הקרב בין שתי הגרסאות של בנימין נתניהו הוא למעשה הקרב בין דת למדינה | בן כספית

1.כהנא צחק 

בתוך בנימין נתניהו מתחולל מאבק איתנים, שכבר הוכרע. בצד אחד עומד נתניהו המקורי. זה שהיה פעם מנהיג ממלכתי ואחראי שהגן בגופו, ואף התגאה בכך בקולו, על מערכת המשפט המפוארת שלנו. הוא ידע שהיא זקוקה לניעור ולרפורמות עמוקות, אבל לא נקף אצבע כדי לא להרגיז אף אחד. הוא חילוני אדוק, זולל שרצים, מבין את סכנת הלאומנות הקיצונית והמשיחית, מבין את הצורך החיוני לשמור על ישראל בדמותה המקורית: יהודית, דמוקרטית, ליברלית, אור לגויים, פרגמטית, פתוחה למערב. זו הסיבה שהוא התכופף והתגמש על פי הצורך האסטרטגי שלנו פעמים רבות: נאום בר־אילן, מו"מ עם ערפאת, עם אבו מאזן, עם אסד האב והבן, התרפסות מול טורקיה, התרחקות מהרפתקאות צבאיות, הימנעות מסיפוח.

הוא מעולם לא אהב את המתנחלים והוא, בניגוד לשרון, גם לא בנה ונטע ביהודה ושומרון. בקדנציה הראשונה שלו (1996־1999) הוא קרא להם, בזלזול, "הזמבישים". הוא יודע שהם תמיד יבואו בטענות וגם אם תכשיר עבורם תשעה שרצים, כשתיאלץ לפסול את השרץ העשירי, תהפוך בן לילה לעוכר ישראל. הוא התחנך באמריקה. שפתו הראשונה היא אנגלית. האידיאולוגיה שלו ימנית, אבל מעולם לא נבעה ממשיחיות, אלא מתוך תפיסת עולם שאביו כינה "ההיסטוריה היהודית של הקטסטרופות".

כאמור, זה נתניהו המקורי. נתניהו שאף פעם לא הקים קואליציות ימניות. אף פעם. הוא הבטיח, ולא קיים. הוא תמיד הקפיד שיהיה מישהו משמעותי משמאלו: פעם זו ציפי לבני, פעם זה אהוד ברק, פעם זה יאיר לפיד, פעם זה (כמעט) היה הרצוג.

הנתניהו שתואר לעיל, מנוחתו עדן. נקבר קבורת חמור מעבר לגדר. נא להימנע מביקורי תנחומים. נתניהו הנוכחי הוא אדם שנחטף בידי כוחות זרים. משרתם של הרבנים הכי קיצוניים. האיש שאמר ליונית לוי בשנה שעברה ש"לא, איתמר בן גביר בשום אופן לא יהיה שר בממשלתי", ועכשיו טוען שזה או "השמאל וטיבי" או "ביבי ובן גביר".

למרבה הפלצות אותו איתמר בן גביר, שעד לפני רגע היה הסגן של סמוטריץ' (וכעת עקף אותו בסקרים), התקדם בינתיים לדרגת הסגן של ביבי ואחרי שהעשן יתפזר והאבק ישקע, יחליף אותו. כן, אנחנו בדרך לשם. כהנא צדק? כהנא צחק.

הסיפור הוא המאבק בין הדת למדינה. הרבנים הקיצוניים שולטים בחרד"לים, שנשלטים היום על ידי הכהניסטים. נתניהו אף פעם לא היה שם. עכשיו הוא רוכב על הנמר הזה. השבט הדתי־לאומני־קיצוני רואה בנתניהו את חמורו של משיח, שיעזור להם לשנות את מדינת היהודים ולהפוך את מגילת העצמאות לפיסת נייר חלולה. הם יודעים שהוא נוכל, הם יודעים שהוא הפכפך, הם יודעים שהוא רקוב והם יודעים שאין לו אלוהים. אבל הם גם יודעים שהוא יעשה הכל כדי לחלץ את עצמו מאימת הדין. אז הם רוכבים עליו, והוא עליהם, כל הדרך לגאולה.

למה החרדים שם? החרדים תמיד שם. הדיל הזה נתפר עבורם. בצד השני יש אנשים ממלכתיים שלא ייתנו למדינה להתגלגל למחוזות הטירוף. אז כדי להציל את ביבי החרדים יקבלו חיבור מהיר, חדש ועוצמתי למוקדי הכוח, השלטון והכסף, הכהניסטים ישליטו על המדינה את הלאומנות המשיחית שלהם וכולנו נעלה בסערה לגן העדן. או הגיהינום. יש כאן כמה שבטים שמבינים שרק נתניהו, במצבו הנוכחי, יוכל לספק להם את הסחורה הזו, שתוביל לכאוס המוחלט, שיהפוך את ישראל למודל חדש של הונגריה. אצלם לשליט קוראים אורבן, השליט שלנו עושה את עצמו קורבן. האיש הרדוף, הנרדף בעיני עצמו, שמגשים עכשיו במלואה את נבואת הנשיא ריבלין: הוא ישרוף את המועדון על יושביו.

2. מצעד החרפה

עוד לא דיברנו על הפיל שבחדר. כלומר עדר הפילים. מה שנקרא "הבית". פעם זה היה "בלפור". הגברת והבן. הם עם הצד המשיחי מלא־מלא. הם מנהלים את המערכה. הם אלה שדוחפים את נתניהו לזרועות הכאוס. צריך להודות לאהוד אולמרט על שהשליך את עצמו על גדר חשמלית בוולטאז' עצום באותו סכסוך מטופש עם משפחת נתניהו. בזכותו, זכינו בתחילת השבוע בהרמת מסך נדירה, מצמררת, על הדרך שבה התנהלה המדינה הזו 12 שנה. ועוד נחזור לשם.

מי ששבר את עידית סילמן, וכנראה גם את ניר אורבך, הוא הקואליציה הזו: רבנים חרדים (לסילמן יש משפחה חרדית), רבנים משיחיים־קיצוניים, חיבור מהיר לביביסטים עם המגפונים המטנפים ללא הרף, עם ההצקות בבית הכנסת, עם השבירה הנפשית, המנטלית. מכונת רעל על סטרואידים. הם רוצים להחליף ראש ממשלה דתי ראשון בהיסטוריה בראש ממשלה זולל שרצים, הם רוצים להפסיק עשייה מבורכת בכל התחומים (איראן, משילות, ביטחון, כלכלה, רפורמות) לטובת רצף בחירות חדש. הם רואים שהממשלה הזו שיפרה את המדדים בכל התחומים האפשריים והזימה את כל נבואות הזעם והאימה של ראש הממשלה לשעבר, שהודיע שממשלה כזו לא תוכל לפעול מעבר לקווי האויב, לא תפעל נגד איראן, תקבל הסכם גרעין חדש ותקים קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים.

ובכן, הכל קרה הפוך. הגירעון הכלכלי נעלם, האבטלה צנחה, היחסים הבינלאומיים ממריאים, ובאיראן זועקים ש"ישראל השתגעה והסירה את הכפפות". הזעקה נכונה, הסיבות לא נכונות: ישראל משתגעת והולכת שוב לבחירות. לקח לה שנתיים להיחלץ מהכאוס הקודם, אז היא מזמינה לעצמה עכשיו חדש בביבי אקספרס. האנשים האלה, כל העוסקים במלאכה, כל האחראים לטירוף הזה, לעולם לא יינקו ממה שהם מעוללים למדינת ישראל ולעם ישראל. לעולם. הם יצטרכו לשאת את החרפה הזו על מצפונם לנצח.

זה התחיל בעמיחי שיקלי, זה שלא יהיה בכנסת הבאה, דרך עידית סילמן, עבור לג'ידא רינאוי זועבי ומאזן גנאים. עכשיו ניר אורבך שוקל להצטרף. הכי מצחיק זה שמדווחים שהוא סוגר עם הליכוד הסכם ב"תקיעת כף". אגב, כל ההסכמים והשריונים הללו, אינם חוקיים. זו פשוט עבירה על החוק. לא כתבים פוליטיים צריכים לדווח על זה, אלא כתבים פליליים.

ועוד משהו: אורבך צריך לרשום לפניו את זה: הסיכוי שההסכם עם הליכוד יכובד, אפסי. הסיכוי שהצבעה שלו בעד פיזור הכנסת תהפוך את יאיר לפיד לראש ממשלת מעבר: 100%. הסיכוי שהמהלך הזה יהפוך את לפיד לראש ממשלה על מלא? בסביבות 50%. למה? זה פשוט: נתניהו תמיד מגיע לבחירות גבוה בסקרים וגומר נמוך יותר מהמצופה. כך קרה ארבע פעמים. הסיכוי שישבור הפעם את מחסום ה־61 הוא בסביבות 50%. במילים אחרות: אם נתניהו ייכשל שוב, סביר להניח שהגוש הנגדי יקים ממשלה. הסיכוי שלפיד יוותר שוב למישהו עם הרבה פחות מנדטים על הבכורה, אפסי. בהצלחה, ניר אורבך.

3. על פי התהום

בדהרת העוועים לעבר הגאולה המתוארת כאן, הכל מותר. מכונת הרעל מסמנת את כל המכשולים ומטפלת בהם. גם אני זוכה ליחס מיוחד (אבל אני, בניגוד לקורבנות האחרים, מצפצף על המכונה הזו). הזומביז של נתניהו מתנפלים עכשיו על אלוף הרצי הלוי, רק כי הוא מועמדו של בני גנץ לתפקיד הרמטכ"ל (אה, וגם כי המועמד השני, אייל זמיר, הוא מועמדה של "הגברת"). הרצי הלוי, אתם מבינים? אחד הקצינים המפוארים שקמו כאן. כל השירות ביחידות מובחרות. גדל בלב הציונות הדתית. באימוני הריצה מאזין לשיעורי תורה באוזניות. אביו היה לוחם באצ"ל (אגב, אביו הכיר לנתניהו הצעיר את ליברמן בשנות ה־80). אמו של הרצי היא הבת של הרב דב בער הכהן קוק ואחייניתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הוא עצמו קרוי על שם דודו שנהרג בקרב על ירושלים בששת הימים. עכשיו גם הוא מתחת לקומביין השנאה והגידופים.

למען הסר ספק: אלוף אייל זמיר ראוי לא פחות ממנו, וגם העובדה ש"הגברת" מחזיקה ממנו (היה מזכיר צבאי) לא צריכה להטיל דופי באיכות מועמדותו. זמיר, בניגוד לכמעט כל הרמטכ"לים האחרונים, מגיע מהשריון, ויכול להיות שהגיע הזמן לנסות גם את האופציה הזו. פנקס השירות שלו עמוס ומפואר. לו אני הרמטכ"ל, הדילמה קשה מאין כמוה. למי ששכח: בפעם הקודמת המתין שר הביטחון אביגדור ליברמן להמראת הזוג המלכותי לעומאן, כדי לבשר על החלטתו למנות את אביב כוכבי. זה קרה, אחרי שנתניהו הבהיר לו ש"הבית" דורש למנות את זמיר (שהיה, בואו נודה, צעיר מדי).

בואו נתקדם: מצבו של אלוף הלוי טוב לאין שיעור ממצבו של אלוף (במילואים) שרון אפק, שמונה על ידי ועדת האיתור השבוע למשנה ליועץ המשפטי לממשלה. שימו לב למחולל הגידופים ושפת הביבים הדיגיטלי/גימטריאני, הקרוי גם ח"כ שלמה קרעי: "המשימה הראשונה של ממשלת הימין הלאומית שתקום בקרוב בעזרת ה', תהיה להעיף את האיש הזה מתפקידו באופן מיידי. אותו ואת מי שבחר בו. 'ותשליך במצולות ים כל חטאתם', כל חברי כנופיית שלטון החוק, כל השותפים לקנוניה נגד המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, יילכו הביתה".

טוב, לפחות הוא חסך מאיתנו כמה זה בגימטריה. הוא מדבר על שרון אפק, אלוף, לשעבר הפצ"ר, שמונה השבוע כאמור לתפקיד משנה ליועמ"ש. אז בואו נדבר על שרון אפק. גילוי נאות: לא מכיר אותו, ישבתי מולו פעם אחת לשיחת רקע ופעם אחת טלפונית, לפני שנים. אבל אני מכיר מצוין את פועלו, כפי שמכירים כל קציני ולוחמי צה"ל בשנים האחרונות. ובכן, אפק גדל בנתניה. לא ילד שמנת. שירת 30 שנה בצה"ל. נחשב לפצ"ר עילוי. יכול היה עכשיו להצטרף למשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר בישראל כשותף בכיר, אבל מעדיף להמשיך לתרום ועוד איפה: במערכת החבוטה, כפוית הטובה והסיזיפית במשרד המשפטים. תמורת שכר שיהיה, במקרה הטוב, 10% ממה שיעשה בחוץ.

הוא בחיים לא התבטא בנושא פוליטי כלשהו. הופכים אותו עכשיו לשמאלן כי הוא הומו וגר בתל אביב. מה עם אמיר אוחנה? טוב, בואו לא נדבר על אמיר אוחנה, אחרי הקלטות מהישיבה האחרונה לפני אסון מירון שפורסמו השבוע בערוץ 13. אפק גדל במחלקת הדין הבינ"ל בפרקליטות הצבאית, היוקרתית ביותר בעולם. במחלקה הזו הומצא הקונספט המשפטי שהכשיר את הסיכול הממוקד, ואחר כך תורת הלחימה נגד טרור וארגוני טרור. האמריקאים העתיקו את זה מילה במילה. מדובר במציאת דרך משפטית להגן על קצינים ולוחמים הנאלצים להילחם בטרוריסטים המסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית, או הדרך לסכל טרוריסטים ופצצות מתקתקות מהאוויר.

אפק מאופיין בזה שירד לשטח. כל הזמן. כמעט כל יום שישי, וגם באמצע השבוע. הוא שכב אין ספור פעמים עם צלפים צעירים מול הגדר בעזה, בתקופת "צעדות השיבה", כדי להרגיש מה הם מרגישים. הוא העדיף את הצעירים והזוטרים על פני הקצינים. הוא הכשיר את תורת הלחימה של צה"ל סביב הגדר, שבלמה את הצעדות הללו בצורה "חלקה". בצד השני נהרגו מאות ונפצעו אלפים. הוא הצטרף לפשיטות, מעצרים ופעילות צה"לית בתוך ערי יו"ש, כדי להרגיש את החיילים בשטח. "אף אלוף לא הגיע לשטח כמו שרון, כשהוא בכלל לא אמור להיות כאן", אמר לי השבוע מח"ט לשעבר בעוטף עזה. "הוא כמעט עבר לגור איתנו בתקופה של הצעדות".

הוא היה פצ"ר של חמישה שרי ביטחון (בוגי, ליברמן, נתניהו, בנט וגנץ), אף אחד מהם מעולם לא אמר עליו מילה רעה. הוא סגר לעופר וינטר את תיק רפיח. זוכרים את "יום שישי השחור"? כשחמאס הצליח להרוג ולחטוף את הדר גולדין (יחד עם רס"ן בניה שראל וסמ"ר ליאל גדעוני), הוכרז נוהל חניבעל ונהרגו עשרות אזרחים פלסטינים? אז אפק השמאלן נחלץ להגן על המפקדים והלוחמים ובחוות הדעת שפרסם, לאחר עבודה מאומצת, מצא כי לא נפל פגם בפעילות של גבעתי באותו אירוע. ולא היו פשעי מלחמה. הוא בלם, בגופו, חקירה בינלאומית. הוא קבע שרוב ההרוגים היו בכלל תוצאה של תקיפות חיל האוויר.

על מה הם נטפלים אליו? על תלונות ממועצת יש"ע מהתקופה שהוא היה פרקליט איו"ש, ועל פרשת אלאור אזריה. ובכן, בפרשת אזריה יש הרשעה ברורה, פה אחד, בשתי ערכאות. למזלנו. אלמלא ההרשעה הזו, כל לוחמי צה"ל היו עלולים להיכנס ל"כוונת" של בית הדין הבינלאומי בהאג. כל צמרת צה"ל, מהרמטכ"ל ועד המ"פ, דיווחה בזמן אמת על "דגל שחור" ועל אירוע שצריך להיחקר. כך היה, וטוב שכך. בעניין מועצת יש"ע: לא זוכר מפקד פיקוד אחד שיצא מיהודה ושומרון בלי תלונות. אחד.

סיכום: אלוף שרון אפק חסם בגופו דוחות נוסח גולדסטון על אירועים ופעולות מתקופת נתניהו, אפשר את כל הפעילות ההתקפית של צה"ל ביו"ש, שמר על אל"ם ישראל שומר מח"ט בנימין, שמר על אל"ם יריב בן עזרא מח"ט שומרון, עופר וינטר מח"ט גבעתי ועוד. יציאה נגדו, בעוצמת טירוף כזו, היא סימן מעיד על כך שאנחנו על פי התהום. כך נוהגים במשטרים אפלים.

4. הקפאת הליכים

בכלל, הנעשה במשרד המשפטים מעביר את הביביסטים על דעתם. גדעון סער מצא משרד מוכה וחבול, מתרוקן ומזדקן. הוא מינה יועצת משפטית לממשלה (אם כי אני לא משוכנע שגלי בהרב מיארה היא דמות אמיתית), 5 מ־7 משנים ליועמ"ש, סנגורית ציבורית ארצית, 4 שופטי עליון, 150 שופטים ועוד שלל מינויים. הוא העביר שימוע פומבי לשופטי העליון, עונשי מינימום בעבירות נשק, חוק יסוד זכויות במשפט הפלילי, למרבה הצער הוא כנראה לא יצליח במשימות החשובות של פיצול תפקיד היועמ"ש ופסקת התגברות. ועדיין, סוף־סוף קרו דברים והשתנו מושגים. רוב הרפורמות שהעביר סער נתקלו בהתנגדות מסורתית של הממסד המשפטי עשרות שנים. כבר לא.

צווחות נוספות נשמעו השבוע על כי יאיר לפיד מינה 76 (!!!) שגרירים וקונסולים במשרד החוץ. "כשנחזור", צורחים הביביסטים, "נעיף את כולם. את כו־לם!!!". תזכורת: בימי נתניהו משרד החוץ נרקב. עוד רגע והיה מתיישב, מתפורר ונעלם. עשרות מינויים נותרו פתוחים. גבי אשכנזי, שהחל במלאכת השיקום, לא הצליח לאייש את התפקידים הפנויים, כי ראש הממשלה נתניהו לא התיר לו להביא את זה לישיבת הממשלה. למה? כי היה שם אחד שהוא לא רצה למנות (נחשד בקרבה לליברמן).

אשכנזי לא ביצע מינוי פוליטי אחד (לשר מותר לבצע 11 מינויים פוליטיים בשירות החוץ). הוא מינה מנכ"ל מתוך המשרד, ראש מטה מתוך המשרד. בכל פעם שעלה הצורך למנות שגריר חשוב, הוא ויתר על מינוי פוליטי ואמר ש"אין לי מישהו יותר טוב ממה שיש כאן במשרד". ובכל זאת, הוא לא הצליח למנות את השגרירים, כי נתניהו בלם, מסיבות של נקמנות אישית מטורללת.

הגיע לפיד. בינתיים הפער התנפח. שירות החוץ התרוקן. לפיד ביצע את כל המינויים. כן, גם מינויים פוליטיים, במסגרת המותר. רוב רובם של המינויים, אנשי מקצוע מתוך המשרד. והביביסטים צורחים שמיד יעיפו את כולם. תזכורת: לפיד נכנס למשרד ומצא בו את ציפי חוטובלי בלונדון, גלעד ארדן באו"ם ובוושינגטון ודרור אידר באיטליה. הוא לא נגע בהם (ארדן נשאר באו"ם, וושינגטון זה תפקיד אמון). פשוט לא נגע בהם. אף על פי שמונו על ידי נתניהו.

מה צפוי נתניהו לעשות אם אכן יצליח לפזר את הכנסת ולהגיע ל־61 מנדטים יחד עם שותפו בן גביר (ונשרכיהם החרדים)? ראשית, הוא יבטל את החלטת הממשלה משנת 2000 הקובעת את נוהל מינויו ופיטוריו של היועץ המשפטי לממשלה. בכך הוא ייפטר מהצורך להעביר את זה דרך ועדת גרוניס, שם הסיכוי שיהיה לו רוב של ארבעה מתוך חמישה אפסי. אחר כך הוא פשוט ידיח את היועמ"שית, ימנה מישהו ממקורביו (אל תתפלאו אם זה יהיה עו"ד ציון אמיר) ויגיע, במקרה הטוב, לעסקת טיעון בשקל תשעים (קלון? מה פתאום קלון) או פשוט יכריז על הקפאת הליכים.

תפרוץ כאן מהומת אדירים. יהיו, כמובן, עתירות לבג"ץ. הרי משנים את כללי משחק בעיצומו של המשחק ופשוט מתנקשים בשלטון החוק, תוך ניצול הדמוקרטיה להשלטת דיקטטורה. ע"ע אורבן בהונגריה, ארדואן בטורקיה והאחים המוסלמים במצרים. יהיו הפגנות ענק, בהשוואה להן מחאת בלפור הייתה התגודדות בקרן רחוב נידח. תפרוץ אלימות. "נבואת הקפיטול" מהפעם הקודמת, תתגשם, עם מנוע טורבו. זה יהיה המשבר החוקתי הגדול בהיסטוריה של ישראל. ספק רב אם מהצד השני שלו תצא מדינה דמוקרטית.

5.עדויות מהתופת 

נחזור לתביעת משפחת נתניהו נגד אהוד אולמרט. כל מה שייכתב כאן, אין בו כדי להעיד או לקבוע את דעתי באשר לנושא התביעה. אין לי מושג מה יהיה פסק הדין, אבל כל מי שעקב אחר העדויות נחשף לשגרת הטירלול היומיומית שבתוכה ניסה בנימין נתניהו גם להנהיג מדינה. עדויותיהם של פרופ' עוזי ארד וניר חפץ, שניהם מקורבי־המקורבים לשעבר, שראו את הדברים בתוך החדר והביטו לטירלולים בלבן של העיניים, לא חידשו הרבה. קוראי הטור הזה מכירים את הסיפורים הללו, אבל הפעם הם לא נשמעו מפיו של בעל טור, אלא מפיהם של עדי ראייה. בשבועה.

הסצינה שבה מתפרץ יאיר נתניהו לתוך חדר שבו מתנהל דיון חשוב, ענייני, מקצועי, על גודלו של השידור הציבורי, יורד על ארבע, מחקה כלב ומשפיל בפרהסיה את אביו, עד עפר ("עד מתי תלקק לכחלון? עד מתי ת...וץ לכחלון" וכו') לא הייתה אירוע בודד. כשזה קרה, קמו כמה מהנוכחים ועזבו: ראש הסגל יואב הורוביץ, שלמה (מומו) פילבר וניר חפץ. הם לא יכלו לשאת את זה יותר. לו יכול היה, גם נתניהו עצמו היה עוזב. אבל הוא חייב לשאת את זה, עד יומו האחרון. מי שכן נשאר בחדר, היה הנוכח המתמיד, נתן אשל. זה שהרבה קודם לכן הורחק מהשירות הציבורי לצמיתות, אחרי שהואשם בהטרדתה של עובדת הלשכה. ובכן, הוא הורחק מהשירות הציבורי, אבל נשאר בשידור הציבורי.

אולמרט עצמו עלה להעיד בשעת לילה מאוחרת. הוא סיפר שם סיפור שאנחנו מכירים (פורסם בין היתר גם כאן), אבל היו בו כמה חידושים: היום שבו ביקש פרקליטם המנוח והנאמן והמקורב האולטימטיבי של בני הזוג נתניהו, יעקב וינרוט, פגישה אישית דחופה עם היועמ"ש יהודה וינשטיין. השניים מיודדים שנים ארוכות ופעם אפילו ייצגו יחד את בני הזוג (בפרשת המתנות ועמדי) ואף שרדו. וינשטיין הריח צרות והעדיף להימנע מפגישה. וינרוט התעקש ואמר שזה חשוב ואישי וכו'.

הפגישה התקיימה. זה קרה אחרי שפורסם כי וינשטיין מתכוון להגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו בפרשת המעונות. בתחילת הפגישה דיבר וינרוט, שסבל אז ממחלת הסרטן חשוכת המרפא, על משאלתו שלפיה יהיה וינשטיין מנהל העיזבון שלו. היועמ"ש לא הבין את הקטע, אבל עד מהרה נפל לו האסימון, כשווינרוט עבר לשיחה על הגב' נתניהו ורמז כי היא לא כשירה לעמוד לדין. בשלב הזה הפסיק וינשטיין את השיחה, וקרא למזכירה שתרשום פרוטוקול.

את כל מה שכתבתי כאן, סיפר אולמרט מעל הדוכן ביום ראשון. עו"ד יוסי כהן, שייצג את משפ' נתניהו, זעק וטען שאולמרט משקר. מאיפה אתה יודע? אולמרט השיב: אני יודע, כי שמעתי את הסיפור מפיו של עו"ד וינרוט, עדות אישית, ישירה. כהן הודיע שהוא דורש לזמן את עו"ד וינשטיין לבית המשפט למה שמכונה "עדות הזמה". שיכחיש את הסיפור. בינתיים אולמרט המשיך בעדותו. מעט מאוחר יותר שאל השופט את עו"ד כהן אם אכן ברצונו להודיע על זימון עו"ד וינשטיין. כהן התחרט. חזר בו. לא צריך עדות הזמה.

מה זה מוכיח? לא יודע. אני לא רופא, לא חוקר כליות ולב ולא פסיכיאטר. רק עיתונאי שישב במהלך שני עשורים מול עשרות רבות מאוד של עדי ראייה, שמיעה וניצולים מסוגים שונים. אגב, ישבתי גם מול עו"ד וינרוט. הוא קרא לי בדחיפות למשרדו לאחר שהסאגה הנ"ל פורסמה, כדי לשכנע אותי שלא התכוון לתת לוינשטיין הצעת שוחד לכאורה (מנהל העיזבון), אלא התכוון ל"עיזבון הרוחני שלי בלבד". שאלתי אותו אז מה הוא ממליץ לנתניהו לעשות. "עסקת טיעון מהירה", אמר. הוא גם חזר על הסיפור שסיפר אולמרט בעדותו. ואחר כך מת. עכשיו טוענים הנתניהו'ז שזה הוא שהשתגע.

6. תעזבו הכל

נסיים עם ידידתי החדשה, ח"כ גלית דיסטל אטבריאן: בנאום בכנסת השבוע היא אמרה ש"זו ממשלת העליונות הלבנה ששונאת צעירים, שונאת מזרחים, שונאת פריפריה, שונאת עסקים קטנים". אני מקווה שכולכם יודעים מהי "עליונות לבנה", אבל בואו נתעלם. אווירת פיוס וזה. לגבי שאר הפרטים: אני מפנה את הגב' דיסטל אטבריאן לדיווחיו של העיתונאי החרדי החרוץ וההגון ישי כהן, שחשף השבוע פעם נוספת את הטרגדיה הבלתי נתפסת והמחרידה של מאות נערות מזרחיות, תלמידות חכמות, עם ציונים מצוינים, שלא מתקבלות לסמינרים לבנות חרדיות, הנמצאים בשליטה אשכנזית.

כהן דיווח גם על הבטחותיו של יו"ר ש"ס אריה דרעי (מלפני תשע שנים) לשנות את החוק כך שהאירוע יהפוך ללא חוקי. הבטחות שלא קוימו. אבישי בן־חיים, שמילא פיו מי אפסיים, מלמל בסוף משהו כמו "הכל בגלל האלימות הלגאלית נגד ש"ס". הליכוד, כמובן, לא עושה כלום. המצב הזה, שנראה כאילו נלקח ממחוזות ההזיה, נמשך כל השנים, וחוץ מעיתונאי חרדי פה ועסקן חילוני שם, אין פוצה פה ומצפצף. זו הבלטה של ש"ס. זה הייעוד להקמתה. אבל היא מעדיפה להציל את נתניהו ולא את צאן מרעיתה.

הלאה: בעוד אני מתעמק בענייני שנאת פריפריה, צד את עיני ציוץ של בחורה בשם אילנית סוויסה, תושבת כפר עזה: "בנט מוכרח להישאר ראש הממשלה. עבור ילדי וילדות עוטף עזה שכבר שנה כמעט ולא שמעו 'צבע אדום'. עבור הילדה שלי שכבר שנה רגועה (יחסית). עבור הצמיחה הדמוגרפית המטורפת של האזור כולו ושל שדירות בפרט. שקט כזה לא מוכר פה". הציוץ ארוך ומפורט, מגיע גם לתחומי חיים אחרים, אבל נדמה לי שהבנתם.

עוד קצת נתונים, אפרופו שנאת הפריפריה, הצעירים, המזרחים וכו': שכר החיילים הוכפל. אביר קארה מעביר סדרה ארוכה של רפורמות, הסרת חסמים והקלות לעצמאים ולעסקים הקטנים. יועז הנדל פורס סיבים אופטיים לאורכה ולרוחבה של הפריפריה וכן, גם ביו"ש. הממשלה הגדילה את קצבת השלמת ההכנסה לאזרחים ותיקים ל־70% משכר המינימום. אישרה חבילת הטבות לשורדי שואה בסך מיליארד שקל. העבירה את חוק הארנונה ובו הנחה אוטומטית לבני 75 ומעלה. הקימה "קבינט זיקנה". אישרה חופשת לידה לאבות. ואפשר להמשיך עם הרשימה הזו עד סוף העיתון. נחסוך מכם.

האם הממשלה הזו מושלמת? לא. אפילו לא קרובה למושלמת. יש לי לא מעט ביקורת על חלק ממה שקורה בה. פוליטית, ההתנהלות של רוב מרכיביה רופסת, פחדנית, לא חותרת למגע (רק עכשיו הם מתחילים להתנער). ההשקעה במשטרה ובהחזרת המשילות צריכה לשלש את עצמה. ועוד ועוד. בימים רגילים, צריכה הביקורת הזו לפתוח את הטור הפוליטי, ולא לסיים אותו. אבל אנחנו לא בימים רגילים. אנחנו בימים הרי גורל.

במוצאי שבת תתקיים בתל אביב הפגנת תמיכה גדולה בממשלה. מארגנים אותה שלושה חבר'ה צעירים שלא שייכים לאף מפלגה והקימו לפני שנה את דף הפייסבוק "אומרים כן לממשלת האחדות והשינוי". כל מי שהמדינה הזו חשובה לו צריך לעזוב הכל ולהגיע במוצאי שבת להפגנה הזו. מיקום: פארק נמל תל אביב, צפונית ל"גשר התערוכה" להולכי רגל. זו צריכה להיות התשובה שלנו לטירוף, לקנאות המשיחית, לשנאה, למגפונים המגדפים, להפצת הפייק האינסופית. אסור לנו להפקיר את המדינה הזו לגורלה. 

מתוך הטור של בן כספית המתפרסם במהדורת "סופהשבוע"