כולנו עוד נשלם: ניסיונות הפד האמריקאי לרסן את האינפלציה אינם מבשרים טוב

עבים שחורים נקשרים זה לזה מעל שמי העולם, וככל הנראה, יביאו שנים קשות וקודרות יותר על המשק העולמי. כל זאת בעקבות העלאות הריבית החדות הצפויות בארה"ב כדי לדכא את האינפלציה שיצאה מכלל שליטה. מחירי הסחורות והנפט המריאו לשחקים, והם פוגעים ברווחת האוכלוסייה במדינות החלשות והעניות. המלחמה באוקראינה, שסופה לא נצפה, פוגעת גם באסם התבואה העולמי, ומעל לכל לראשונה מתום מלחמת העולם השנייה מתבצע מרוץ חימוש עולמי בעקבות ההלם מהפלישה הרוסית לאוקראינה - אקט המשנה סדרי חשיבה. וכידוע, התחמשות מטבעה אינה נושאת פירות כלכליים ומשקיים, כמו השקעה בתשתיות, בחינוך או במיומנויות.

קרן המטבע הבינלאומית עדכנה מטה השבוע את תחזית הצמיחה העולמית.כעת התחזית לשנת 2022 עומדת על 3.6% במקום 4.4% כפי שהעריכה הקרן בחודש ינואר, והתחזית לשנת 2023 עומדת אף היא על 3.6% במקום 3.8% כפי שהעריכה הקרן קודם לכן. בהמשך הצמיחה תהיה בשיעור של 3.3% בלבד, על פי התחזית הטרייה.

הירידה בפעילות הכלכלית העולמית מלווה הפעם בעליית מחירים, מעין סטגפלציה, כלומר גם האטה בפעילות וגם אינפלציה. התחזית למדינות המערביות התעשייתיות המתקדמות היא אינפלציה של 5.7% השנה לעומת 3.9% בתחזית הקודמת, ואילו התחזית למדינות המתעוררות והעניות היא אינפלציה של 8.7% לעומת 5.9% בתחזית הקודמת.

זאת עליית מחירים שתרושש את תושבי המדינות המתעוררות והעניות. ההלם מהירידה ברמת החיים עלול להביא להפגנות, למהומות ולחילופי שלטון שלא באמצעות בחירות, אלא מכוחו של הרחוב הרעב ללחם ולעתיד בטוח. בימים רגילים המדינות העניות, המתפתחות והמתעוררות יכלו להרגיע את הציבור באמצעות הגדלת התקציבים כדי לרכך את המכה הכלכלית על משקי הבית וליצור מקומות תעסוקה. הפעם ההפך הוא הנכון: הצמצום המוניטרי העולמי מביא לכך שמחיר הכסף ומחיר ההון בעלייה, ומימון תוכניות סיוע הופך לבלתי אפשרי, בוודאי בהיקפים שהעולם ידע בשנתיים של התפרצות נגיף הקורונה.

יו"ר הפד האמריקאי ג'רום פאוול נכשל כישלון חרוץ בזיהוי מגמת האינפלציה המכה קשות במשק האמריקאי (הגיעה ל־8.5% בשנה האחרונה - השיעור המרבי מאז דצמבר 1981). פאוול, שחמד עוד קדנציה בתפקיד, המתין עם העלאות הריבית והצמצום המוניטרי עד שימונה לתקופת כהונה נוספת על ידי הנשיא ג'ו ביידן. פאוול הודיע כי הוא עובר למדיניות מוניטרית אגרסיבית של העלאות של 50 נקודות (100 נקודות שווה ל־1%) בכל פעם שיעלו את הריבית, כלומר 0.5%, כדי לדכא ולהכניס את שד האינפלציה בחזרה לבקבוק. התהליך הזה ייקח אולי כמה שנים, ועד אז יעלה מספר הנפגעים ופושטי הרגל משד האינפלציה האכזר שממאן לחזור לבקבוק.

הפד האמריקאי "מרגיע" ואומר כי לא יהיו העלאות ריבית בהחלטות של 75 נקודות, כלומר 0.75%. כבר בסוף השנה הריבית בארה"ב תעלה לפחות ל־2.5% לעומת 0.32% כיום בפועל או כהכרזת הפד בין 0.25%־0.5%.

האינפלציה הגבוהה והריבית העולה המכבידות על האמריקאים כבר הביאו לשפל את הפופולריות של הנשיא ביידן - מקום שני מלמטה לכל הנשיאים משנות ה־50 של המאה הקודמת. הציבור יצביע ברגליים - מה שיקשה על המפלגה הדמוקרטית בבחירות אמצע הקדנציה שיימשכו במדינות שונות בארה"ב מהחודש הבא ועד סוף השנה.

שימו לב: כבר יותר ממאה שנה מאופיינת השנה השנייה בכהונתם של נשיאי ארה"ב, שנת בחירות אמצע הקדנציה, בחולשה בשערי המניות. זאת על פי מחקרם של חוקרים במכון Ned Davis Research, החוקר עצמאית פתרונות וכלים להתמודדות עם משברים, שפורסם זה עתה ב"ניו יורק טיימס".

השנה השנייה מאופיינת גם בהעלאות ריבית חדות כדי לדכא הוצאות פיסקליות מיותרות, שנעשו לפני הבחירות לנשיאות ואחריהן בשביל למצוא חן בעיני הבוחרים. בשנה השנייה לנשיאות יש בדרך כלל העלאה בריבית כדי שההעלאות, כפי שהן נעשות היום, יהיו רחוקות ככל האפשר ממועד הבחירות הבא.

אף שהפד עצמאי ולא כפוף לנשיא, הוא כן בוחן את ההתפתחויות הפוליטיות ואת רצונות הנשיא בלי להחליף איתו מילה. העבודה הלא נעימה של העלאת הריבית נעשית אפוא בין שנתיים לשלוש שנים לפני הבחירות הבאות לנשיאות. שערי המניות ישובו ויעלו בדרך כלל בשנה השלישית של הנשיאות.


תופעות לוואי

האינפלציה פוגעת בשכר הריאלי של הציבור, שכוח הקנייה שלו נשחק, היות שהשכר אינו מספיק להתעדכן בהתאם לקצב האינפלציה. מרבית העלייה במחירים אינה נובעת מרווחים עודפים של היצרנים ונותני השירותים, מהעלאות שכר מעבר לפריון העובדים או מחוסר תחרות, אלא בעיקר מעליית מחירי חומרי הגלם וההובלה.

הבעיה שלפנינו היא שגם לתרופה לבלימת "המחלה", קרי האינפלציה, יש השפעות רעות והיא פוגעת בחלשים, משום שהריבית שעליהם לשלם לנטילת הלוואות באופן כללי ולמשכנתאות בפרט עולה בשיעור חד ומכבידה על כושר ההחזר החודשי של משקי הבית.

נוסף על כך, במקרה העולמי הנוכחי יש מלכודת. הריבית למשכנתאות יכולה לבלום רק חלקית את עליית מחירי הבתים והדירות, מפני שחלק אחר ממנה נובע מעליית מחירי חומרי הגלם, החל בעץ לבנייה, ברזל בנייה, חמרן, נחושת, מלט ותצורותיו, צנרת, ריצוף וכלה במכשירים ביתיים. כך התוצאה המיידית היא שכר ריאלי נמוך יותר שצריך לשרת נכסים יקרים יותר עם תשלומי ריבית גבוהים יותר. זאת במקביל לירידה בתחושת העושר בשל הנפילה בשערי המניות, שצריכים להתחרות מול העלייה בריבית החלופית להשקעה. אכן מלכודת.  

הפד גם מצמצם בהדרגה רכישות של אג"ח ממשלתי ואג"ח מגובה משכנתאות כדי להקטין את המאזן שלו, שהתנפח בזמן ההזרמות המוניטריות בתקופת הקורונה, שאף אחד לא שיער את מידת פגיעתה. הפד הודיע כבר בדצמבר כי הוא מפחית את רכישת האג"ח האמור בהיקף של 120 מיליארד דולר בחודש, ובחודש שחלף הפסיק לחלוטין לרכוש אג"ח. אחת התוצאות המיידיות היא עלייה בתשואה של האג"ח האמריקאי - מה שהביא לעלייה בתשואות האג"ח בכל העולם ולעלייה במחיר ההון העולמי תוך הפסדים כואבים למחזיקים באג"ח שנחשב בדרך כלל לנכס בטוח לעומת המניות.

הפסקת רכישות האג"ח, הכרוכה בעליית הריבית, כבר גרמה לעלייה בריבית למשכנתאות לשלושים שנה עד יותר מ־5%. במצב עניינים זה, עם המשך עליית הריבית ומצוקת האשראי, התוצאה תהיה ברורה: תהליך של התייצבות מחירי הבתים בשנה הקרובה ובהמשך ירידה במחירם. כשמחיר ההון עולה, מחירי הנכסים יורדים חד וחלק. כלומר התוצאה של הזנחת האינפלציה תפגע לא רק במי שחפץ לרכוש בית או דירה, אלא גם בשווי הנכסים הקיימים של הציבור שרואה בו צבר הון לטווח ארוך. תחושת העושר תיפגע מירידה בשווי המניות, מירידה במחירי הבתים וכן מירידה בכוח הקנייה.

מארה"ב החזקה, שהמשק שלה מתפקד היום היטב והיא עדיין תצמח השנה ב־3.7% ובשנה הבאה ב־2.3%, תתפשט הרעה החולה של העלאות הריבית והתחזקות הדולר לכל העולם. לכן צפי הצמיחה העולמי של קרן המטבע הבינלאומית קודר.

לשנת 2022 נוסף אלמנט גרוע, והוא ההתקררות בפעילות המשקית של סין, שהייתה גורם חשוב בארבעת העשורים האחרונים בצמיחה העולמית תוך יצוא דפלציוני לעולם. סין תצמח השנה בקושי ב־4.4% ובשנת 2023 בעוד 5.1% לאחר צמיחה של 8.1% בשנת 2021. המפלגה הקומוניסטית הסינית גילתה בחודשים האחרונים כי עליה לשוב ולשלוט בכל התחומים עד לפרט האחרון במשק הסיני האדיר, ומה שפגע בחוד החנית של המשק הסיני הוא תעשיית ההייטק שבתחומים מסוימים עקפה את ארה"ב. ההאטה מביאה לפיטורי עובדים בתעשייה המתקדמת. גם הגבלות הקורונה הקשוחות פוגעות בפעילות המשקית ובכושר הסיני לייצא סחורות ודפלציה לעולם.

רעה נוספת היא שהמשק הרוסי יתרסק השנה ב־8.5% ובשנת 2023 ייסוג בעוד 2.3% לאחר צמיחה של 4.7% אשתקד. המדינות המתעוררות והמתפתחות יצטמקו השנה ב־2.9% ויצמחו בעוד 1.3% בשנת 2023 לעומת צמיחה נאה של 6.7% בשנת 2021, על פי קרן המטבע הבינלאומית. אפילו ברזיל, ארץ הסחורות שמחירן נוסק בימים אלה, שהייתה אמורה ליהנות מעדנה, בקושי תצמח השנה ב־0.8% ובשנת 2023 ב־1.4% בשל ניהול כושל לאורך שנים. גוש היורו, שצריך לדאוג לשלומו ולהתחמש במקום להשקיע במשק ובעתיד, יצמח השנה ב־2.8% ובשנה הבאה ב־2.3% בלבד לעומת 5.3% בשנת 2021.


סיוע חוץ ישראלי

על פי תחזית הקרן, צמיחת המשק הישראלי צפויה להגיע השנה ל־5% ובשנת 2023 תגדל בעוד 3.5% וכך גם עד 2025. שווי כוח הקנייה לנפש במחירים עכשוויים עומד על 50,204 דולר בינלאומי, והוא יעלה עד 2025 ל־57,073 דולר בהתאמה. המונח "דולר בינלאומי", שבו כלכלנים עושים שימוש, מציין את כוח הקנייה של המטבע המקומי במונחי דולר אמריקאי, ובכך מאפשר השוואה בינלאומית של רמת החיים בצורה טובה יותר מהשוואה פשוטה באמצעות שער החליפין.

לשם השוואה, הממוצע במדינות המתקדמות, כלומר המפותחות, של שווי כוח הקנייה לנפש במחירים עכשוויים הוא 62,442 דולר בינלאומי ויעלה ל־70,602 דולר בהתאמה. האינפלציה בישראל תרד כבר בשנה הבאה ל־2% ובהמשך ל־1.84% בשנת 2025.

בדוח לא מצוין כי כדי לשמור על האינפלציה הנמוכה בנק ישראל יהיה חייב להמשיך להעלות את הריבית בשיעור חד כמו בארה"ב. אבל לבנק ישראל לא תהיה ברירה. לטענתו, הוא יגביר את העלאת הריבית ל־1.5% בעוד שנה, אבל אני מעריך שהריבית תמשיך לעלות מעבר לכך ולעקוב אחר הריבית האמריקאית.