בלי "מוות לערבים". זה חייב להיפסק. להיפסק לחלוטין ובלי שריד. יום ירושלים ביום ראשון השבוע היה יום חג יפה מלא תמונות מחממות לב. איכשהו, למרות זאת, אני נשאר קר. פגם רגשי שלי. לא הייתי שם, מעודי לא הייתי באירוע, לא כמסקר ולא כמשתתף עם דגל, החג הזה לא מצליח להדביק אותי, וקשה לי לחוש אותו כחג רשמי ואמיתי, למרות שזהו חג על פי חוק מדינת ישראל. עם זאת, אני מבין היטב בשכלי שכל מי שנמצא שם, רוקד עם הדגל, צועד עם הדגל, קופץ ורוקד בירושלים ושמח עם ועל הדגל - מייצג את הערכים שלנו טוב יותר מעצלן קר לב כמוני.

ההליכה במצעד דרך ירושלים ביום ירושלים, כאשר רוב הצועדים הם צעירים מלבבים, היפים באנשים, היא תמונה יפה, וחבל לי קצת שלבי הקר והקשיש מביט ברוקדים מרחוק ובריחוק, ואיננו אחד מן המעגל הרוקד.

היו ימים שגם אני צעדתי עם דגל. זה היה דגל אדום באחד במאי. הייתי ילד בתנועה המאוחדת בקן צפון בתל אביב, וצעדנו ברחובות העיר, חושבים בגאווה שאנחנו מייצגים את מעמד הפועלים או משהו לא ברור כזה.

הייתה הרגשה נהדרת לרגע קט, ולשנים קצרות. המצעד עם הדגלים האדומים דהה מאוד, ואני לא רואה דגלים אדומים יותר, אבל לצערי המצעד עם דגלי ישראל ביום ירושלים לא בא במקומו, בטח לא בקרב אלה שגדלו בקן צפון של התנועה המאוחדת בתל אביב. אני מייחל ליום שבו גם בתנועות שצעדו בעבר עם דגלים אדומים יבינו שהם יכולים וצריכים לצעוד ביום ירושלים בעיר העתיקה. אתם יודעים מה? עם דגל ישראל ודגל אדום. מותר.

אז, כשצעדנו עם דגלים אדומים, שרנו את האינטרנציונל שבו שורות לוחמניות שפירושן "מוות לבורגנים", או בלשון השיר המסובכת בתרגום שלונסקי: "אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה, לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב", וגם: "זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם". אגב, בשיר המקורי, שנכתב כידוע בצרפתית, מופיעות שורות שדווקא אפשר לשיר גם היום. בתרגום חופשי הן אומרות: "המדינה מקצצת והחוקים משקרים, מסים מוצצים את דם החלשים, על העשירים לא מטילים מסים, זכויות העני הן מילים ריקות".

אני חוזר מהדגל האדום שהכזיב - לדגל ישראל וליום ירושלים. אני יודע שלא כל הצועדים צעקו "מוות לערבים", ואפילו לא מיעוט קטן מבין הצועדים, אבל מה לעשות, מפני שלא הייתי שם, אני ניזון מתמונות שמגיעות אליי דרך הטלוויזיה, וצלמי הטלוויזיה ועורכי החדשות לא יפסידו אפשרות להעביר בשידור צילומי קבוצה שצועקת "מוות לערבים". לדעתי, צריך להטיל קנס כספי על כל אחד ואחד מקוראי "מוות לערבים".

זו קריאה אסורה ואין שום אפשרות למצוא לה צידוק. הקריאה המכוערת והאסורה הזו מכתימה את כל היופי של יום ירושלים, ויום ירושלים צריך להיות יפה, כמו שהוא יפה ברוב מוחלט של רגעיו החגיגיים. מי שקורא "מוות לערבים" ביום ירושלים בעצם ממית את יום ירושלים.

אני זוכר שפעם, לפני כמה שנים, בעצם כן השתתפתי ביום ירושלים. זה היה יום ירושלים בגינה מרהיבה בירושלים, וחגגוהו חברי האמת שלנו ושל האמת, הנוצרים האוונגליסטים. תיארתי אז בכתבה בעיתוננו מעט מיום ירושלים המיוחד הזה. פגשתי שם עשרות נוצרים אוונגליסטים אוהבי ישראל והציונות מכל העולם.

גם השנה חגגו יחד איתנו את יום ירושלים אף האוונגליסטים הציונים תומכי ואוהבי ישראל. לא רק כאן, אלא גם בכל העולם. בין היתר, הועבר השנה למאות מיליוני האוונגליסטים בעולם, בכל דרכי ההעברה האינטרנטית, שידור מיוחד מירושלים שהובילו ראשי הארגון המאחד את האוונגליסטים בעולם ושמו "השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים".

השידור הוא באנגלית, ואני מאזין ושומע פתאום את דיוויד פארסונס, מראשי האוונגליסטים, המגיש את השידור לרגל יום ירושלים, מוסיף הערה טכנית לצופים: "יש תרגום גם לספרדית, פורטוגזית, צרפתית, סינית ותאית". נדהמתי מההיקף הבינלאומי של מה שלא גלוי בדרך כלל לעיניים שלנו ולא מדווח לכם על ידי התקשורת שלנו. בטח לא ביום ירושלים.

שמעתי מראשי האוונגליסטים שיש ערבים אוונגליסטים אוהבי ישראל גם בארצות ערב (ואגב, גם באיראן, איראנים לא מעטים). האם הקריאה "מוות לערבים" מכוונת גם כלפיהם? אני מציע שביום ירושלים היפה הבא נכריז: מוות לקריאה הזאת.