1. מחיר הבחירות
שני אישי ציבור הסתובבו ביום שני השבוע במסדרונות הכנסת כאחוזי תזזית בניסיון לקדם את האינטרסים של שולחיהם. האחד הוא ח"כ חיים כץ (הליכוד), והשני הוא עו"ד רועי כהן, נשיא ארגון העצמאים להב.
ח"כ כץ ביקש להעלות להצבעה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק שלו להגבלת עמלת פתיחת תיק משכנתה בבנקים ל־360 שקל. יופי של הצעה, אלא שבאותו הזמן חברי הכנסת כבר היו טרודים בענייני הקדמת הבחירות – ונטשו את המליאה.
בכוחותיו האחרונים הצליח כץ להעלות להצבעה את ההצעה, שאושרה ברוב "חסר תקדים" של חמישה חברי כנסת ללא מתנגדים. חבר הכנסת, דווקא מהאופוזיציה, הצליח אם כן כנגד כל הסיכויים במשימתו.
מנגד, עו"ד כהן נכשל בניסיונו לשכנע את חברי הכנסת להצביע בעד מתווה הפיצוי לעסקים קטנים נפגעי גל האומיקרון. "אל תשימו את העצמאים ובעלי העסקים בישראל כבני ערובה במשחק השחמט הפוליטי שאתם מנהלים", הוא התחנן. "התעשתו ברגע האחרון, התעלו מעבר לשיקולים הפוליטיים ואשרו את מתווה הפיצוי".
אלא שזה לא עזר, והצעת החוק של שר האוצר אביגדור ליברמן לא עלתה אפילו להצבעה, כדי לחסוך השפלה נוספת. העצמאים ייאלצו להמתין עד תחילת 2023, שנה מפרוץ גל האומיקרון, כדי אולי לקבל את הפיצוי.
שני מקרים פרלמנטריים הזויים אלה מבהירים היטב לאיזה אבסורד נקלעה הממשלה ומדוע היא נפלה. מצד אחד, הצעת חוק של ח"כ מהליכוד מאושרת בתמיכת הקואליציה, ומנגד הצעת חוק של שר האוצר לפיצוי העצמאים אינה מועלית אפילו להצבעה מחשש לכישלונה.
את מחיר ההתנגדות האוטומטית של הליכוד, שרצתה להפיל את הממשלה גם במחיר שריפת המועדון, ישלמו עסקים קטנים, שכירים, מקבלי שכר מינימום, או סתם שכירים שנתקעו ללא הסכמי עבודה. הליכוד אומנם ניצחה, אבל זה ניצחון פירוס. את המחיר כבר משלמים האזרחים, שיצטרכו לממן מערכת בחירות חמישית בעלות של 3 מיליארד שקל. ושוב תעמוד על הפרק השאלה אם יום הבחירות יהיה שבתון.
אלא שגם חברי הקואליציה אינם פטורים מאחריות. "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו", נכתב בספר ישעיהו. ואכן, חברי הכנסת הסוררים של ממשלת בנט־לפיד, שזכו לחמש דקות תהילה, הצליחו במשימתם להטביע את ספינת ממשלת השינוי.
אבל שמות כמו ג'ידא רינאוי זועבי, מאזן גנאים, עידית סילמן, ניר אורבך או עמיחי שיקלי יהפכו לסתם שמות בספר הטלפונים הישראלי.
סביר להניח שמי שיגיע לקלפי יידע לעשות הפעם היטב את חשבון הנפש לצורך הענשת האחראים משני צדי המפה. חוץ מהעצמאים המסכנים, את מחיר השיתוק הפוליטי ייאלצו לשלם מאות אלפי שכירים, לנוכח העובדה ששכר המינימום נתקע על 5,300 שקל לחודש, לאחר שעסקת החבילה התפוררה.
את המחיר ייאלצו לשלם גם עובדי המגזר הציבורי, ששכרם הוקפא לפני ארבע שנים ונציגיהם כבר החלו במגעים להסכם שכר חדש. את המחיר ישלמו גם זוגות צעירים שהחלו לראות ניצני האטה בשוק הדיור. יוזמות הנדל"ן הממשלתיות לשיפור נוסף במצב כבר לא יגיעו לכנסת.
כל הסאגה הזאת מתרחשת כשהעולם צועד לקראת מיתון, האינפלציה מרימה ראש, הריבית ממשיכה לעלות, ויש סימנים ראשונים לגידול באבטלה. מזל שהקופה הציבורית מלאה, הגירעונות התאפסו, ובניגוד לשמועות – מצבנו יחסית לעולם טוב יחסית.
עד למועד הבחירות תיאלץ ממשלת השינוי לעבור למצב חירום. "צריך להחזיר את הכסף לציבור", הם נשמעים כעת כמו שאנשי האופוזיציה עצמם ממליצים. "אנחנו לא אספנים של שקלים", רמז אביגדור ליברמן השבוע על אפשרות להפעלה מחודשת של ממטרת הכסף.
אבל מהלכים החשודים ככלכלת בחירות, כמו הפחתת מכסים, מענקי מקום או הסכמי שכר מהותיים, יחויבו לעבור את אישור משפטני האוצר או היועצת המשפטית לממשלה. אגב, זה לא כולל צעד מבורך של הפחתה נוספת של הבלו על הבנזין שמתכנן שר האוצר.
2. אופטימיות זהירה
שוק הדיור הפך לשיח המרכזי בסוגיית יוקר המחיה, ויש להניח שיהיה אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות הקרובה. השבוע הוקם מחדש מאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב, על רקע שכר הדירה הבלתי נסבל ומחירי הדיור.
על רקע זה כבר נשמעות זמירות אופטימיות יותר מכיוון מקבלי ההחלטות. שר האוצר ליברמן חזר בו מההערכות הפסימיות מהחודשים האחרונים, וכעת הוא מעריך שמחירי הדיור לא רק שייבלמו, אלא אף יתחילו לרדת לקראת סוף השנה. כשמשנים את הטון, גם הציפיות משתנות.
גם יו"ר רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), יעקב (ינקי) קוינט, מחזיק בהערכות דומות. בשיחה איתי הוא אומר כי "מחירי הדיור מושפעים מגורמים רבים, ואנחנו עושים כל דבר שבתחום אחריותנו, ובעיקר הגדלת ההיצע. יחד עם העלאת הריבית וצעדים משלימים, מחירי הדיור יתמתנו ואולי יירדו עד סוף השנה, תלוי כמובן במידת היציבות הפוליטית".
בשבוע שעבר תקף במדור זה שר השיכון לשעבר יואב גלנט את רמ"י ואת מה שהוא מכנה מחדליה. אלא שעם הנתונים בשטח קשה להתווכח. השבוע פורסם על ידי הלמ"ס שקצב התחלות הבנייה זינק ברבעון הראשון של 2022 ל־20 אלף דירות. גידול של 40% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
בקצב הנוכחי יגיעו התחלות הבנייה ב־2022 לשיא של 80 אלף, ואולי אף מעבר לכך. גם תוכנית הדיור, שנחשפה בשבוע שעבר על ידי שרי האוצר, השיכון והפנים, מתקדמת חרף כל הביקורת נגדה.
"ראית פעם תוכנית שאין עליה ביקורת, במיוחד כזאת המתמודדת עם נושאים לא פשוטים?", תוהה קוינט. "הצעדים שהיו תלויים בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, כמו הגדלת מספר יחידות הדיור, העמקת ההנחות, הקפאת המחיר והגדלת ההנחות לבני המקום בתוכניות הדיור, כבר בוצעו".
קוינט מציין כי "התנגדות חלק מפקידי האוצר לתוכנית - לגיטימית, והם עושים את מלאכתם נאמנה. 'המשחק' בתוך המערכת הוא לשמור על הקופה הציבורית ולאזן בין הצרכים השונים. תפקידנו הוא להשמיע את העמדה המקצועית, אבל בסופו של דבר השרים מכריעים ומחליטים מהן נקודות שיווי המשקל הנכונות והראויות".
לדבריו, "איום קיצוץ התקציבים שהושמע נגד משרד השיכון ירד בסופו של דבר מהפרק, ופקידי האוצר חזרו בהם מהר מאוד. משרד השיכון ממשיך לעבור כרגיל".
אבל מאשימים אתכם בכך שאתם נוהגים כמונופול ומוכרים קרקעות בשדה דב במחירים אסטרונומיים וזה מקפיץ את המחירים.
"שדה דב הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו גורם מרכזי המנהל את הקרקע יכול לגרום לפיתוחה המואץ. בשדה דב יש ריבוי בעלים, ומי שמסוגל לרכז ולנהל את התוכנית וההסדרים מול הצבא, עיריית תל אביב ורשות שדות התעופה, זה רק גורם מרכזי כמו רמ"י. בתוכנית החדשה הפכנו את המצב, כך שארבע מתוך חמש דירות שישווקו יוצעו בהנחה ובמחיר מופחת לזוגות צעירים ולזכאים. בשוק הנדל"ן יש הרבה שחקנים שמדברים מפוזיציה, והם בעלי אינטרסים שונים ומגוונים. ניהול מרכזי ממלכתי הוא לא רק הכרחי, אלא גם חיוני".
ולא מפריעה לכך העובדה שאתם פועלים כמונופול?
"ממש לא. קשה לבחון זרוע ביצוע של המדינה במושגים של השוק הפרטי. אנחנו מנהלים את קרקעות המדינה מטעם הציבור ונותנים גם שירות לציבור הרחב. רק גורם כמונו מסוגל להגיע לביצועים כאלה ללא אינטרסים צדדיים".
3. בנקאות על הכוונת
ועדת הכלכלה הייתה מאז ומעולם זירת פיגוע עבור המערכת הבנקאית. סוגיות כמו עמלות, משכנתאות, ריביות וענייני סניפים חביבים במיוחד על חברי הוועדה. נושאים כאלה מתכתבים במישרין עם כיסו של הציבור.
בתוך שבועיים בלבד, בלי או עם קשר לשוק הנדל"ן המבעבע או לבחירות המתקרבות, שתי יוזמות פיננסיות הוצפו לסדר היום. בראשונה כבר התחלתי לגעת בפתיח הטור, והיא עוסקת בהגבלת עמלת דמי פתיחת תיק משכנתה ל־360 שקל במקום עמלה של 0.25% מגובה המשכנתה (חיסכון של אלפי שקלים בממוצע).
בהצעה האחרת קרא יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ מיכאל ביטון לנגיד בנק ישראל לחקור את סוגיית ההלוואות המשלימות לרכישת דירה, ולבחון יישום פיילוט שיאפשר קבלת משכנתה של 80%־90% משווי הדירה. נשמע סביר? אז זהו, שלא.
ואכן, לפני דיון מרכזי כלשהו, מגיעים נציגי הבנקים ונציגי הפיקוח על הבנקים, שהם בדרך כלל מליצי היושר של הבנקים. גם הפעם התכוננו בפיקוח על הבנקים היטב לאירוע, מחשש לפגיעה בקודש הקודשים - יציבות המערכת הבנקאית.
לזירת ועדת הכלכלה נשלח כוח מתוגבר של ארבעה נציגים בכירים מטעמם: ד"ר זיו נאור, מנהלת היחידה הכלכלית בחטיבת הפיקוח על הבנקים; ד"ר נמרוד שגב, נציג חטיבת המחקר; עידו יד־שלום, מנהל יחידת האסדרה; וד"ר נטליה פרסמן, חוקרת בחטיבה הפיננסית.
הישיבה התנהלה על רקע מגבלת גובה המשכנתה שעומדת על 75% משווי הדירה לקוני דירה ראשונה. היו"ר ביטון צודק. מגבלת המימון נקבעה בשנת 2012, ומחירי הדיור הוכפלו מאז. זאת הסיבה לכך ש־7%־8% נאלצים לקחת מימון משלים מהבנק או ממוסד חוץ־בנקאי בריבית גבוהה יותר.
אז אולי הגדלת אחוז המימון עלולה להגדיל את הסיכון הבנקאי? ממש לא. רק 0.02% ממקבלי ההלוואות מפגרים בהחזר המשכנתה, וגם אז - לפני שהדיירים מושלכים לרחוב יש תמיד סידורים חלופיים.
עובדה שבתוכניות הדיור הממשלתיות, כמו מחיר למשתכן או מחיר מטרה, נהנים הלווים ממימון שיכול להגיע ל־90% משווי הדירה המחושב לפי מחירי השוק, ולא לפי שווי הדירה בהנחה, ששולם בפועל.
וכעת למצעד התירוצים לכך שאי אפשר, מסוכן ואולי גם לא אחראי להגדיל את אחוז המימון. ד"ר זיו נאור: "תכלית מגבלת המימון היא להגן על הלקוחות, כך שלא ייקחו הלוואות גדולות מדי ומסוכנות מדי. כרגע התפיסה היא שהסיכונים לא מצדיקים שחרור מגבלות. הריביות והאינפלציה עולות, וגם ההחזרים החודשיים של אלו שלקחו הלוואות בדרך לעלות. הציבור צריך להבין את הסיכונים ולחשוב טוב אם יוכל לעמוד בהלוואות האלו".
ד"ר נמרוד שגב הסביר מדוע נלקחות הלוואות משלימות: "לעתים ההלוואה הנוספת נדרשת על מנת לעמוד בהון העצמי, אך יש גם סיבות אחרות, כדוגמת הוצאות בלתי צפויות, שיפוץ, עלייה בתשומות הבנייה וכדומה".
עידו יד־שלום ציין: "יכולנו לתת הקלה שכזו, משום שכאשר הדירה תימכר, זה יהיה במחיר שוק ומחיר השוק הוא שמגלם את הסיכון. אבל זה לא מומלץ".
ד"ר נטליה פרסמן הוסיפה ש"שיעור המימון הוא רק חלק ממכלול המגבלות. יש מגבלה נוספת שחלה על שיעור החזר המשכנתה מההכנסה החודשית של המשפחה, וזה מה שקובע. מתן אשראי גדול במסגרת המשכנתה יתדלק עוד יותר את מחירי הדיור".
מלבד נציגי בנק ישראל, סיפק ברי רוזנברג, מנהל הרגולציה בבנק לאומי, תובנות מפתיעות מהשטח: "אנשים לא יושבים על הגדר, כי הם חוששים שמחירי הדיור יעלו ולכן הם קונים דירות. הסיכון הגדול יותר מבחינת הבנק זה שאין לנו מושג מאיפה הלקוח קיבל הלוואות נוספות.
"מבחינתנו, ככל שהמשכנתה מרוכזת במקום אחד, הסיכון קטן ולא גדל. כאשר אדם לוקח הלוואות מכל מיני מקומות, זה מגדיל את ההחזר החודשי וגם את הסיכון, כי הריביות הניתנות שם גבוהות מאוד".
אם כן, נציג בנק לאומי תומך בעמדת יו"ר הוועדה ח"כ ביטון, שסיכם את הדיון: "על בנק ישראל ומחלקת המחקר בכנסת לבדוק מי נותן את ההלוואות המשלימות למשכנתה. צריך לבדוק את עדכון תקרת ערך הדירה שממנה נגזרת המשכנתה, שנקבעה על 1.8 מיליון שקל ולא עודכנה מאז שנת 2016, ולבחון פיילוט על פני מספר שנים שייטיב רק עם מחוסרי דיור".
ההצעה השנייה שאושרה השבוע נוגעת להגבלת גובה עמלת פתיחת תיק משכנתה. החוק, שייכנס לתוקף באוגוסט, יחול גם על מוסדות חוץ־בנקאיים מפוקחים. עוד לפני שארחיב בנושא, כדאי לשמוע מה יש לאיתן מדמון, מנכ"ל איגוד הבנקים, לומר בעניין: "הכנסת קיבלה החלטה שרירותית המנוגדת למקובל במדינות העולם וללא כל בסיס מקצועי. בעלי ההון ומשקיעי הנדל"ן הרוכשים דירות בעשרות מיליוני שקלים, ישלמו את אותה עמלה גם אם זו דירתם העשירית. ממש כמו זוג צעיר הרוכש את דירתו הראשונה ב־1.5 מיליון שקל".
בשורה התחתונה, ולמרות התובנה שמדובר גם בשיקולים פוליטיים, טוב שוועדת הכלכלה דנה ביוזמות של צרכנות פיננסית ומוציאה מאזור הנוחות את הפיקוח על הבנקים ואת המערכת הבנקאית כולה. אי־עדכון אחוז המימון של המשכנתה בעשור האחרון הוא תקלה שחייבת להיבדק.
מנכ"ל איגוד הבנקים צודק בטענתו שקביעת עמלה אחידה מפלה לטובה את בעלי ההון. השאלה המתבקשת היא מדוע עד היום לא נקבעה עמלה דיפרנציאלית, אלא אחידה בגובה של 0.25% מגובה המשכנתה.
4. חיים חדשים
ח"כ חיים כץ (הליכוד) הינו אחד הפרלמנטרים הפעילים ביותר בשנים האחרונות בנושא צרכנות בכלל וצרכנות פיננסית בפרט. הוא עשה עבודה מעולה לא רק כח"כ אלא גם כשר העבודה והרווחה לשעבר. לדוגמה, הוא חתך את גובה דמי הניהול שהחוסכים משלמים לקופות הגמל והפנסיה.
ביום רביעי הקרוב הוא התכוון להעלות להצבעה בכנסת הצעה להגבלת המחיר על שינויים שדייר מבקש לבצע בדירות, אבל זה כבר לא יקרה. "אספר לך אנקדוטה", הוא אומר. "כשפעלתי להורדת המשקל של שק מלט שמותר לשאת מ־50 ק"ג ל־25 ק"ג, האשימו אותי שאני מקדם את האינטרסים של נשר, כשאני בכלל לא קשור אליהם. אני שמח לראות שבאתרי הבנייה יש היום סבלים שסובלים פחות".
בבנקים טוענים שהגבלת עמלת פתיחת תיק משכנתה ל־360 שקל היא פופוליסטית ותיטיב בעיקר עם העשירים.
"מבחינתי, אפשר לקבוע שתם עידן. כמה שהבנקים יתנגדו יותר למהלך, ככה הם יקבלו עוד יותר בראש. עמלת פתיחת תיק משכנתה הנגבית כיום היא חזירוּת. היום אנחנו אומרים לבנקים 'תרוויחו, אבל במידה. תהיו הוגנים'. אני מברך על התמיכה הרחבה שקיבלתי למהלך משר האוצר, מיו"ר ועדת הכלכלה ומחברי הוועדה. הצעת החוק נולדה כי הבנקים מנצלים את יכולתם לקחת כי הם יכולים. מי שנפגעים הם החלשים. גם קורעים אותם בריביות גבוהות וגם בעמלות".
אבל כאמור, בבנקים טוענים שמדובר במהלך שייטיב דווקא עם השכבות החזקות.
"ואני אומר לך שעמלת פתיחת תיק משכנתה היא חזירות. הבנקים חיו עד היום בחזירות. הסרט שבו הם חיו עד היום, נגמר. החוק יסייע לקוני הדירות לחתוך בהוצאות בדרך להגשמת החלום לרכישת דירה. בהצעת החוק הזאת אין קואליציה ואין אופוזיציה, והיא תעבור בכנסת. הבנקים צריכים להרוויח כסף מזה שהם מוכרים כסף עם ריבית. זה שהם לוקחים רבע אחוז על פתיחת תיק, שזה אלפי שקלים, זה הזוי. למה? כי הם יכולים? רק בשנה האחרונה הם הרוויחו 230 מיליון שקל על פתיחת תיקי משכנתה".
האם לא האשימו אותך בכך שקידמת את ההצעה בגלל אינטרסים אישיים?
"כדי שלא יבואו אליי בטענות כפי שאתה מציין, ולאור תקדימי העבר, הודעתי מראש שלא אני, לא הילדים שלי ולא הנכדים שלי מתכוונים לקחת משכנתה בטווח הנראה לעין. רק אז הרשיתי לעצמי להעלות את החוק, כדי שלא יגידו שאני מרוויח מזה כסף".
הקואליציה ושר האוצר שיתפו איתך פעולה. מדוע אתם בליכוד לא שיתפתם פעולה עם הקואליציה בהצעות חוק צרכניות?
"נכון שגם מהאופוזיציה הצלחתי ליזום הצעות חוק, אבל אני חלק מתנועת הליכוד. אני לא משתתף בוועדות המרכזיות, כי בקואליציה החליטו שנציגי הליכוד לא ראויים. הציבור נתן לנו 40% בבחירות, אז אנחנו צריכים גם בוועדת הכספים ייצוג דומה, אבל הם החליטו על 15%. ולמה? בדיוק כמו הבנקים – כי הם יכולים. זאת התנהגות לא הוגנת. אם לא צריכים אותנו בוועדות, אז תודה רבה. זה יחזור אליהם כבומרנג. כשנעלה לשלטון, הם לא יקבלו אפילו 5% בוועדות הנחשבות. אם אנחנו לא ראויים, אז לא ראוי שניתן את תמיכתנו להצעות שלהם".
אז הצבעתם נגד הקואליציה אף על פי שיש לך שם הרבה חברים כמו ליברמן?
"אני בקשר מצוין עם כולם. אבל גם לו הייתה מועלית מחדש חקיקת יו"ש, היינו מצביעים נגד, כי זה מפיל את הממשלה. אם רצו לסייע לחיילים בתוכנית 'ממדים לחיילים', למה לא נתנו 100% אלא רק 60%? בזכותנו העלו את התמיכה ל־70%. בקשר לעתיד הפוליטי, הנבואה ניתנה לפרשנים. אני חי את היומיום וכל השאר אלה סתם הערכות. הממשלה נפלה כי הקואליציה לא הצליחה לקדם כלום בכנסת. אין חקיקה ואין כלום, כי אנחנו בליכוד החרמנו אותם כמו שהם פגעו בנו בייצוג שלנו בוועדות הכנסת. הציבור בחר בהם כדי למשול, והם היו צריכים למשול גם בלעדינו".
מה קורה איתך מבחינה אישית לאחר שסיפור התביעה נגדך בפרשת מוטי בן ארי נסגר?
"סיפור התביעה האישי כבר נסגר ונמצא מאחוריי. דוּבּר על שוחד, מרמה והפרה אמונים, ועוד קודם לכן על ניצול מידע פנים. הסכמתי לפרוש מהממשלה כי בישראל אין אפשרות לשרת כשר אם מוגש כתב אישום. התובעת רצתה להעביר באמצעות הסיפור שלי מסר ולשנות את נוהלי העבודה בכנסת כדי שהאינטרסים יהיו ידועים מראש. התובעת אמרה שבמעשיי לא נפל דופי מוסרי ושום פן של שחיתות. גם לא נפל קלון. אני עדיין חושב שלא היה מקום להגשת כתב אישום.
"שילמתי את הקנס, הלכתי הביתה ואמרתי תודה. החלטתי לשלם את הקנס כדי שהתהליך לא יימשך עוד חמש שנים. כשיהיו פריימריז בליכוד, אשתתף בהם. ב־20 בנובמבר אני אמור להתמנות כיו"ר דירקטוריון קק"ל וכשתהליך המינוי יושלם, אזי אפרוש".