הוא ערבי. הדרך היחידה להבטיח, זמנית, שקט נפשי ולאומי, היא לחזור לשגרת החיים שבה מדחיקים את הסכנות של מלחמת חמש חזיתות בו־זמנית (בגדה, ברצועה, בלבנון, בסוריה ובאיראן).

את השקט האמיתי אמורים להבטיח כוחות הביטחון, ואם הם לא מספקים את הסחורה, חובה על האזרחים המאוימים לבחון אם צריך להדיח את האחראים. או לחלופין: אם מסתבר שהממשלה מטילה על כוחות הביטחון כמות משימות מעבר ליכולתם, ואם העם לא מוכן לשלם את המחיר שהוא ערעור הביטחון האישי - אזי חובה על הממשלה לצמצם את מספר המלחמות.


שומר הסף

את היקף הלחימה קבעו הממשלות הקודמות. זו הנוכחית, לפחות חלקה, כבולה או מאמינה במדיניות הממשלה הקודמת. מי שמבטא בבהירות ובגילוי לב את אורחה, רבעה ומדיניותה של הממשלה הקודמת הוא יורם כהן, ראש שב"כ לשעבר. מבחינתו (בראיון ל"עובדה") "אין שום דרך לנהל עם ה'ערבים' דיאלוג על הסדר… אין לנו פרטנרים, כי הצד השני רוצה או מאה או אפס… יש בינם לבינם מאבק דתי ובכלל זוהי תרבות שונה, אנחנו מאוד רחוקים ממנה תרבותית כמעט מנטלית".

איתמר בן גביר לא היה מנסח זאת טוב יותר. "שם כל בעיה נפתרת באלימות וזו בעיה שהציבור בישראל לא מוכן לקבל. יש שם סכסוכי עדות, משפחות, חמולות וזה לא קשור לישראל. לדעתי" - אומר כהן לאילנה דיין – "בעניין הזה של אכזריות ואלימות ברברית אנחנו שונים מהם".

"חמאס מצליח לדחוף את ערביי ישראל שיהוו גורם בעייתי חסר תקדים ועושה לינצ'ים בציבור הישראלי בצורה אכזרית", ממשיך כהן, "בחומת מגן, העם הפלסטיני על ארגוניו ועל ההנהגה שלו כולם לחמו בנו, כולם ירו בנו, כולם התאבדו בשטח ישראל". וואללה? "כולם"? לא הייתי בטוח שאני שומע הסתה במסווה של דיווח מקצועי וחזרתי להקלטה של התוכנית.

ואכן, זו הייתה הכללה של "כולם", "תרבותם", "אכזריותם" ו"הם". "האויב הזה עושה לנו מאות ואלפי פיגועים בשנה רק מיהודה ושומרון, לא עזה", ממשיך כהן, "וזה שהם לא קרו זו תוצאה ישירה של סיכול". ככלל, על פי כהן "הממשלה טועה בהבנת חמאס, כי היא מחפשת איך לא להגיע להסלמה... אולי יש מטרות אחרות, לכן היא מחליטה לתת להם כסף כדי להרתיע, לאפשר כניסת פועלים - אני חושב שאם הם יגיעו לשלב, ואני חושב שהם יגיעו, שאם יתפלק לנו פיגוע ויהיו הרוגים, יכול להיות שהמדיניות מול עזה תשתנה".

איך? ניכנס לעזה? דיין לא שואלת וכהן לא מתנדב לענות. דיין מעירה שבכירים ברשות גינו את פעולות הטרור בערים. "כן, שמעתי גינויים, ואני לא נותן להם משקל רב" (שזו פרפראזה של המנטרה הכהניסטית "לא מאמינים לערבים"). כהן "בעד לחזק את הכלכלה (הפלסטינית) כתמריץ" וכעבור כמה דקות חוזר לסורו: "יכול להיות שיש אנשים במערכת הביטחון, לא שב"כ כמובן, שחושבים שכדי לחזק את הכלכלה הפלסטינית צריך להעלים עין ממאות או עשרות אלפים של שוהים בלתי חוקיים - אני חושב שזו טעות".

פתרון שתי המדינות? "מסוכן לישראל בהיבט הביטחוני, ולא ניתן להעביר אחריות, כי מחר יהיו בחירות וחמאס יגיע". וזה המקום לדווח לכהן כי עקב מדיניות הסיכול המוצלחת של השב"כ, חמאס נמצא בגדה ועל פי סקרי אוניברסיטת בית זית הם מנצחים בבחירות.

כיו"ב השקפתו של כהן על ערביי ישראל. "אני לא רואה את הנהגת ערביי ישראל מתמודדת בצורה יותר אמיצה (מול הטרור). הם בעצם הפכו להיות גרורות של אויבי ישראל בדגש על חמאס בעזה וגורמים אסלאמיים קיצוניים... אם אני רואה שהתופעה של טרור ערבי ישראלי מתרחבת, אני לא חושש לעשות הריסות גם באום אל־פחם". וואללה? עד כדי כך האמירה הזו היא גם מקושקשת וגם רעילה, שהתגובה היחידה היא "וואללה?". או במילותיו של חיים רובוביץ, לשעבר מס' 3 בשב"כ, בראיון פרישה: "עצרנו אינספור אנשים שלא לצורך. זה לא תרם דבר".