השאלה מיהו באמת המין החזק חוזרת ועולה מדי פעם בראשי כרופא. לי אישית אין ספק שנשים הן המין החזק, והן אפילו מספיק חזקות כדי להגיד לנו, הגברים: 'בסדר, אתם המין החזק. לא משנה מה תגידו, כל עוד ברור לנו שאנחנו המין החזק באמת'".
העובדות הן שנולדות פחות נקבות מזכרים, אבל תמותת התינוקות גדולה יותר אצל זכרים, כך שזה מתאזן. נשים מאריכות ימים יותר מגברים (כמו בבדיחה: חולה, חולה, חולה - אלמנה), ובכל זאת יש הטוענים שמבחינה פיזיולוגית גברים חזקים מנשים.
נושא זה עלה לאחרונה לכותרות סביב גיוס נשים ליחידות לוחמות, והבג"ץ שהגישו מספר נערות שביקשו להתמיין ליחידות מיוחדות.
צוות מקצועי מיוחד הוקם לדון בנושא, וכתב מסמך שבו קבע תנאי סף למיון של לוחמות ליחידות מובחרות, הכוללים גובה ומשקל מינימליים ודרישות פיזיות אחרות. כששרת הכלכלה, האלופה במיל' אורנה ברביבאי התייחסה לדרישות הסף שנקבעו, היא אמרה: "אם האלוף עמירם לוין, לוחם אמיץ ומפקד סיירת מטכ"ל, שגובהו 1.59 מ' ומשקלו 60 ק"ג היה אישה - הוא לא היה מתקבל".
ובכל זאת, לא ניתן פיזיולוגית לדמות גוף של גבר לזה של אישה. לגברים יכולת פיזית גבוהה יותר, והראיה לכך היא שבתחרויות ספורט נשים לא מגיעות להישגים ולרמה של הספורטאים. הסיכוי של נשים לסבול משברי מאמץ גבוה פי 2.5 מזה של גברים וסך הפציעות גבוה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. צבא ארצות הברית הגיע למסקנה שאחוז הפציעות והנשירה בקרב נשים גבוה ב־50%־70% מאשר בקרב הגברים.
אישית, אין לי ספק שיכולתן של נשים בעלות כושר טוב ומוטיבציה לשרת ביחידות עילית גבוהה מזו של גברים עם פחות מוטיבציה וכושר, וההחלטה צריכה להינתן לגופו של המלש"ב ולא על פי תנאי סף מינימליים של משקל וגובה.
אותי מטרידים כמה דברים בסוגיה הזו: עד כמה יהיו המסקנות הסופיות תלויות בהתנגדות הרבנים הבכירים, שהוציאו את המכתב המזהיר מפילוג צה"ל והחשש לחיילים הדתיים משירות ביחידה מעורבת; מה קורה לחיילת קרבית שצריכה לשאת חגור ונשק או להעמיס פגזים כבדים לטנק, בימים של מחזור חודשי, ימים של שינויים הורמונליים וסקולריים; ומה יקרה אם חלילה תיפול חיילת בשבי האויב. ומבחינתי, זה החשש העיקרי.