אחרי "אירוע עידית סילמן": נפל דבר בפוליטיקה הישראלית

שבוע אחרי "אירוע עידית סילמן" ההבנה הגורפת, בשני המחנות, היא כי המפה הפוליטית הנוכחית חיה על זמן שאול וכי המצב בלתי הפיך. זאת המוסכמה, וכל השאר – פירושי רש"י.

לאחר שפרשה מהקואליציה: זאת רשימת "הערכים המלאה" של הזוג סילמן | בן כספית

המסר שכל בכירי הממשלה משדרים כלפי חוץ בהתאמה מלאה ("אירוע כואב אך לא סופני, נהדק שורות ונתפקד גם ללא רוב ועם מעט חקיקה בכנסת") אינו בא לשקף את המציאות אלא לייצר אותה. והמציאות פשוטה: ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, ודמוקרטיה פרלמנטרית אינה יכולה לתפקד ללא פרלמנט בריא ופעיל. אחרי איבוד הרוב בכנסת הקואליציה נמצאת במצב של שיתוק, על אף מאמצי ההנשמה, והמצב הזה אינו יכול להימשך לאורך זמן. עד כאן האבחנה, ומכאן - ניסיון של כל צד לאתר את דרכי התמודדות איתה.

בראשן של רוב מפלגות הקואליציה עומדים שועלים פוליטיים ותיקים. הם מכירים מצוין את הכלל הבסיסי ביותר, שאומר כי אווירת בחירות מסוגלת לגרום לאפקט הדומינו ובאמת להוביל לבחירות, גם אם עובדתית אפשר למנוע את המפלה. פוליטיקאים חיים על כותרות, הכותרות משפיעות על הסקרים, והסקרים מובילים לקבלת ההחלטות.

על כן בימים שאחרי התפטרות סילמן יצאו שני המחנות לקרב בלתי מתפשר על תודעת הציבור: הקואליציה - בניסיון לייצב את המצב ולעצור את הגל; האופוזיציה – במאמץ לפוצץ את כל הסלע, אחרי שהצליחה לסדוק אותו.

פסיכולוג חירום

שר האוצר אביגדור ליברמן נקרא למילואים בתור פסיכולוג חירום של הממשלה, או ליתר דיוק יזם מבצע הרגעה על דעת עצמו. הוא הזמין לשיחה צמודה את שני חברי ימינה שסומנו בליכוד כבאים בתור.

קודם נפגש עם ניר אורבך, ולשכת השר דאגה להפיץ תמונה של השניים מחייכים ולוחצים ידיים. כל מי שדיבר עם אורבך בימים האחרונים הסיק שהוא אינו ממהר לשבור את הכלים. ובוודאי שאינו שש להפוך לשובר השוויון שיוביל להפלת הממשלה ולהליכה לבחירות.