יש גבול כמה ״דווקא״ יכולה האופוזיציה לעשות, העשייה היא המהות | דעה

ההחלטה של הליכוד להתנגד לחוק ״ממדים ללימודים״, שמסדיר מלגות להשכלה גבוהה ללוחמי צה״ל, צרמה גם לליכודניקים בנשמה, ולא בכדי. מפה לשם, ממשלת השינוי תכף מציינת שנה להקמתה, ומסתבר שטקטיקת ההשחרה בכל מחיר לא הוכיחה את עצמה.

יש גבול כמה ״דווקא״ יכולה האופוזיציה לעשות בניגוד מוחלט למדיניותה המוצהרת, ולטעון שזה מה שהכי נכון למדינה. לא החיילים מעניינים את מי שנוהג כך, אלא רק הביקורת על הממשלה.

באופן כללי, אפשר לומר שמשהו לא טוב קרה לנו עם ההתמכרות לביקורת. אין פלא שההתנהלות של הליכוד, שמנעה בקיץ שעבר את חידושו של חוק האזרחות ועכשיו דורשת מחבריה להצביע נגד רווחתם של לוחמי צה״ל, לא מסייעת למפלגה.

כדי ״להוכיח״ שהממשלה תלויה באצבעות של רע״ם, הליכוד מצביעה נגד הצבא יחד עם חברי הרשימה המשותפת. זה ודאי לא מוסיף ליוקרתה של המפלגה הפטריוטית כשאנשים שכלל לא שירתו בצה״ל, כמו גפני, ליצמן או בן־גביר, ולצדם חברי כנסת ערבים, יצביעו נגד חיילי צה״ל ויטענו בלהט שמדובר בטובת המדינה.

יש הבדל גדול בין ביקורת ובין טהרנות הרסנית, ולפחות אצל חלקנו ההבדל הזה לא לגמרי ברור. הרי הביקורת אינה המהות - העשייה היא המהות. אין שום מהות כשהמטרה הקדושה ביותר היא להשחיר.

לא רק בליכוד קיימת טהרנות שבנויה כולה על ״נגד״ ולא ממש משנה נגד מה; רואים אותה לא מעט גם בקרב השמאל העיוור. רק השבוע יצאו כל מיני חכמולוגים נגד מינויו של העיתונאי אורן נהרי ליו״ר ועדת פרס ספיר. הסיבה היא שנהרי, לטענתם, ״מלבין״ לכאורה את המקור לכספי הפרס הספרותי של מפעל הפיס: כספי הימורים של שכבות חלשות.

עזבו את השאלה העקרונית אם עדיף שהימורי ספורט ייערכו בהיחבא על ידי ארגוני פשע, או יהיו מוסדרים על ידי המדינה. הרי רוב הסופרים במדינת ישראל מתקשים להתפרנס בכבוד, ואין בדיוק עודף פרסים והטבות. יש פרס ספרותי אחד שהוא מכובד, יוקרתי ומוכר - למה לצאת נגדו?

במקום לבקר אחרים ולהתאמץ למצוא פגמים בהתנהלותם, אולי עדיף לקדם יוזמות חיוביות? חיילי צה״ל, ובמיוחד הלוחמים, לא סובלים מעודף הטבות, ואין ספק שהרוב בישראל ישמח לעודד את אלה שתורמים הכי הרבה למדינה. אז למה שהליכוד לא תיזום הטבות נוספות ללוחמי צה״ל, במקום להשקיע את כל האנרגיה שלה בהצבעה לעומתית נגד יוזמות ממשלתיות ציוניות?

באותו אופן, עיתונאים שהם גם חובבי ספרות וגם מתנגדי הימורים, יכולים להשקיע את האנרגיה שלהם בלחץ על הממשלה למסד פרס ספרותי יוקרתי נוסף, שיתעלה על פרס ספיר ושיהווה ייצוג נאה גם למקצועיות, גם לגיוון אוכלוסיות, גם לניתוק מוחלט מכספי הימורים. הרי הספרות הישראלית מתקשה להתקיים.

תכף מגיע שבוע הספר, ובמקרה התברכנו בשר תרבות שלא מחפש כותרות, אלא מחפש מעשים משמעותיים לקידום התרבות. כיום יש מעט מאוד תמורה למי שעוסק בכתיבה טובה ובעריכה טובה, והשאלה היא מה צריך לעשות כדי לשנות את זה. אולי להקצות מענקים לכותבים מוכשרים, אולי לתת לסופרים הטבות מס, אולי למסד קרן שתתמוך בכותבים כדי לחזק את אבן היסוד התרבותית של השפה העברית, שימורה ופיתוחה.

בעולם העסקים לא הביקורת מביאה לניצחון על מוצר טוב, אלא פשוט השקה של מוצר משופר. אפשר בהחלט לעשות את זה גם בעולם הפוליטי. יוזמות חיוביות מעודדות שיפור והתפתחות, אבל כרגע נראה שיש לנו מנת יתר של ביקורת מתקטננת וקצת פחות מדי מעשים טובים. קשה לטעון שזה טוב ליהודים.