לא בכל יום נפרדים בצה"ל ממצביא בשיעור קומתו של עמיקם נורקין, ולמרות זאת קשה היה להחמיץ את אווירת החמיצות שליוותה השבוע את טקס חילופי מפקד חיל האוויר. בחמש השנים האחרונות פיקד נורקין על 408 מבצעים בשטח אויב, יותר מבצעים ממה שעשו רוב חבריו למטה הכללי בכל שנות שירותם.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
ההגדרה של חיל האוויר כחוד החנית של ההרתעה והעוצמה הישראלית היא לא רק קלישאה, היא פרקטיקה שעומדת במבחן כמעט מדי יום. בחמש שנות הפיקוד של נורקין תקף חיל האוויר 2,259 מטרות בכל רחבי המזרח התיכון, רבות מהן בסוריה, המדינה בעלת מערך ההגנה האווירית הצפוף ביותר בעולם. למעט מקרה אחד ב־2018, שבו הופל מטוס סופה ישראלי בטיל סורי, המבצעים האלה בוצעו בהצלחה מלאה. שום חיל או זרוע אחרת של צה"ל לא התחככו באויב בתדירות הזאת.
בפעילות הזאת רשם חיל האוויר שורה של תקדימים עולמיים: התקיפה המבצעית הראשונה בעולם וההפלה המבצעית הראשונה של מטוס ה־35F. ב־13 הדקות הראשונות של מבצע שומר החומות הנחית חיל האוויר 450 טונות פצצות ברמת דיוק גבוהה. כשמשווים את זה לביצועים של חיל האוויר האמריקאי, אפשר להתרשם מפער המצוינות בין החילות.
חיל האוויר התברך בעשור האחרון בשני מפקדים שידעו לחדד עוד יותר את החנית והפכו את החיל למכונה עם תפוקות חסרות תקדים, הן באיכות והן בכמות. זאת למרות הירידה המתמדת במספר מטוסי הקרב שמחזיקה ישראל, שירד אל מתחת למה שנחשב בעבר המינימום ההכרחי.
הכורח הזה אילץ את נורקין ואת קודמו אמיר אשל להביא למקסימום את מיצוי הכוח, וכיום מטוס קרב של חיל האוויר יכול לבצע שש גיחות ביממה. המשמעות היא יכולת להנחית כמה אלפי טונות של חימוש מדויק בכל יום לחימה – עוצמת אש שמשמרת את ההרתעה הישראלית בצפון ובדרום. העוצמה הזאת הופכת את חיל האוויר גם לאחד הנכסים המובילים של הדיפלומטיה הישראלית. חילות אוויר מהאזור ומהעולם מעוניינים להתחכך בחיל האוויר הישראלי וללמוד ממנו, והתרגילים המשותפים שהוא עורך הפכו לאחד הגשרים המשמעותיים בקשר מול מדינות האזור.
את המצוינות שלו משיג חיל האוויר לא רק בניהול מדוקדק של הפלטפורמות והמערכים הטכניים, אלא גם בניהול משאבי האנוש. בכל משרד של מפקד טייסת תלוי לוח ובו הפרטים האישיים של כל הטייסים שלו, בסדיר ובמילואים: מה מצב העסק שלו, אשתו של מי פוטרה ובאיזו כיתה לומדים הילדים שלו – כל מה שעשוי להשפיע על הכשירות והריכוז שלו.
האופציה האיראנית
המאמץ של נורקין, כמו גם של קודמו, לשמר את מצוינות החיל ולקיים תרבות תחקיר נוקבת וחושפנית, הפכו אותו נערץ על פקודיו, פחות על מפקדיו. נורקין לא הסתיר את דעתו מהממונים עליו ולא חשש לחלוק עליהם, ולחלקם זה לא היה נוח. כפי שחשף כאן עמיתי טל לב־רם, בפתיחת שומר החומות נורקין התנגד נחרצות להחלטת הרמטכ"ל לממש את מבצע מכת ברק להשמדת תשתיות התת־קרקע של חמאס. הוא סבר כי אסור לבזבז במבצע מוגבל כלי בעל משמעות אסטרטגית, שנבנה בעמל רב לאורך שנים, בעיקר כשהתנאים לא אפשרו הצלחה מלאה. הוא כנראה גם צדק, אבל זה מה שעורר את זעמו של הרמטכ"ל, שגם חשד בו (שלא בצדק) שהוא עומד מאחורי הפרסום.
בשנתו האחרונה בתפקיד חידש נורקין את בניית האופציה הצבאית לפעולה מול איראן. הוא ניגש למשימה הזאת במלוא הרצינות, אף שגם הוא מבין את המגבלות שיש לכוח צבאי אל מול אומה שכבר רכשה את הידע איך לייצר חומר בקיע. שר הביטחון בני גנץ חשף השבוע שאיראן מנצלת את הדשדוש במו"מ עם המעצמות בווינה כדי לצבור עוד יכולות. לפי גנץ, בידי איראן כבר 50 ק"ג של אורניום מועשר ל־60%, כמות חומר שבתוך חודש ניתן להפוך לאורניום ברמה צבאית שיספיק לפצצה ראשונה. במקביל ממשיכים האיראנים להתקין צנטריפוגות מתקדמות במתקן התת־קרקעי בקום, שאליו הפצצות של חיל האוויר לא יכולות לחדור.
שנה בדיוק חלפה מאז נפתח המו"מ המחודש על הסכם הגרעין, ועדיין ההסכם לא נראה באופק. בישראל מעריכים שבסופו של דבר איראן תחתום על הסכם, אבל היא מתכוונת עד אז להפיק את המקסימום מהחולשה של הממשל האמריקאי מולה. המשמעות מבחינת מי שנכנס לנעליו של נורקין, תומר בר, היא שהוא יידרש להמשיך לשכלל את האופציה האווירית מול איראן. בר יודע דבר או שניים על השמדת תוכנית גרעין של מדינה שכנה, אבל גם הוא יבנה את האופציה בתקווה שלא יידרש להפעיל אותה.
הוא מקבל לידיו ארגון מצוין, והאתגר שלו יהיה להמשיך לשפר את המצוינות הזאת, או כפי שאמר לי פעם אחד הרמטכ"לים: "בישראל יש רק ארגון אחד שכאשר המדינה דורשת ממנו משהו הוא תמיד מצדיע ומבצע. בתוך הארגון הזה יש עוד ארגון שגם יודע לעשות את זה על האפס – זה חיל האוויר".
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13