יקירותיי ויקיריי, חודש הגאווה, כשמו כן הוא: הזדמנות להביט בגאווה רבה על הדרך המרשימה שעשתה הקהילה הגאה, דרך שבבסיסה החופש של כל אדם לחיות את זהותו או זהותה כפי שהם. בחודש הזה כולנו יכולים להביט על ההישגים המרשימים של הקהילה, על התרומה המשמעותית של בנות ובני הקהילה לחברה ולמדינה בכל התחומים - וגם על התהליך שעברה החברה הישראלית, שעברנו כולנו, ביחס אל הקהילה, אל ייחודה, וכן - גם אל זכויותיה.
אני מסתכל על המשפחות הגאות החיות בישראל, מסורות ואוהבות, אני רואה את נציגיה של הקהילה, הממלאים תפקידים בכירים במגזר הממלכתי והציבורי, המככבים מעל כל הבמות, בארץ ומעבר לים, התורמים בדרך, בכל דרך להפיכתנו למי שאנו כעם וכמדינה, ובטוח שיש לנו במה להיות גאים.
עדיין ארוכה הדרך להשלים את המלאכה. יש עוד עבודה כדי להמשיך ולהסיר דעות קדומות, לעקור מן השורש התייחסויות פוגעניות, לקדם את שיח הזכויות ולאפשר חיים משותפים מלאים - וכמובן למגר אפליה במקומות שבהם היא עודה קיימת. השיח ברשתות ובמרחב הציבורי לעתים אלים ופוגעני, לא רק כלפי הקהילה הגאה, אבל בהחלט גם כלפיה. עלינו לזכור ששימוש בזהות של מישהו אחר ככינוי גנאי הוא לא דבר שאפשר להשלים איתו. לא כחברה ולא כמדינה.
ובכל זאת, בוודאי בחודש המיוחד הזה, יש סיבות טובות לשביעות רצון: בזכות ההישגים, בזכות השאיפה לתיקון, בזכות החוקים והכללים, בזכות ההתקדמות, בזכות הקהילה הגאה, בזכות הפסיקות. כל אלה הופכים אותנו למדינה טובה יותר ולחברה טובה יותר וצודקת יותר. תודה לכם, וחודש גאווה שמח לכולכם.