בימים הקשים האלה - כשבפעם ה־74 עברנו באחת מטקסי היגון על השכול להשתוללות השמחה בעצמאותנו וקטענו אותה באחת והפכה לחרדה מעוד פיגוע מפלצתי וחזרנו ממנו ליומיום המוטרף עם ממשלה מתפוררת, שמרכיביה שכחו את הסולידריות שהקנתה להם כוח לשנות, ועכשיו הם אינם לוחמים באופוזיציה, שמשחירה את פניהם בכל דבר, כאילו לא התקיימו מעולם ממשלות נתניהו הרופסות והשקרניות, אלא אלה באלה בקואליציה.

בימים של סוגיות קיומיות כמו איך לחסל את סינוואר ומטהו מבלי להבעיר את השטח ואיך לא להרגיז את פוטין מחד ואת ביידן מאידך ולשכנע את גנץ שר הביטחון להרחיב את ההתיישבות בשטחים; בימים אלה של יוקר מחיה, המזנק עם מחירי הדירות לשמיים, כשמתפללים רק לעבור בשקט יחסי את היום ואולי את המחר ופותרים בעיות קריטיות בכדורי אופטלגין - איך זה שאיש מנבחרינו לא עומד ליד הסכר הפרוץ ודורש תשובה לשאלה המכרעת לקיומנו כאן: לאן, לעזאזל, אנחנו הולכים? כלומר, מה היעד והייעוד בקו הסיום של המרוץ המתמשך, המדמם והממית הזה? מהו הרציונל והיכן קריאת המציאות השפויה והאמיצה, שינחו אותנו לשם?

התשובה היא שאין תשובה, כשם שאין יעד מדיני־לאומי מוסכם, כשם שאין חוקה לישראל, כשם שאין מנהיג אמיתי, אמיץ, שקורא נכוחה את ההווה והעתיד, המקומי, האזורי והגלובלי, שאינו לוקה בעיוורון אמוני־לאומני, ושיוכל ליצור מהפך תודעתי בציבור ומהפך מדיני־אסטרטגי בניווט ליעד לאומי ראוי ובטוח. עמוס הראל ("הארץ", יום שישי האחרון) כתב: "בדיקה לא רשמית שנעשתה באחרונה במערכת הביטחון מגלה כי לראשונה זה כמה עשורים יש כנראה רוב ערבי קטן בין הים לירדן.

בטווח הארוך תגבר המודעות לכך גם בקהילה הבינלאומית, וישראל תתקשה לתחזק משטר כיבוש, שבו חלק ניכר מהתושבים הערבים אינו מקבל ייצוג פוליטי. המציאות הדמוגרפית החדשה מתחברת לעובדות שממשיכים המתנחלים לקבוע בהתמדה בשטח".

אל תיתלו במילים "בדיקה לא רשמית" או "יש כנראה". המגמה הדמוגרפית הוודאית הזאת תימשך ותעלה. הימין, בממשלה ובאופוזיציה, יקצין בהתנגדותו למשא ומתן שתי מדינות לשני עמים, להיפרדות, לחיזוק הרשות הפלסטינית, לפשרות טריטוריאליות, אפילו לגדר חדשה למניעת כניסת שב"חים, שמא תהפוך לגבול בינינו לבינם. לימין הקיצוני דווקא יש יעד: כאוס שלטוני, שיביא להקמת ממלכת ארצישראל היהודית השלמה, המשיחית והאפרטהיידית, עם בית מקדש ושלטון ההלכה, ועל סמך הבטחת השם לאברהם; בלי גבול, עם אזרחים יהודים, אזרחים ערבים מוחלשים ואזרחים ללא אזרחות, פלסטינים ללא זכויות. את סכנת הרוב הדמוגרפי הערבי ימנעו באמצעות סילוק ערבים בטרנספר, בהגירה ממומנת, או התחייבות של הנשארים לנאמנות לממלכה היהודית והשד יודע מה עוד.

המשמעות: חיסול הדמוקרטיה, המשך החיים על החרב, טרור וטרור נגדי, הסתה, התגברות השנאה, העמקת הפערים, החזרת ההשכלה והמדעים לימי הביניים, פגיעה הדדית בסמלי דת והרבה נפגעים, דם ודמים. והכל בעידן שגם הטבע מקצין כלפינו, ימין ושמאל, מזרח ומערב, מאמינים וכופרים: החום יעלה ובעיקר בקיץ, השיטפונות יגאו בחורף, המגיפות יתרבו ויקצרו גם הן את ימינו.

כן. לימינוֹדת המשיחוֹתְנחלי יש יעד, אך מכיוון שנתניהו מסובך במשפטו וידוע כפחדן פוליטי, גם לימינודת אין מנהיג מהפכני מוסכם (הסמוטריץ'? הבנגביר? האיילת? הנביא אב"ח?), שיוביל ליעד. ואתם גם לא תזכו לדעת מהו היעד ומתי ואיך נגיע אליו ובאיזה מחיר, כי אף אחד בימין לא רוצה להפחיד אתכם לפני הבחירות הבאות, הגורליות ביותר בתולדות המדינה. אז תתחילו, לעזאזל, לפחד ולחשוב לבד.