אירוע עידית סילמן, שנעל את כנס החורף והשליך על פתיחת כנס הקיץ של הכנסת, נועד לרסק את הקואליציה. פחות מספרית וטכנית, והרבה יותר פסיכולוגית. הרי מי כמו ראש האופוזיציה בנימין נתניהו מכיר את אפקט הדומינו על כל דקויותיו?
הכלל הידוע בפוליטיקה אומר כי כדי להביא לסוף קורס צריך להשקיע ביצירת האווירה של סוף קורס. כך שתפקידה האמיתי של סילמן במשחק הגדול היה ועודנו לשמש כמין קמע פוליטי, כמעין מגנט שמושך עריקים נוספים אל זרועות נתניהו ושות'.
סילמן הזוהרת והבוהקת מסתובבת בימים אלה במסדרונות המשכן, כל כולה המחשת המסר המרכזי שאיתו מפלגת הליכוד חזרה לכנסת אחרי החגים: האירוע נגמר, הכנסת משותקת, קריסת הממשלה היא עניין של זמן קצר מאוד. סילמן איתנו, וחבריה בדרך.
למען האמת, כדאי לזכור כי במילים אלה בדיוק ניסה נתניהו לעודד את אנשי "גוש הליכוד" אחרי הקמת ממשלת בנט־לפיד. גם אז הקריאות "עוד מעט חוזרים לשלטון" עשו את שלהן, אך עם הזמן נחלש האפקט עד להיעלמות מוחלטת.
בפועל, הצלחתה של המתקפה הפסיכולוגית של האופוזיציה אומנם הייתה חלקית, אך היא בהחלט הניבה פירות לא רעים. המתקפה זעזעה את שני קוטבי הקואליציה, ובכך סיכנה את המבנה כולו.
ברע"ם השקיפו בדאגה על המתרחש בימינה (ההדלפות הבלתי פוסקות על עוד פורש שבדרך, האולטימטומים לבנט, התנאים להישארות בקואליציה ועוד). בימינה עקבו במתח אחרי רע"ם (העימותים הפנימיים על רקע ההסלמה הביטחונית, הקריאות לא לשתף פעולה עם "הממשלה שפולשת למסגד אל־אקצא" ועוד).
שתי המפלגות התחילו לסבול ממערבולת פנימית הולכת וגוברת, וכל אחת מהשתיים הייתה כבר מוכנה לחתוך, כי זיהתה בשנייה את החוליה החלשה. אף על פי כן, הקואליציה שרדה את הפעילות הטקטונית אחרי איבוד הרוב וגם את הספדי הליכוד. לפי שעה נראה כי היא די הצליחה לייצב את עצמה תוך כדי טיסה.
באופן פרדוקסלי משהו, הלוחמה הפסיכולוגית שהאופוזיציה מנהלת נגדה, גרמה לפי שעה לא לקריסתה, אלא לגיבושה של הקואליציה. אחרי שההלם הראשוני התאדה, והתברר כי אף ח"כ נוסף אינו ממהר לבצע את "מעשה סילמן", טובי המוחות בקואליציה עשו שעות של דיונים בשאלה איך ממשיכים בטיסת חירום בלי להתרסק על הקרקע.
תפקיד יו"ר הקואליציה שנותר לא מאויש אחרי פרישתה של עידית סילמן, התברר באופן טבעי כהכי לא אטרקטיבי במציאות החדשה. שרביט היו"ר הוצע לניר אורבך, אך האחרון סירב. אורבך טען כי אינו יכול להיות יו"ר כל עוד האולטימטום שלו לבנט נותר על כנו, ולא כל הסעיפים שבו קוימו. ובכלל לא ברור אם הקואליציה תמשיך לצעוד בכיוון הלאומי או תשנה את אופייה. בקיצור, אורבך כלל אינו בטוח אם יהיה בפנים בעוד כמה שבועות, וכמוהו גם הנהלת הקואליציה.
על כן הוטלה המשימה על מי שעד כה נשא בטייטל "סגן יו"ר הקואליציה", אך בהרבה מקרים תפקד כיו"ר על מלא גם בתקופת סילמן. בועז טופורובסקי, שותפו הוותיק של לפיד, קיבל על עצמו את המושכות הלא נוחות.
נוסף על כך, זאב אלקין, שבתקופה האחרונה תפקד בפרופיל נמוך וחדל מלדבר, לא הרבה להופיע, וגם פעילותו כשר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת לא הורגשה במיוחד, חזר לתמונה מלא־מלא. לפי גורמים בקואליציה, לאחרונה קיבל אלקין פניות נואשות מרה"מ בנט, משר החוץ לפיד ומטופורובסקי עצמו.
בסיעור מוחות שנעשה כהכנה לפתיחת כנס הקיץ, הוחלט על קונספט חדש: לא עוד חלוקה מסורתית לקואליציה שיש לה רוב ולאופוזיציה שהיא המיעוט. מעכשיו זו ממשלת מיעוט שיש לה רוב!
בדיוק ככה, הבנתם נכון. גם בקואליציה מבינים דבר או שניים במשחק הפסיכולוגי, ובשל כך הוחלט להתחיל את כנס הקיץ בהשקת המיתוג החדש. בקואליציה מתעקשים לחלק את המפה הפרלמנטרית לשלושה מוקדי כוח: קבוצת הקואליציה, שהיא הגוש הגדול בכנסת, קבוצת נתניהו, והרשימה המשותפת, שהיא קבוצה ומוקד כוח בפני עצמו.
המשוואה החדשה הזאת, פרי עמלם של טובי ההוגים בקואליציה, באה לנטרל את טענות הליכוד על הקואליציה המשותקת שאיבדה את רובה ואת אונה.
מזרזים את התקציב
בדיונים שראשי סיעות הקואליציה קיימו השבוע, לקראת פתיחת הכנס, הוסכם בין כל המשתתפים כי השבוע הראשון יהיה קריטי מבחינת שיקום תדמיתם. "התשובה היחידה למתקפות הליכוד תהיה ההצלחה הגורפת ברוב ההצבעות. חובת ההוכחה עלינו. אם נצלח את השבוע הראשון, נתניהו יכול לשכוח מחלומותיו על בליצקריג פוליטי שיוביל להפלת הממשלה".
טופורובסקי, בתור יו"ר הקואליציה, מבקש לשרטט את קווי מנהיגותו שכבר התבררו כשונים שוני מוחלט מהסגנון של עידית סילמן. בדיון הראשון של ראשי הקואליציה הוא הכריז כי "הניסיון להחזיק כל הזמן כדורים באוויר לא הניב פרי. נהיה שונים ונצליח".
יבגני סובה, יו"ר סיעת ישראל ביתנו, הוסיף כי "חייבים לשנות פאזה. נכון שאין לנו רוב, אבל אנחנו הגוש הכי גדול בכנסת. חובת ההוכחה עוברת עכשיו לגוש הנגדי. כשיהיה לביבי 61 – שיבוא". שאר הנוכחים בחדר הנהנו בהסכמה.
המתח העיקרי השבוע פחות נסב סביב הצעת האי־אמון שהועלתה כבר ביום שני, בישיבת המליאה הראשונה אחרי הפגרה. בשיחות המסדרון הגיבו בכירי הקואליציה בביטול ניכר לשאלות הח"כים המודאגים: "ומה יהיה אם הצעת האי־אמון תעבור? איזו מכה הקואליציה עלולה לקבל כבר ביום הראשון, ועוד במציאות הנוכחית?".
לעומת השמועות שדיברו על מיליונים שהובטחו לחברי הרשימה המשותפת תמורת הצבעתה נגד האי־אמון, בשיחה עם "מעריב" התעקש בכיר בקואליציה כי "לא הייתה תמורה להצבעה של המשותפת. המשיח יבוא הרבה לפני שהמשותפת תצביע בעד ביבי באי־אמון. בכל אי־אמון, לאו דווקא זה של השבוע".
אך ההישג הגדול באמת מבחינתם של ראשי הקואליציה נרשם בהמשך, בכל הצבעות המליאה שהתקיימו השבוע. משחק השחמט החדש, כשהלוח מחולק לשלוש קבוצות כוח, והסיכומים לקראת כל הצבעה והצבעה נעשים באופן הרבה יותר פרטני, מתברר לעת עתה כהחלטה נבונה מבחינת הקואליציה. מתוך כ־30 הצבעות שהתקיימו במהלך השבוע, הייתה ידה של הקואליציה על העליונה ביותר מ־90% מהמקרים.
"מתברר שאפשר לחיות לא רע גם בלעדי סילמן", עקץ חבר קואליציה ח"כ מהליכוד בכניסה לאולם המליאה, בין ההצבעות.
"נראה אתכם אחרי שרע"ם תפרוש", הייתה התשובה.
השיחה החטופה התרחשה ביום רביעי בבוקר, בשיא המתח, שעה לפני מסיבת העיתונאים הגורלית שבמהלכה הבטיח מנסור עבאס למסור לעם (ולחבריו לקואליציה) את החלטתה של מועצת השורא בנוגע להמשך דרכה של רע"ם.
בשונה מרוב חברי הקואליציה ששידרו מתח די אותנטי, שני אנשים נראו רגועים למדי. האחד הוא שר החוץ לפיד, שהיה זה שטיפל בסוגיית רע"ם וישב שעות עם עבאס במאמץ להגיע להסכמות.
השני הוא שר האוצר ליברמן, שנשמע עונה לאחד מחברי הכנסת בדרכו ללשכתו הפרלמנטרית כי לא דאג בכלל לגבי רע"ם והיה בטוח ש"עבאס יישאר, כי האלטרנטיבה שלו בחוץ הייתה הרבה פחות טובה מהאופציה להמשיך עם הקואליציה".
תרומתו של ליברמן להחזקת הקואליציה היא זירוז דיוני התקציב שהוא יזם. זה קורה בפועל, וזה גם הנשק שבו שר האוצר מבקש להשתמש בלוחמה הפסיכולוגית נגד האופוזיציה. בעוד נתניהו מתעקש להמשיך בקמפיין "הממשלה הגיעה לסוף דרכה", קמפיין הנגד שמוביל ליברמן מבקש להבהיר לציבור כי התקציב הבא כבר בדרך, וכי הממשלה ממשיכה לעבוד ולא הולכת לשום מקום.
התקציב לשנת 2023 הוצג לשר האוצר ביום שלישי האחרון, ומועד אישורו בממשלה כבר ידוע: 16 ביוני. לפי ההערכות, אם הקואליציה תחזיק מעמד עד הגעת התקציב לכנסת, וחלוקת התקציבים עם פיזור ההבטחות תחל במלוא העוצמה - סיכוי טוב שהממשלה תאריך ימיה. ואם התקציב יעבור בכנסת, סיכוי לא פחות טוב שהממשלה גם תשרוד עד התחנה הבאה, הרוטציה.