"מה? ראש ממשלת איטליה בארץ?", שאלו אותי אנשים בימים שני ושלישי בשבוע שעבר, כשסיפרתי להם שמתקיים ביקור של מריו דראגי בישראל.

כן, כן, ראש ממשלת איטליה היה בשבוע שעבר בביקור ממלכתי בישראל, ואני לא מצליח להבין איך התקשורת הישראלית התעלמה לחלוטין מביקור כזה. 

לעומת זאת, באיטליה, מדינה בת כ־60 מיליון תושבים, מדינה החברה ב־G7, המציין את חשיבותה הכלכלית, הביקור בישראל דווח ועוד איך. בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים באיטליה היו דיווחים שליוו את הביקור מנחיתת דראגי בנתב"ג. 

למשל, "לה רפובליקה" - עיתון חשוב ביותר באיטליה, - הקדיש ליום הראשון של הביקור שני עמודים. שלושה מאמרים התפרסמו בעמודים האלה עם הפניות בעמוד הראשון. גם מפה מושקעת ציינה בצורה גרפית מאירת עיניים את הדרכים שבהם גז מישראל יכול לעבור לאיטליה.

עוד שני עמודים הוקדשו בעיתון גם ליום השני של הביקור עם צילום של דראגי ושל שר החוץ יאיר לפיד בתוספת סקירה. גם בעיתונים אחרים באיטליה הביקור הוזכר בהרחבה רבה, כולל דברי דראגי אחרי הביקור שלו ביד ושם. יום לאחר הביקור המשיכו הדיווחים בהרחבה, ובצדק. ואצלנו? כלום. איך זה ייתכן? 

צריך לומר שהביקור הזה הוא הישג גדול של ראש הממשלה נפתלי בנט ושל לפיד (ושל שגריר ישראל באיטליה ד"ר דרור אידר). הכותרת ב"לה רפובליקה" הייתה: "דראגי טס אל בנט". היש יותר מפרגן מזה? למה התקשורת הישראלית לא מדווחת על ביקור חשוב כזה, שגם מציין הישג של הממשלה (שבמקרה זה איננה ממשלת שינוי, אלא דווקא ממשלת המשך מבורך של יחסים דיפלומטיים חשובים בין איטליה ואירופה לישראל)? מדוע דברי בנט מצוטטים בעיתונים איטלקיים ולא הוזכרו בעיתונים בישראל? 

הביקור כלל גם דיונים בגז הישראלי, שיתופי פעולה אחרים ואפילו עידוד של בנט להמשיך במאמצי התיווך בין רוסיה ואוקראינה. אם הייתם איטלקים, הייתם בוודאי שומעים על זה. אבל אתם בישראל, אז לא שמעתם דבר על כך.