רשתות הטלוויזיה האמריקאיות עסקו השבוע ברצח של 19 ילדים ושני מבוגרים בבית ספר בטקסס. זו לא הפעם הראשונה וכנראה לא האחרונה שבה בחור מופרע בגיל ההתבגרות מחליט לשים קץ לחייו, ועל הדרך להתנקם בכמה מורים ולסיים באותה הזדמנות את חייהם של תלמידים שאינו מכיר, שלא עשו לו דבר.
ילדים עם הפרעות יש בכל מקום. ילדים אובדניים יש בכל מדינה. אבל הקלות הבלתי נסבלת שבה יש נשק לכל דורש, אין בכל מדינה. בארצות הברית יש. ערש הדמוקרטיה המודרנית עלולה לעמוד בפני הרס הדמוקרטיה או לפחות הרס משפחות רבות אומללות, שילדיהן רצחו או נרצחו בדם קר.
בארצות הברית לא ימכרו לך אלכוהול אם לא הגעת לגיל 21, אבל ביום ההולדת ה־18 שלך אתה יכול להיכנס לכל חנות לממכר כלי נשק ולבחור ככל העולה על רוחך, ואין פוצה פה ומצפצף. בא לך אקדח, אולי שניים? למה לא תקנה באותה הזדמנות גם איזה תת־מקלע? איש לא יבדוק מי הקונה, מה עברו הנפשי, האם הוא משתייך לתנועה אלימה זו או אחרת, אולי יש לו זיקה לגוף טרור, שמא מוגבלויות פיזיות כלשהן שבעטיין הוא נוטל תרופות? כלום. שלם וסע.
ממשלת קנדה הציעה בימים אלה חוק שיאסור רכישת אקדחים, אלא על ידי מאבטחים ושירותי הביטחון. אנשים שיש ברשותם נשק לא יתבקשו להחזירו, אבל נשק חדש לא ימצא את דרכו לרחובות בקלות. לובי הנשק חזק בארצות הברית. לנשיא ג'ו ביידן אין די כוח פוליטי לשנות את החוקים, כפי שמתכננים לעשות הקנדים. הרפובליקנים תומכים בזכות לשאת נשק ונלחמים עליה.
הרצח בטקסס קרה עשרה ימים לאחר הטבח בסופרמרקט בעיר באפלו. ב־2020, השנה האחרונה שלגביה יש נתונים, נהרגו 4,300 קטינים אמריקאים מפגיעות ירי. אין ספק שארצות הברית מחזיקה בשיא עולמי של טבח בכלי נשק בבתי ספר על ידי תלמידים, ולחלק מהפוליטיקאים הרפובליקנים זה כנראה לא מזיז.
אף על פי שאנחנו מקטרים פה ושם על מדינתנו, לפחות בחלק מהקריטריונים אנחנו נראים טוב יותר. מסתבר שבארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות אפשר לא רק להרוויח אלא גם להפסיד, ולפעמים את החיים.