לאחרונה שמעתי שתי עדויות בעניינו של בצלאל סמוטריץ'. שתיהן מפיהם של בכירים מאוד בזרועות הביטחון. אנשים מהסוג שמוזמן לישיבות קבינט ונושא סקירות ביטחוניות בפני שרי הקבינט. שניהם, בשתי הזדמנויות שונות, אמרו לי את אותם הדברים: "סמוטריץ' בתוך הקבינט זה לא סמוטריץ' מהטלוויזיה, מהטוויטר או מהכנסת. הוא הרבה יותר אחראי ממה שהוא נראה, הוא לא מתלהם, אין לו דרישות לוחמניות, הוא מבין את הסיכונים ואת הנסיבות, הוא מבין את מכלול השיקולים. הופתענו ממנו מאוד".
למרבה הצער, הסמוטריץ' הזה פיקטיבי. נוכח־נפקד. הוא עובד אצל הסמוטריץ' הלוחמני, זה של כיכר העיר. גורל המדינה פחות מעניין אותו. הוא יודע שהממשלה הזו נלחמת בטרור טוב ויעיל יותר מקודמתה. הרי הוא היה שם. הוא יודע שבנימין נתניהו סגר את הר הבית לתקופות ארוכות בהרבה מהתקופה שבה הוא נסגר עכשיו.
הקשת עכבר אחת בגוגל תעלה את הנתונים האמיתיים. הוא יודע שנתניהו התקפל בפני הטרור עשרות פעמים. הוא יודע שנתניהו איבד את המשילות בנגב ובגליל. הוא יודע שנתניהו הבין את הנפיצות של הר הבית ופעל בהתאם. הוא יודע שנתניהו התקפל בבהלה במשבר המגנומטרים. הוא יודע שבימים האחרונים נשברו כל שיאי עליית היהודים על הר הבית. הוא בוודאי ראה את הכתבה של יאיר שרקי בערוץ 12 שחושפת שלאחרונה החלו יהודים גם להתפלל על הר הבית, לראשונה מאז מלחמת ששת הימים.
הוא יודע את כל זה, אבל הוא ממשיך להדליק את השטח. בתוך תוכו הוא יודע שלא לגן העדן הנצחי הוא מוביל אותנו, אלא לגיהינום. הוא ובן גביר הם מלאכי גיהינום מורשים, עם קבלות. אחד כבר הורשע, השני נחשד בקשירת קשר לבצע פיגוע טרור באמצעות 700 ליטר בנזין. בנימין נתניהו המקורי, האחראי, לא היה מעלה בדעתו לקרב את שני אלה לקבינט הביטחוני. בימים טרופים אלה, זה הם שמקרבים אותו.
נתניהו ברא כאן, בחצר האחורית שלנו, מפלצת כהניסטית. הוא היה משוכנע שיוכל לרתום אותה לצרכיו (הימלטות מאימת הדין וריסוק מערכת המשפט). הבעיה היא, שהיא רותמת אותו לצרכיה. אם הוא יצליח להפיל את הממשלה הנוכחית ואם יקרה הנס המשיחי והם (יחד עם החרדים והבן־גבירים) יחצו את קו 61 המנדטים בבחירות הקרובות, בקבינט הביטחוני הבא ישלטו בן גביר וסמוטריץ'.
הם יכשכשו בזנב בשם נתניהו. באותו רגע, נצטרך להתפלל שסמוטריץ' האחראי יתפוס את ההגה. אני מציע לא לבנות על זה, כי אין בעולם מתכנת שיצליח ליצור גרסה אחראית של איתמר בן גביר, והוא זה שקובע את הטון. מה גם שזחיחות ואופוריה בדרך כלל פועלות נגד זהירות והיגיון. במקרה כזה, של ניצחון יהודה המשיחית על ישראל הדמוקרטית, גם נתניהו יאבד שליטה על המצב.
מה אנחנו נאבד? את הכל. את ישראל, כפי שהוקמה על ידי האבות המייסדים שלה. את הדמוקרטיה. את הביטחון. את הצניעות והפרופורציות. את השאיפה לשלום, או לפחות לדו־קיום נסבל עם שכנינו. ישראל הנוכחית תחדל להתקיים. במקומה תקום ממלכת יהודה. זה ייגמר בדיוק כפי שזה נגמר בפעמיים הקודמות. אבל העיקר שאפשר יהיה, אולי, להשיג עוד דחייה במשפט נתניהו.